שיחה ג

1250שיחה ג

אלא שעוד זאת, שבה בשעה אשר כשיגדלו, קצת עכ"פ, והמצוה אפשר אותם את בניכם גם בנים גדולים בכלל ט"ו לגמרא. במצות ת"ת – החיוב דקטנים הוא רק שתתקיים גם בלא קטנים, כי ולמדתם זה, שהרי ולמדתם היינו כל התורה, ובן

בקטן,

משא"כ במצות מילה, שענינה ובקטן בתכלית, בסמיכות לביאתו

מפני

לעולם, וכקושיית רז"ל (נדה לא, ב) קודם לזה).

והטעם לחילוקים הנ"ל, י"ל: כיון המצות, מוכרח, אשר קודם לזה יתעסק

מה אמרה תורה מילה לשמונה (ולא שברגע שנעשה גדול – נתחייב בכל בתלמוד שהוא מביא לידי מעשה, והכנה

במקצת,

לענין דגדלות שייכת רק במי שגדל המעשה – אפשר מצות ת"ת לשלימות וכיון שהכרח זה הוא רק מצד ענין

בגדולים

משא"כ ענין מצות מילה הוא – ברית (מו"נ ח"ג ספמ"ט, הועתק בבחיי ס"פ

לחוד ג"כ.

עם הקב"ה, חלישות החומר והתאוה לך) תחילת כניסת נפש הקדושה (שו"ע

לדודי,

אדה"ז מהד"ב סוס"ד. ועייג"כ ד"ה אני נה"ב דמלך כסיל הבאה תיכף כשננער ענין הגדלות, ואדרבה אהני' לי' שטות עבירה, וע"ד מש"כ הרמב"ם בהל' דעות פ

ה' תש"ט), כדי שיוכל לעמוד נגד לצאת ממעי אמו – לכן אין נוגע בזה

דקדושה נגד רוח שטות שע"י עובר "ב, ה"ב (עייג"כ קונט' ומעין מ' כו־ז).

לצאת

ומוכרח להיות בסמיכות לשעה שננער ממעי אמו, כמובן (עיין במו"נ שם:

ימים

וכאילו הוא עדיין בבטן עד סוף שבעת ועייג"כ זח"ג מג, ב. דב"ר רפ"ו).

וזוהי ג"כ העבודה דחודש אלול – ר"ת דברים ל, ו). עבודה שלמע' מטו"ד, ועי" ה' אבקש, ברית עם הקב"ה.

ואז ימנע מרואי אויר העולם, עכ"ל.

ומל ה"א את לבבך ואת לבב (בעה"ט ז בקשו פני (דנפש דקדושה) את פניך

וירא בעל

...ידועה הדגשת כ"ק רבנו הזקן, התניא והשולחן ערוך – אשר השנה

לחפש

היא שנת הק"ן להסתלקותו – כי צריך – ואם מחפשים מוצאים – הוראות

ובפרשת

בפרשת השבוע למאורעות השבוע. שבוע דנן, השייכת ליום פתיחת

אבינו,

הועידה, מסופר על דבר לידת יצחק שהיתה למעלה מדרך הטבע, וסמוך 1250לזה – על דבר האמצעים בדרך הטבע יצחק מהשפעה לא טובה. והרי בתורה גם

והנה אין לך סמוכין יותר מנשמה וגוף הנשמה והגוף באדם מישראל – חד הוא.

ובעוה"ר בכל דוד ודור עומדים עלינו, שהי' הכרח לנקוט בהם כדי להציל את

סמיכות הענינים – תורה – הוראה היא.

החבוקים ודבוקים זו בזה, עד שקיום

מי נגד הגוף ומי נגד הנשמה, שרוע

ביניהם,

זה כרוע זה, אף שיש חילוק עקרי התשובה. אבל לאידך, הסכנה מאויבינו מאחר שלא תמיד היא גלוי' כל כך לעיני שהמתקוממים על קיום הגוף הם באים הנשמה וערכי הנשמה – הם גם מבית מוצאים אנו במעשה אבות סימן לבנים,

כי כל זמן שהגוף קיים ישנו ענין

בנפש – גדולה מסכנת אויבינו בגוף,

בשר, כמובן וגם פשוט. ולא עוד, אלא

מחוץ, משא"כ המתקוממים על קיום

וגם מחוץ, וקשה הסכנה מבית. וכן כמסופר בפרשה ובמדרש בדבר נסיונות

ואבימלך

אברהם אבינו עקב מזימות נמרוד ועוג ישמעאל והגר, שכאן היתה הסכנה מאלו אף שלידתו של יצחק היתה למעלה מדרך לא הי' יכול לסמוך על הנס, והי' מוכרח חריפים היפך מדתו של אברהם אבינו היא גדולתו ומהותו, עד שהקב"ה אמר לו אל יקרא לך זרע.

