1366

הדרגה, ז.א. אשר עלייתם צריכה להיות יכלתם בכדי לעלות בעילוי אחרי עילוי

באופן דלנצל כל רגע ורגע את כל דזקיף טפי.

ולייקר

המעלה בתנועה זו של ניצול הזמן כל רגע ורגע היא בשתים: א) הזמן

יוצרו

היא אבדה שאינה חוזרת וכתיב ימים ניתנו ימים ורגעים קצובות שבהם צריך יום אחד הרי זה אבידה שאינה חוזרת. ב) ביום השני היא באופן נעלה יותר. וע"ד

ולא אחד בהם, אשר לכל אחד ואחד לעשות את המוטל עליו, וכאשר מחסר

ע"י עבודתו ביום זה הרי גם עבודתו

שאמרו מי שיש לו מנה רוצה מאתים

וכמו

ומי שיש לו מאתים רוצה ד' מאות. הראשון ונתעלה במדריגתו, עי"ז הרי "כ בנדו"ד: ע"י עבודתו שעבד ביום

תאוותו

היא נעלית יותר.

וזוהי מעלת הבחורים פרחי כהונה: א)

ומטרת ואופן עבודתו ביום השני, המשא שלהם היא כבידה ביותר. ב)

אשר

עולים בסולמות דזקיפי טובא, ז.א. למטרת עבודתם.

אמנם מכיון אשר אין הקב"ה בא ישנו עילוי גדול מתחלת עבודתם

בטרוניא

להם כחות מלמעלה על זה, ובפרט אחרי

עם בריותיו, הרי ברור אשר נותנים עבודתו של כהן הגדול שעבד ביוה"כ

(עיין

והמשיך מחילה סליחה וכפרה לפני ה' לכל ישראל, הרי נמשך על ידו שיהי' זמן פרחי כהונה שיצליחו בעבודתם ועוד ובטוב לבב (עיין אגה"ת פ"י יא).

לקו"ת פ' אחרי. אגה"ת פ"ב ופ"ח.)

שמחתינו, וניתן על ידו הכח להבחורים זאת שיעשו את המוטל עליהם בשמחה

הושענא רבה שליט

...שאלתי .. את כ"ק מו"ח אדמו"ר

"חביטת ערבה – גבורות ממותקות, און קומט אראפ אין א טוב הנראה והנגלה".

... הערות בדרך אפשר בהנ"ל ..

"א .. וזלה"ק: גבורות ממותקות איז ורב חסד ווי עס

דוקא

א) גבורות ממותקות ע"י ורב חסד כתיב ד' יחתו מריביו ס"א.

ב) ממ"ש באגרת הקדש – לרבנו הזקן

– יובן ממ"ש בלקו"ת פ' נשא ד"ה – ס"י ובלקו"ת פרשה וד"ה בהעלותך

החילוק

הראשון (ס"ג ס"ו ובהביאור ס"א) יובן בין חסד סתם ובין רב חסד בעבודת

שייך

האדם, ובלקו"ת שם מבואר דרב חסד לאהרן הכהן.