1257

שיחה ו

חנוכה החשך,

... נ"ח ענינה להאיר בר"ה מקום גקה"ט (דרושי חנוכה רנ"ט) ונת'

ענין

בתו"א בד"ה כי אתה נרי שזהו ג"כ דמשיחא. וי"ל שבפרט בזמן דחבלי משיח ענין דהקב"ה גוזר גזירה וצדיק מבטלה, וכפי' התרגום ופירש"י (ירמי' טו, יט) וע" ע"ה.

דוה' יגי' חשכי דדורותינו עקבתא

וגזירות קשות ר"ל (סנה' צז, ב) צ"ל שזה בא ע"י שעושין רשע בעל תשובה, פ דרז"ל (ב"מ פה, א) הוא ע"י ת"ת לבן

ב באנו

... ויהיה רצון אשר כיון שזה עתה מיום הבהיר י"ט כסלו, ראש השנה

וידוע

ללימוד החסידות ולדרכי החסידות, האמצעי בלשון ראש ולא תחלה, שהוא דיוק אדמו"ר הזקן ובנו אדמו"ר

בימי

ז.

א. בכל ימות השנה, ונמצאים אנו חנוכה שענינם מוסיף והולך, ודוקא החמה,

על פתח ביתו מבחוץ, אף כי שקעה ישראל, ימלא תוכן הפנימי של הנ"ל הנה כל אחד מאתנו, בתוככי קהל

בפעולות

אור ומאור שבתורה, זוהי תורת החסידות,

והרי גם זה הוראת ימי חנוכה, שאין בכולו) לכאורה רק ליום אחד תספיק, כי

בסביבתו, להאיר בנר מצוה תורה

שמחזיר למוטב. להתרשם באם כמות השמן (שמפעפע על האדם לעשות כל מה שהוטל עליו,

אליבא

וה' הטוב בעיניו יעשה. ואם עושים שמכינים שמן חדש, וק"ל... דנפשי' – הנה מספיק השמן עד

ב

והרי נמצאים אנו בימי חנוכה ובאנו זה ראש השנה לד"ח ולדרכי החסידות.

ובענין זה – הנה ודאי אשר בסמיכות

(ממכתב כ"ו כסלו תשי"ח)

עתה מיום הבשורה וסגולה י"ט כסלו, בזמן – מורה גם על הסמיכות בענין.

קושיא

וי"ל (בדרך אפשר עכ"פ), בהקדם ע"פ ההלכה אשר טומאה דחוי' בצבור, בשמן שנטמא, ואחד התירוצים בזה,

הידועה ומובאה בכ"מ, דלכאורה

מותר הי' להדליק בנרות ביהמ"ק גם שהוא להראות חיבתן של ישראל ושל

העבודה

עבודתם בקדש, אשר בשביל הידור עבודה כשרה היא, הנה הקב"ה עושה השמן שמונת ימים.

לתכליתו, אף שגם בלא ההידור נס ומשדד את הטבע – והדליקו מפך