שיחה א

1247שיחה א

בראשית בראשית

... לחגיגת הבר מצוה שלך בשבת

ידוע מאמר רבינו הזקן ונמצא ג"כ שייכת להזמן בו קוראים אותה, ובשבת

הבע"ל... בשל"ה, אשר הפרשה שקוראים בתורה

זה בהע"ל קוראים הסדרה בראשית,

השמים

המתחילה: בראשית ברא אלקים את ג' ויאמר אלקים יהיה אור. וזוהי הוראה

ואת הארץ, והארץ היתה ג' וחשך כללית לכל בני ישראל בכלל ובפרט

מחוייב

לבר מצוה, המתחיל את חייו בתור בתורה ומצות כולם, אשר בגשתו

עליו

להעבודה דתורה ומצות בעולם, הנה הברורה:

א) אשר האלקים ברא את השמים ואם הבעל־בית היחידי בעולם ומלואו כולו.

ב) אשר חלק האדם בעולם הוא עדיין

– שיהי' תמיד לנגד עיניו הידיעה הארץ, ומובן מזה אשר הוא הוא ית' – חשך, ועליו לתקנו ולהאירו.

לגלות

ג) אשר התחלת עבודתו בזה הוא, בעולם את ה"ויאמר אלקים", היינו

וקיום

– לימוד התורה שהיא היא דבר הוי', המצות שהם מצות השם ית', שע"ז

מהפך

נאמר כי נר מצוה ותורה אור, ועי"ז הוא את חשך העולם לאור. ובלשון

ומרירו

הזהר הקדוש לאהפכא חשוכא לנהורא למיתקא,

ילך

ובשומו לנגד עיניו תמיד ידיעה זו, ומשפט. לבטח דרכו, דרך הוי' לעשות צדקה

ב גילוי

... וקריאת שם הרי זה ענין של לענינים שבפועל וכמבואר בדא"ח בכ"מ

המשכה מן השרש המקור וההעלם, ענין קריאת שם שענינה לחבר הנשמה

המחלוקת

עם הגוף וכו', ועפ"ז יש להסביר ג"כ שישנה אם אדם קרא שמות גם

דעלמא

לדגים שהרי דוגמתם הם נבראים דאתכסיא, היפך ענין הגילוי אלא

שלמעלה

שעלמא דאתכסיא זה – לגבי עולם הימנו גם לזה גילוי יקרא שזה יסוד

תוס'

לדיעה שגם הדגים נקראו בשם, יעוין ב, יט. מדרש חסר ויתיר ועוד^*... חולין סו, ב. חזקוני ורד"ק לבראשית

ב 1247סמוך

... ובמה שהעיר בתקו"ז תקון סט' כו' תמן אמר קניתי איש, ומקשה שהרי

לתחלתו (צט, ב): ועוד והאדם ידע בתורה נאמר שחוה אמר זאת.

איש,

והנה הגר"א הגי', אמרה קניתי אבל מוקשה הגהה זו – שהרי כל

וכאמרו

ההמשך בתקו"ז שם מדבר ע"ד אדם, ידע זוהמא כו' חמא גלגולא וכו' שכ"ז בכל הנ"ל ללשון נקבה.

ולדידי יש לתרץ בלא"ה, והוא כי אף

והאדם ידע, ידע חובה דילי' כו' בלשון זכר, ומובן שתמי' גדולה לשנות

אשר בתחלה ותאמר (חוה) קניתי איש,

לקביעות

הוקבע שם זה, שבודאי אי אפשר השם מבלי שיסכים אדם הראשון על

הת

השם – שהאי הוא העיקר, ולכן מפרש

ולהעיר גם מפירוש דעת זקנים מבעלי ז"ל שמעתי כי כך הי' מנהגם, הוא הי' לבנו שני (אף שהרמב"ן חולק על זה).

לך

... מובא בשיחה¹ מאמר הצ"צ עה"פ

"ז למה הסכים על זה.

התוספות, בראשית לח, ה: מפי מורי קורא שם לבנו ראשון והיא קראה שם

(ממכתב י"ג שבט תשי"ח) לך ² אחד הי' אברהם: אין אברהם'ן האט

ענינים,

מאיר געווען דער אחד אין אלע (=אברהם היה בבחינת "אחד". ה"אחד" בבחינת "אחד"), עכ"ל.

פירוש: בתחילה האיר אחד באברהם –

און ער איז געווארן א אחד'דיקער האיר באברהם בכל הענינים והוא נעשה

היו שני דברים אחד ואברהם, והראשון

בכל

האיר בהשני, ולא עוד אלא – שהאיר עניניו של השני, אבל אח"כ נתעצמו

אחד'דיקער.

להיות דבר אחד – אברהם נעשה א

וע"ד מש"כ הרמב"ם (הלכות דעות ובדעותיו והוא מובדל בהם משאר העם, רפ"ה): כשם שהחכם ניכר בחכמתו כך צריך שיהי' ניכר במעשיו במאכלו

ובדיבורו

ובמשקהו ובבעילתו ובעשית צרכיו ובמשאו ובמתנו (אחר שהביא הכלל ובהילוכו ובמלבושיו ובכלכול דבריו

מנה עשרה דברים, ואכ"מ) –