שיחה ו

1257שיחה ו

חנוכה החשך,

... נ"ח ענינה להאיר בר"ה מקום גקה"ט (דרושי חנוכה רנ"ט) ונת'

ענין

בתו"א בד"ה כי אתה נרי שזהו ג"כ דמשיחא. וי"ל שבפרט בזמן דחבלי משיח ענין דהקב"ה גוזר גזירה וצדיק מבטלה, וכפי' התרגום ופירש"י (ירמי' טו, יט) וע" ע"ה.

דוה' יגי' חשכי דדורותינו עקבתא

וגזירות קשות ר"ל (סנה' צז, ב) צ"ל שזה בא ע"י שעושין רשע בעל תשובה, פ דרז"ל (ב"מ פה, א) הוא ע"י ת"ת לבן

ב באנו

... ויהיה רצון אשר כיון שזה עתה מיום הבהיר י"ט כסלו, ראש השנה

וידוע

ללימוד החסידות ולדרכי החסידות, האמצעי בלשון ראש ולא תחלה, שהוא דיוק אדמו"ר הזקן ובנו אדמו"ר

בימי

ז. א. בכל ימות השנה, ונמצאים אנו חנוכה שענינם מוסיף והולך, ודוקא

החמה,

על פתח ביתו מבחוץ, אף כי שקעה ישראל, ימלא תוכן הפנימי של הנ"ל הנה כל אחד מאתנו, בתוככי קהל

בפעולות

אור ומאור שבתורה, זוהי תורת החסידות,

והרי גם זה הוראת ימי חנוכה, שאין בכולו) לכאורה רק ליום אחד תספיק, כי

בסביבתו, להאיר בנר מצוה תורה

שמחזיר למוטב. להתרשם באם כמות השמן (שמפעפע על האדם לעשות כל מה שהוטל עליו,

אליבא

וה' הטוב בעיניו יעשה. ואם עושים שמכינים שמן חדש, וק"ל... דנפשי' – הנה מספיק השמן עד

ב

והרי נמצאים אנו בימי חנוכה ובאנו זה ראש השנה לד"ח ולדרכי החסידות.

ובענין זה – הנה ודאי אשר בסמיכות

(ממכתב כ"ו כסלו תשי"ח)

עתה מיום הבשורה וסגולה י"ט כסלו, בזמן – מורה גם על הסמיכות בענין.

קושיא

וי"ל (בדרך אפשר עכ"פ), בהקדם ע"פ ההלכה אשר טומאה דחוי' בצבור, בשמן שנטמא, ואחד התירוצים בזה,

הידועה ומובאה בכ"מ, דלכאורה

מותר הי' להדליק בנרות ביהמ"ק גם שהוא להראות חיבתן של ישראל ושל

העבודה

עבודתם בקדש, אשר בשביל הידור עבודה כשרה היא, הנה הקב"ה עושה השמן שמונת ימים.

לתכליתו, אף שגם בלא ההידור נס ומשדד את הטבע – והדליקו מפך 1257דחנוכה

– עפ"ז מתורץ ג"כ למה הי' הנס של ביהמ"ק. ואפילו את"ל שצ"ל בשמן –

וע"פ הנ"ל מבואר ג"ז, דכיון שהנס הי' דוקא, שזהו כל ענינה – עדות שהשכינה

והנה מנס זה נשתלשל מצות חובה להדליק נרות חנוכה, ובלשון המדרש בהעלותך, נרות אלו אינן בטלין לעולם.

– ואגב להעיר, אשר עפי"ז תבואר ג"כ מכל המצות – שיש בה מהדרין, ומהדרין

והטעם כי כשהדליקו אז החשמונאים הדרישה להדר בזה – שמזה משתלשל בנ" כל האמור הוא גם ב(רמז השמן שבתורה, דוקא בדורות האחרונים, וכמבואר בכ"מ דדוקא בדורות אלו האחרונים מותר ומצוה

דוקא בשמן המנורה ולא בענין אחר

הרי יש גם שמן דמנחות.

להראות חיבתן של ישראל הי' במנורה

בישראל (שבת כב, ב). – קבועה לכל אחד ואחת ולכל הדורות –

הידוע, נתבאר ברמב"ן ריש פרשת

סיבת הענין בו התיחדה מצות נר חנוכה

מן המהדרין.

