1250

לזה – על דבר האמצעים בדרך הטבע יצחק מהשפעה לא טובה. והרי בתורה גם

והנה אין לך סמוכין יותר מנשמה וגוף הנשמה והגוף באדם מישראל – חד הוא.

ובעוה"ר בכל דוד ודור עומדים עלינו, שהי' הכרח לנקוט בהם כדי להציל את

סמיכות הענינים – תורה – הוראה היא.

החבוקים ודבוקים זו בזה, עד שקיום

מי נגד הגוף ומי נגד הנשמה, שרוע

ביניהם,

זה כרוע זה, אף שיש חילוק עקרי התשובה. אבל לאידך, הסכנה מאויבינו מאחר שלא תמיד היא גלוי' כל כך לעיני שהמתקוממים על קיום הגוף הם באים הנשמה וערכי הנשמה – הם גם מבית מוצאים אנו במעשה אבות סימן לבנים,

כי כל זמן שהגוף קיים ישנו ענין

בנפש – גדולה מסכנת אויבינו בגוף,

בשר, כמובן וגם פשוט. ולא עוד, אלא

מחוץ, משא"כ המתקוממים על קיום

וגם מחוץ, וקשה הסכנה מבית. וכן כמסופר בפרשה ובמדרש בדבר נסיונות

ואבימלך

אברהם אבינו עקב מזימות נמרוד ועוג ישמעאל והגר, שכאן היתה הסכנה מאלו אף שלידתו של יצחק היתה למעלה מדרך לא הי' יכול לסמוך על הנס, והי' מוכרח חריפים היפך מדתו של אברהם אבינו היא גדולתו ומהותו, עד שהקב"ה אמר לו אל יקרא לך זרע.

ומכאן ההוראה שאין לירתע מפני אלו כלפי חוץ וכו', יש לשתוק ולהבליג, ולא במלחמת תנופה נגד המהרסים ומחריבים. להגן וללחום מלחמתה של תורה, תורת ולא די בהגנה בלבד, אלא צריך סוף–סוף

וכו', וגדול מהם הנסיון בשילוח

שהיו בביתו של אברהם. ומשום כך,

הטבע, הנה בהנוגע להדרכתו והנהגתו לנקוט באמצעים בדרך הטבע, אמצעים

מדת החסד, אף שמדה זו היתה עיקר ירע בעיניך וגו', כי (דוקא עי"ז) ביצחק

הטוענים שלמען השלום, או האחדות

לאחוז במלחמת מגן ואין צריך לומר

ולא היא, ואדרבה. עת לעשות היא, אמת, שאמת פירושה שאין בה פשרות.

להציל גם נשמות התועות ולהעמידן

בחיי

על דרך האמת, דרך התורה והמצוות ולהרחיב את חינוך בני ובנות ישראל על פשרות.

היום–יום, ובנקודה העקרית – לחזק טהרת הקדש, חנוך מסורתי אמתי בלי

יצליח

ויהי רצון אשר חפץ ה' בידם ומצוותי', מלחמת מגן ומלחמת תנופה דרכי נועם, למען הציל נפשות בני כל נפש מהם – עולם מלא היא.

לאזור חיל במלחמתה של תורה

כנ"ל, אף כי בדרכי התורה שדרכי' ובנות ישראל בכל מקום שהם, אשר

ב