ומכאן ההוראה שאין לירתע מפני אלו כלפי חוץ וכו', יש לשתוק ולהבליג, ולא במלחמת תנופה נגד המהרסים ומחריבים. להגן וללחום מלחמתה של תורה, תורת ולא די בהגנה בלבד, אלא צריך סוף–סוף

וכו', וגדול מהם הנסיון בשילוח

שהיו בביתו של אברהם. ומשום כך,

הטבע, הנה בהנוגע להדרכתו והנהגתו לנקוט באמצעים בדרך הטבע, אמצעים

מדת החסד, אף שמדה זו היתה עיקר ירע בעיניך וגו', כי (דוקא עי"ז) ביצחק

הטוענים שלמען השלום, או האחדות

לאחוז במלחמת מגן ואין צריך לומר

ולא היא, ואדרבה. עת לעשות היא, אמת, שאמת פירושה שאין בה פשרות.

להציל גם נשמות התועות ולהעמידן

בחיי

על דרך האמת, דרך התורה והמצוות ולהרחיב את חינוך בני ובנות ישראל על פשרות.

היום–יום, ובנקודה העקרית – לחזק טהרת הקדש, חנוך מסורתי אמתי בלי

יצליח

ויהי רצון אשר חפץ ה' בידם ומצוותי', מלחמת מגן ומלחמת תנופה דרכי נועם, למען הציל נפשות בני כל נפש מהם – עולם מלא היא.

לאזור חיל במלחמתה של תורה

כנ"ל, אף כי בדרכי התורה שדרכי' ובנות ישראל בכל מקום שהם, אשר

ב 1250...אמרז"ל בסדרה זו (ב"ר ספנ"ג) זרוק מהרז"ו במדב"ר פ"כ, סכ"ג, ושאר הפי'

חוטרא לאוירא אעיקר' קאי פי' (כן פי' צע"ק) שנופל וקאי על צד העב שאצל

שאף

השורש, ולמדנו מזה שני דברים א) שהוא מטה יבש וזה זמן רב שנכרת

ושרשו,

משרשו בכ"ז אפשר לעורר בו מקורו הוא משפריעין מנוחתו, מגביהין אותו מן כפי יכולתו .. לעסוק ולהשתדל בסיוע

ב) שצריך המטה סיוע בזה, והסיוע

הארץ וזורקין אותו באויר, ועל כל אחד זה.

כסלו

... ויה"ר אשר ע"י עניני חדש תליתאי זה

דימי

וחלוק מחודש תליתאי דימי הקיץ, הצדיקים, משא"כ ימי החורף הוא בדרך

הקיץ הם העבודה בדרך או"י עבודת או"ח, בע"ת, עבודה דימי הגלות ובפרט

ביהשמע

עקבתא דמשיחא – כמובן מסד"ה

נזכה ב"ב ממש לגילוי ביום השלישי ע"י הקדמת יפוצו מעיינותיך חוצה

– עיין בשיחת שמח"ת תר"ץ אות לב

שהוא גילוי אור החסידות, ובפרט

"צ תרפ"ט. יקימנו שזהו ע"י משיח צדקינו – ונעשה

ואילך^* – אחרי המאסר בפב' שיצא לחירות ביום

לשמים

השלישי, יום שהוכפל בו כי טוב טוב הדיוק חוצה דוקא

ולהעיר מסש"ב פל"ב נק' בשם בריות

– והוא ע"י האיש שני־אור אור כי טוב גו' בכל מאדך (עיין שיחת כ' כסלו צ"ג

וטוב לבריות (קדושין מ, א) שזהו כו'

ופועל בעצמו ב"פ אור בגימט' אהבה אות יז) והכלי לזה ואהבת לרעך.