שיחה נה

1365שיחה נה

אונס

החיוב (שייכות) שלו ורק "סיבה חזקה" משא"כ בכהנ"ל, דאף שעושה מצוה, אבל רייסט עס אפ דערפון באמצע חיובו.

הישן

ומה שהקשה משו"ע אדה"ז סו"ס ח': מדעתו. עיי"ש סעיף כו. – במ"מ דסעיף והכוונה למהר"ם מינץ.

הוספה לאחר זמן:

וצע"ק בת"ת דבברכת השחר מיפטר וכו'. – וי"ל דשאני חיוב ת"ת דאלים כ"כ בשעת האונס מחוייב הוא אלא דארי' הוא

– ובכל אופן צ"ע הטעם דגם עם הארץ

בו כו' – שאני ישן דהוי הפסק שלא

למ"ד כנראה הוא טה"ד, וצ"ל רמ"מ

(ממכתבי יז מ"ח וט"ז כסלו ה'שי"ת) כל היום אף שהי' אונס באמצע או ישן

עד שנאמר ע"ז כי דבר ה' בזה גו' דגם

דרביע עלי'

שאינו יכול ללמוד מיפטר בברכת ת"ת

דערבית,

שחרית גם על אחר שאמר ק"ש (תניא פ"ח).

וצ"ע הדין בכהנ"ל דאונן שמת מתו (ראה שו"ע אדה"ז רסע"א. וש"נ) ואין לך

אף ש"דברים בטלים (שלו) בהיתר" ונקבר תיכף, דה"ה פטור מכל המצות

הפסק גדול מזה.

שמחת בית השואבה

א. מסופר במשנה (סוכה נא) ובגמרא (שם נב) בענין שמחת בית השואבה, ובחורים

אשר מנורות של זהב היו שם כו' מפרחי כהונה היו נושאים כדי שמן

שלשים

של שלשים לוג (כל אחד הי' נושא לוג) והיו עולים על סולמות והיו

בירושלים

מדליקין את המנורות, ולא הי' חצר עד אשר אשה היתה בוררת חטים לאור

שאינה מאירה מאור בית השואבה, של בית השואבה.

בסוף)

מבואר ברמב"ם (הל' שמטה ויובל אשר כל מי שנדבה רוחו להבדל

כהן.

ולעמוד לשרת לפני הוי' הרי זהו ענין זו והם אלו שנדבה רוחם כו' – להאיר את שיהי' אור במושבותם, עד אשר אשה

ובכל ישראל וגם עכשיו ישנה עבודה

בתי בני ישראל באור התורה והמצוה בוררת חטים לאור בית השואבה, היינו

(כמו

אשר גם עניני הרשות ועובדין דחול מוארים באור התורה. בירור חטים עיין יבמות סג, א) יהיו

וכמו

וחובה זו היא על הצעירים ביחוד, שהי' בזמן הבית אשר הילדים מפרחי

מדליקים

כהונה ופירש"י בחורים, הם היו את המנורות. ועי"ז אשר הצעירים 1365יאירו אור בסביבתם עי"ז ישלם להם השי "ת כמה פעמים ככה, שיהי' אור בכל

הגשמיים.

עניניהם הרוחניים וגם בכל עניניהם

ב. מסופר בגמרא שם אשר גבורתם יותר מאשר גבורתו של הגבור שבכהנים. נושאים הבחורים הי' יותר מאשר המשא של הבחורים פרחי כהונה היתה גדולה

והוא בב' דברים: א) כובד המשא שהיו

שהי' נושא הגבור שבכהנים¹. ב) הוא

והבחורים

הי' עולה בכבש שהי' משופע בשיפוע דזקיפי טובא.

זאת אומרת אשר בלי הבט אשר הגבור ביאור הרמב"ם הנ"ל היינו מדרי' הכה"ג

פרחי כהונה היו עולים בסולמות שבכהנים אשר בפנימיות הענינים וע"פ

שהוא המובחר והיותר מקודש שבכל

מקודש

ישראל ולכן הי' נכנס למקום היותר בהבחורים פרחי כהונה, בב' ענינים הנ"ל.

