שיחה ב

1248שיחה ב

סמוך

... ובמה שהעיר בתקו"ז תקון סט' כו' תמן אמר קניתי איש, ומקשה שהרי

לתחלתו (צט, ב): ועוד והאדם ידע בתורה נאמר שחוה אמר זאת.

איש,

והנה הגר"א הגי', אמרה קניתי אבל מוקשה הגהה זו – שהרי כל

וכאמרו

ההמשך בתקו"ז שם מדבר ע"ד אדם, ידע זוהמא כו' חמא גלגולא וכו' שכ"ז בכל הנ"ל ללשון נקבה.

ולדידי יש לתרץ בלא"ה, והוא כי אף

והאדם ידע, ידע חובה דילי' כו' בלשון זכר, ומובן שתמי' גדולה לשנות

אשר בתחלה ותאמר (חוה) קניתי איש,

לקביעות

הוקבע שם זה, שבודאי אי אפשר השם מבלי שיסכים אדם הראשון על

הת

השם – שהאי הוא העיקר, ולכן מפרש

ולהעיר גם מפירוש דעת זקנים מבעלי ז"ל שמעתי כי כך הי' מנהגם, הוא הי' לבנו שני (אף שהרמב"ן חולק על זה).

לך

... מובא בשיחה¹ מאמר הצ"צ עה"פ

"ז למה הסכים על זה.

התוספות, בראשית לח, ה: מפי מורי קורא שם לבנו ראשון והיא קראה שם

(ממכתב י"ג שבט תשי"ח) לך ² אחד הי' אברהם: אין אברהם'ן האט

ענינים,

מאיר געווען דער אחד אין אלע (=אברהם היה בבחינת "אחד". ה"אחד" בבחינת "אחד"), עכ"ל.

פירוש: בתחילה האיר אחד באברהם –

און ער איז געווארן א אחד'דיקער האיר באברהם בכל הענינים והוא נעשה

היו שני דברים אחד ואברהם, והראשון

בכל

האיר בהשני, ולא עוד אלא – שהאיר עניניו של השני, אבל אח"כ נתעצמו

אחד'דיקער.

להיות דבר אחד – אברהם נעשה א

וע"ד מש"כ הרמב"ם (הלכות דעות ובדעותיו והוא מובדל בהם משאר העם, רפ"ה): כשם שהחכם ניכר בחכמתו כך צריך שיהי' ניכר במעשיו במאכלו

ובדיבורו

ובמשקהו ובבעילתו ובעשית צרכיו ובמשאו ובמתנו (אחר שהביא הכלל ובהילוכו ובמלבושיו ובכלכול דבריו

מנה עשרה דברים, ואכ"מ) – 1248הרי שבין שייכותו של החכם אל שאר (והוא מובדל) צ"ל בשוה (כשם ... כך)

העם (שהחכם ניכר) ובין הבדלתו מהם הן בחכמתו ודעותיו, שהן שהן עצמותו

שלכאורה

ומהותו של החכם הן במעשיו, אף ועד"ז הוא תוכן דרישת נשיאי חב"ד, מאת להיות לא רק איש ואשה אשר מאיר בו

אין אלו אלא ענינים חיצונים שלו.

השייכים אליהם, שיהיו חסידים, היינו ובה אור החסידות, אלא שיתעצמו עם

שיהיו

אור תורת החסידות ומדות חסידות עד לאחדים ממש.

ישראל

וצדיקים ובפרט נשיאים מנהיגי דומים לבוראם (אסת"ר פ"י), מה

הנותן

הקב"ה אינו מבקש אלא לפי כוחן והוא ואחת מאתנו כח, אשר בהשתדלות הראוי'

ובכל אחד ואחת מאתנו הדבר תלוי.

לך כח, כך נשיאינו נתנו לכל אחד נוכל למלאות דרישתם הנ"ל.

ב בכל

... מצינו במצות מילה מה שאינו בני מצוה, לכאורה, יל"פ בשני אופנים:

המצות, ובהקדם: הא דקטנים אינם א) דאין התומ"צ שייכים אליהם, כי

ניתנה

לגדולים דוקא ניתנו. ב) לכל ישראל ועונש, דלא בני דעה נינהו.

נפ"מ בין שני האופנים: לפי' הא' אין על הקטנים) עובר עבירה בעשותו אחת שייך אליו כלל, והיתר הוא, ובמילא אין מח, סע"ב עיי"ש ביעב"ץ ואהבת איתן),

וא"כ – הדין דגדול טוב שיקבל ע"ע בקטנותו (שו"ע או"ח סו"ס שמ"ג) – ברמב"ם הל' אס"ב פ"ג הי"ז הל' נדרים בקדושין יט א, – מוכיח כאופן הב'.