הנרות בביהמ"ק ודאי שחלה עליהם

ח הגדר דמהדרין מן המהדרין. – וע"ד

שהוא) חלק הרזין דרזין שבה, שנתגלה

ומהם גם באגה"ק לרבנו הזקן סי' כ"ו

לגלות זאת החכמה וכו', דיש שואלים

(שמן

בזה, ממנ"פ, אם לימוד פנימיות התורה הראשונים צריך הי' הלימוד להיות חובה אלא לבני עלי' ולחבריהם לבדם, וכלשון

התורה) מוכרח הוא, הרי גם בדורות ע"ד דורות אלו, וע"כ לומר שאין זה אגה"ק שם.

של

וע"פ הנ"ל גם זה מובן, אשר ענין הידור ודבני עלי' [המורה על חיבתן

שהמלך

של ישראל, וכמשל רבנו הזקן, איך נותן אבן יקרה שבה תלוי' כל

וכו'],

חשיבות הכתר שלו בשביל בנו יחידו הרי לאחרי הנתינה – נעשה הענין

מהמשל,

חובה וקבע וענין עיקרי [כמובן גם בנו יחידו של ממה"מ הקב"ה, אשר אשר עתה – בזה תלוי' הצלת נפש

כביכול

וע"פ הסברה האמורה – מובן עוד ענין ביחוד: את"ל שמוכרח הלימוד בהבנה

אין מלך בלא עם].

ותירוץ קושיא בהנוגע לחסידות חב"ד והסברה, למה לא החזיקו בדרך זו כל

החילוקים

תלמידי הבעש"ט והה"מ, וכידוע בזה, דנהרא נהרא ופשטי' – הרי גם

מהדרין

בזה דוגמא האמורה: יש מהדרין ויש מן המהדרין, וק"ל.

שהנהגה

ומזה עוד דוגמא והוראה, דכמו שתיהן לפני כמה דורות, אבל לאחרי כמהדרין מן המהדרין, עד"ז הוא גם ותלמידיו, שאם בדורות שלפנים הנה דא"ח, הנה לאחרי שראו במוחש ההכרח

דמהדרין ומהדרין מן המהדרין היו זה הנה, בלשון הרמ"א, המנהג פשוט בהנוגע ללימוד תורתו של הבעש"ט כנ"ל נהרא ונהרא ופשטי' ואלה ואלה

הגמור דלימוד בהבנה והסברה דוקא, 1258וכמו שרווח עתה בנוגע לנגלה דתורה – הנה צ"ל המנהג פשוט ומתפשט ומוסיף

פנימיות

והולך שכאו"א ילמוד באופן זה גם התורה...

זאת חנוכה בלקו

...מענינא דקריאה דיומא: מבואר ביום המשח ואחרי המשח, כי שמן המשחה "ת ס"פ נשא דזאת חנוכת המזבח הי' הוא מעורב וממוצע בין פנימי למקיף.

החסידות

וי"ל שבתורה גופא זהו דוקא תורת חב"ד, ודוקא לאחר פ"ב, כי לפני

שייכות

פ"ב האט געברענט (=Aער),© ועייג"כ תרס"ד (תורת שלום ע' 44). חנוכה וי"ט כסלו בשיחת י"ט כסלו

ויגש

(תרגום ...במענה על מכתבכם מאור ליום חפשי) השני, בו הנכם שואלים, אודות שינוי

כח)

לשונו של רש"י על התורה (ויגש מו, פרשה צה), שלשונו של רש"י היא: לעומת לשונו של המדרש (בראשית

'שמשם

מורה בו דברי תורה'.

והנה ידוע, שיש הרבה מדרשים שרש" אלינו הם לא הגיעו. ובמדרשים שכן לשונו של המדרש תנחומא היא: 'שיהא

וזה שרש"י בחר בנוסח של התנחומא בפשטות, מכיון שזה יותר קרוב לפשט

תצא הוראה', ובמדרש מובא: 'שיהא

י, והראשונים בכלל, ראו אותם, ואילו נמצאים, קיימת בהם שינויי נוסחאות. מורה שם הוראה'

ולא של המדרש רבה, ניתן להסביר של הפסוק 'להורות' ולא 'ללמד'. כי זה

מאוחר

ההבדל בין לימוד תורה ל(מה שמגיע שהפירוש יהיה יותר קרוב לפשוטו של לפעמים לפרש באופן דרוש דוקא, וק"ל.

ואם תמצי לומר, רש"י כולל גם את

יותר) פסק־דין. רש"י עה"ת משתדל הכתוב. לעומת זאת במדרש מבקש פירושו של המד"ר. ההבדל בין שני

לומר

הענינים: 'שיהא מורה שם תורה' ניתן שיכול להיות מצב של לימוד תורה,