שיחה כג
691שיחה כג
ב"ה יום ה' י"ט לחדש תמוז תשג"ה.
אמרז
... ולסיים מענין פרשה דשבוע זה: בלק בק"ש כו' משום דכתיב בה האי קרא דהן עם כלביא יקום וכארי יתנשא, וע"פ עומדים כאריות חוטפים ק"ש וממליכים
"ל (ברכות יב, כ) בקשו לקבוע פ'
כרע שכב כארי גו' ובס"א גרס קרא
מ"ש בתנחומא ע"פ זה: עמדו משנתם להק' כו'.
ושייכותו
ולהבין דיוק הדמיון לארי דוקא ספ"ו דחטיפה היא תכונת הזאב וכ"ה ג"כ
לק"ש – ועיין תוספתא דשביעית בב"ר פצ"ט –
ושממליכים
אך – ענין ק"ש הוא יחוד השם ח"ו – וכשמתבונן באמיתית ענין היחוד
להק' – היפך הסברא דשתי רשויות (וכשנ"ת בשהיוה"א ובכ"מ) שהוא אין
לבוא
עוד מלבדו ואין דבר נפרד, הרי יכול לעבודת קונו. ולכן בא תומ"י לואהבת את
לזה שבכל דבר וענין ישתמש בו ה"א בכל לבבך בשני יצריך (ברכות
ישראל)
נד. א) גם ביצה"ר (לקו"ת בד"ה שמע פ"ג ה"ג: נמצא המהלך בדרך זו עובד את אף שאמרז"ל (יומא סט. ב) דאי לאו יצה" ומרדכי יצא), ובדקות יותר יובן מתורת תעזוב עמו, וזהוא הדמיון לארי דארז"ל (ב"
ועדמ"ש הרמב"ם בהלכות דעות ה' תמיד כו' ואפילו בשעה שבועל כו'.
ר פסק החימום (וצע"ק בתו"א בד"ה הבעש"ט ע"פ כי תראה חמור גו' עזוב
ק טז. ב) דאורחי' לאכול מחיים דוקא
יקיים
ולא לאחר מיתה, היינו שגם ביצה"ר א) א"ל חילך – זה הכח גופא שע"י שוור
ולכן השכר על הן עם כלביא יקום גו'
ואהבת את ה"א. ועייג"כ ב"מ (פד.
ירדנא – לאורייתא. הוא מדה כנגד מדה כרע גו' מי יקימנו;
שלום
דכיון דביצה"ר גופא קיים ואהבת, הרי בעולם*.
ולהעיר מט"ז או"ח סו"ס תקפ"ה בפי' ר"
בעיר קטנה שלו, ובמילא שלום גם ת שופר ועיין אוה"ת ע"פ ואיבה אשית
והנ
ס"ג, וכנראה זהוא מדריגה יותר גבוה אדומה בענין בשני יצריך, ולכן לא העיר
ועיין בלקו"ת ד"ה ואהבת סוס"ב וס"ג.
"ל הוא שייך למשנ"ת בדרושי פרה באוה"ת לדרושים אלו.
בברכה
לאלתר
לתשובה לאלתר לגאולה 691ימי הגאולה יב־יג תמוז ה'תשכ"א
...כהיעוד דפרשת שבוע זה: דרך כוכב עושה חיל. מיעקב וקם שבט מישראל גו' וישראל
מטות
ב"ה כ"ו תמוז תשי"א
ברוקלין, נ.י. שלום וברכה!
...ואסיים מענינא דיומא דפ' מטות אף כי בקיצור כי אין הזמן גרמא להאריך
נדרים
ולדכוותי' די ברמיזא, והוא ידוע שענין דריש פ' מטות מחולק מכל שאר
מתחילים
הציווים שבתורה. בזה שענין הנדרים י"ב שנה ולא כשאר חיובי התורה שבן י" מדאורייתא. והמוסר השכל שבזה, שהרי כל נדרים סייג לפרישות, היינו שנודר נדר
במופלא סמוך לאיש, היינו בן
ג למצות. ולדעת כמה ראשונים זהו
ענין הנדרים הם בגדר סייג, וכמרז"ל בעצמו כדי שלא יכשל בקיום התומ"צ,
דייך
ואף שארז"ל בירושלמי נדרים ספ"ט, אפשר לומר שאין זה אלא בגדר יוהרא. ולא כי הרי לא תגרע ולא תוסיף, ולכן באה בקיום התומ"צ לבדה הרי כמאמר הרמב
במה שאסרתו תורה, ובמילא הרי
עוד אלא שגם חשש איסור יש בדבר, התורה ומורה באצבע שבהיפך הוא, כי
"ן ר"פ קדושים. אפשר שיהיה נבל
משמרת
ברשות התורה ומוכרח הדבר שיעשה למשמרתי, ובאה התורה במצות
לחייב את האדם לכשיהיה בן שלש עשרה
נדרים שרמזה תורה שבאיזה אופן יש שנה בתומ"צ הוא ע"י ההכנה שמוסיף נדר הענין שנדרים מתחלת בתור הקדמה ופרישות על מה שאסרה תורה וזהו
לקיום
התומ"צ, היינו במופלא סמוך לאיש
נפש,
מובן מעצמו שאין זה דבר השוה לכל כי אינו דומה במה שצריך פלוני
הערות
עמוד 691
- *. בהעתקה אחרת: ובודאי ראה תורת הבעש"ט ע"פ "היום יום"). * * כי תראה חמור גו' עזב תעזב עמו (נדפסה בקובץ * דלכל דרך כוכב מיעקב: ראה ירוש' (מעשר שני ספ"ד) ה"ה (וכ"פ הרמב"ן וכמה ממפרשי החומש) מדבר הכתוב הבעש"ט נבג"מ שצריך כל א' מישראל לתקן ולהכין " או"א מבנ"י שייך זה. והנה לפי ירוש' תענית פ"ד במשיח. ואין בזה סתירה, ואדרבה – ע"פ מאמר חלק קומת משיח השייך לנשמתו" (מאור עינים ס"פ באגרת פנחס). ומובן בעבודת האדם – ע"פ מש"כ רבנו הזקן וישראל עושה חיל: ראה אור החיים הק' עה"פ. תו"א כו'. * * הקודש ס"ד. יתרו (עד, ב): כך גלות כו' להיות עי"ז כו' וכן בפרט *
מצוטט בעמוד אחד
אגרות קודש 1
- כרך א ‹ פו לקו"ש ח"ב ע' 691