התומ"צ, אלא קטנים אינם בני חיוב

הקטן (דוקא, כי לגדולים הוזהרו בכ"מ

ממצות ה' אשר לא תעשינה, כי אי"ז

כאן ענין תשובה וכפרה (וצע"ק ביבמות

משא"כ לפי' השני. איזה דבר לתשובה וכפרה על מה שעבר גם במקום דאין לימוד מיוחד ע"ז כמו

פי"א ה"ד ונ"כ שם – ועיין ראשונים

ששייכות

נוסף במצות ת"ת, שלא לבד שהתורה חייבה (את האב והחכם ובקום אלא שחיוב ת"ת בכללותו קשור בזה,

לקטנים, וכשאר כל המצות, אלא ועשה) שילמדו הקטנים תורה, ולא עוד וכמארז"ל (קדושין כט, ב) כל שאחרים

"פ שאי"ז סימן, אלא טעם או סיבה,

(ויל

מצווים ללמדו מצוה ללמד את עצמו, ועפי"ז – ת"ת בכלל לא רק קשור, אלא

נוסף ומיוחד במצות מילה, שלא לבד בקטנים את המצוה – וכמו במצות ת"ת,

גם תלוי בולמדתם אותם את בניכם). דשייכת לקטנים והתורה חייבה שיקיימו, 1249אלא שעוד זאת, שבה בשעה אשר כשיגדלו, קצת עכ"פ, והמצוה אפשר אותם את בניכם גם בנים גדולים בכלל ט"ו לגמרא. במצות ת"ת – החיוב דקטנים הוא רק שתתקיים גם בלא קטנים, כי ולמדתם זה, שהרי ולמדתם היינו כל התורה, ובן

בקטן,

משא"כ במצות מילה, שענינה ובקטן בתכלית, בסמיכות לביאתו

מפני

לעולם, וכקושיית רז"ל (נדה לא, ב) קודם לזה).

והטעם לחילוקים הנ"ל, י"ל: כיון המצות, מוכרח, אשר קודם לזה יתעסק

מה אמרה תורה מילה לשמונה (ולא שברגע שנעשה גדול – נתחייב בכל בתלמוד שהוא מביא לידי מעשה, והכנה

במקצת,

לענין דגדלות שייכת רק במי שגדל המעשה – אפשר מצות ת"ת לשלימות וכיון שהכרח זה הוא רק מצד ענין

בגדולים

משא"כ ענין מצות מילה הוא – ברית (מו"נ ח"ג ספמ"ט, הועתק בבחיי ס"פ

לחוד ג"כ.

עם הקב"ה, חלישות החומר והתאוה לך) תחילת כניסת נפש הקדושה (שו"ע

לדודי,

אדה"ז מהד"ב סוס"ד. ועייג"כ ד"ה אני נה"ב דמלך כסיל הבאה תיכף כשננער ענין הגדלות, ואדרבה אהני' לי' שטות עבירה, וע"ד מש"כ הרמב"ם בהל' דעות פ

ה' תש"ט), כדי שיוכל לעמוד נגד לצאת ממעי אמו – לכן אין נוגע בזה

דקדושה נגד רוח שטות שע"י עובר "ב, ה"ב (עייג"כ קונט' ומעין מ' כו־ז).

לצאת

ומוכרח להיות בסמיכות לשעה שננער ממעי אמו, כמובן (עיין במו"נ שם:

ימים

וכאילו הוא עדיין בבטן עד סוף שבעת ועייג"כ זח"ג מג, ב. דב"ר רפ"ו).

וזוהי ג"כ העבודה דחודש אלול – ר"ת דברים ל, ו). עבודה שלמע' מטו"ד, ועי" ה' אבקש, ברית עם הקב"ה.

ואז ימנע מרואי אויר העולם, עכ"ל.

ומל ה"א את לבבך ואת לבב (בעה"ט ז בקשו פני (דנפש דקדושה) את פניך

וירא בעל

...ידועה הדגשת כ"ק רבנו הזקן, התניא והשולחן ערוך – אשר השנה

לחפש

היא שנת הק"ן להסתלקותו – כי צריך – ואם מחפשים מוצאים – הוראות

ובפרשת

בפרשת השבוע למאורעות השבוע. שבוע דנן, השייכת ליום פתיחת

אבינו,

הועידה, מסופר על דבר לידת יצחק שהיתה למעלה מדרך הטבע, וסמוך