זאת אומרת אשר הגם שהכה"ג הוא מקום קדה"ק, מ"מ ישנה מעלה

עבודתו

היתה – לפעול סליחה מחילה וכפרה

השנה,

עבור כל ישראל על כל שעשו במשך את כל עניני העולם (כי כל העולם נברא ישראל שנק' ראשית, ולזאת כל עניני במשך שנה שלימה, מ"מ הנה בענין

וא"כ הרי זוהי תכלית הגבורה, לתקן

בשביל ישראל כמאמר בראשית בשביל העולם הם לפי אופן עניני עם ישראל)

שמחת

פרחי כהונה. בית השואבה ישנה מעלה בהבחורים

עבודתו

כהן הגדול הוא זה שכבר עבד במדריגת כהן גדול. ולזאת: א) המשא לו מלחמה כבידה כ"כ עם היצר כי כבר פט"ו בפירוש עבד הוי', "שכבר גמר והואיל אשר המשא אינה כבידה כ"כ

עד שזכה להיות במדרי' הכי נעלית שלו אינה כבידה כל כך, ז.א. אשר אין ביטל כל תאוותיו, וע"ד שנתבאר בתניא

לגמרי עבודת המלחמה" ונעשה עבד,

לזאת

גדול כ"כ. ב) עולה בכבש שאינו זקיף,

הנה גם האגרא (שלפום צערא) אינו ז.א. אשר אין הפרש וריחוק כ"כ בין

בתחלת

תחלת עלייתו לסוף עלייתו, כי גם כבר כה"ג) הרי הוא במדריגה הכי נעלית. עבודתו בכל יום ויום (אחרי שנעשה

תמידית

מובן אשר גם אצלו ישנו עבודה עליונה יותר, אבל מצבו שקודם העלי'

אמנם הבחורים פרחי כהונה שלא זיככו

שבכל יום ויום צריך לעלות למעלה ושאחרי העלי' הם בערך זל"ז.

עדיין לגמרי את גופם ונפשם הבהמית

לענינים

ושייכים לענינים גשמיים ולפעמים גם חומריים, הרי המשא שלהם היא

גדולה

משא כבידה ביותר, יש להם מלחמה עם יצרם.

במדריגה

ובלי הבט אשר נמצאים הם נמוכה, צריכה להיות עבודתם בלי 1366הדרגה, ז.א. אשר עלייתם צריכה להיות יכלתם בכדי לעלות בעילוי אחרי עילוי

באופן דלנצל כל רגע ורגע את כל דזקיף טפי.

ולייקר

המעלה בתנועה זו של ניצול הזמן כל רגע ורגע היא בשתים: א) הזמן

יוצרו

היא אבדה שאינה חוזרת וכתיב ימים ניתנו ימים ורגעים קצובות שבהם צריך יום אחד הרי זה אבידה שאינה חוזרת. ב) ביום השני היא באופן נעלה יותר. וע"ד

ולא אחד בהם, אשר לכל אחד ואחד לעשות את המוטל עליו, וכאשר מחסר

ע"י עבודתו ביום זה הרי גם עבודתו

שאמרו מי שיש לו מנה רוצה מאתים

וכמו

ומי שיש לו מאתים רוצה ד' מאות. הראשון ונתעלה במדריגתו, עי"ז הרי "כ בנדו"ד: ע"י עבודתו שעבד ביום

תאוותו

היא נעלית יותר.

וזוהי מעלת הבחורים פרחי כהונה: א)

ומטרת ואופן עבודתו ביום השני, המשא שלהם היא כבידה ביותר. ב)

אשר

עולים בסולמות דזקיפי טובא, ז.א. למטרת עבודתם.

אמנם מכיון אשר אין הקב"ה בא ישנו עילוי גדול מתחלת עבודתם

בטרוניא

להם כחות מלמעלה על זה, ובפרט אחרי

עם בריותיו, הרי ברור אשר נותנים עבודתו של כהן הגדול שעבד ביוה"כ

(עיין

והמשיך מחילה סליחה וכפרה לפני ה' לכל ישראל, הרי נמשך על ידו שיהי' זמן פרחי כהונה שיצליחו בעבודתם ועוד ובטוב לבב (עיין אגה"ת פ"י יא).

לקו"ת פ' אחרי. אגה"ת פ"ב ופ"ח.)

שמחתינו, וניתן על ידו הכח להבחורים זאת שיעשו את המוטל עליהם בשמחה

הושענא רבה שליט

...שאלתי .. את כ"ק מו"ח אדמו"ר

"חביטת ערבה – גבורות ממותקות, און קומט אראפ אין א טוב הנראה והנגלה".

... הערות בדרך אפשר בהנ"ל ..

"א .. וזלה"ק: גבורות ממותקות איז ורב חסד ווי עס

דוקא

א) גבורות ממותקות ע"י ורב חסד כתיב ד' יחתו מריביו ס"א.

ב) ממ"ש באגרת הקדש – לרבנו הזקן

– יובן ממ"ש בלקו"ת פ' נשא ד"ה – ס"י ובלקו"ת פרשה וד"ה בהעלותך

החילוק

הראשון (ס"ג ס"ו ובהביאור ס"א) יובן בין חסד סתם ובין רב חסד בעבודת

שייך

האדם, ובלקו"ת שם מבואר דרב חסד לאהרן הכהן.