שיחה כב

689שיחה כב

ממנה

פי תורה, מדוע, איפוא, נגרם כתוצאה ניכר גם בדורות המאוחרים?

והתשובה היא: השליחות, היתה אמנם מאיש ישראל, בין יחיד ובין הכלל, לעשות עם זאת, עליו לדעת, כי הברכה וההצלחה מהטבע. המרגלים, אבל, לא דיברו ועשו ביחס לתוצאות והישגי כבוש ארץ ישראל, צו ה'.

אסון ובכיה לדורות, אסון שרישומו

מתאימה להבטחת התורה, הדורשת

ככל התלוי בו בדרך הטבע, אך יחד באה מהקב"ה, וכשנחוץ – גם למעלה בכיוון זה. הם ערכו חישובים משלהם

והחלו להסית את העם לא לקיים את

הכלל

כל מפעל, בחיי הפרט וכל שכן בחיי הקב"ה. – ככלל חיי היהודי – מהוה שליחות

לקלקל

– כשלא מרשים לחישובים אנושיים ההצלחה. כל אחד ואחת צריך לעשות את מדרך הטבע.

את הבטחון בהקב"ה – מובטחת כל התלוי בו והקב"ה יצליחו למעלה

ותפקידו

ובמיוחד מפעל שרואה למטרתו הקדש, מפעל הקושר באופן ישיר את והקב"ה, ודאי שזכות התורה וזכות

– לסייע למוסד חינוך על טהרת

המשתתפים בו עם התורה הקדושה הרבים באות לעזרתו, וככל שתגדל

המלאה,

ההתאמצות למילוי השליחות במדה

ולא רק להצלחת העבודה אלא גם בכל מהילדים, בריאות ופרנסה בהרחבה.

* *

תגדל יותר הברכה האלקית, – הדרוש בחיי המשפחה והאישיים, נחת

בברכת הצלחה ולבשורות טובות

בעבודתם ובכלל *

קרח

[תרגום ב"ה, ב' דר"ח תמוז, ה' תשי"ג.

ברוקלין נ.י. ברכה ושלום!

... בהזדמנות זו רצוני לציין ולהסב שנקראה זה עתה בתורה – פרשת קרח, חפשי]

תשומת לב לסיפור המסופר בפרשה סיפור שצריך לשמש מוסר השכל לכל 689יהודי בכלל, לנשים בפרט, ובמיוחד לנשי הק' להתנהג לפנים משורת הדין באהבת ומעניקים הם להן כחות לכך.

הסיפור ומוסר ההשכל הם:

קרח היה מגדולי היחס בבני ישראל,

ובנות חב"ד, שמהן דורשים רבותינו

השם, אהבת התורה ואהבת ישראל, נצר לאחת המשפחות המפוארות, למדן

מאד,

גדול, מגדולי עשירי עולם, אדם פקח לעומתו – און בן פלת, אחד מחבורתו, בחכמה ולא ביחס ולא בדברים אחרים.

כיצד הסתדרו בחייהם?

– בצורה הפוכה מן המצופה:

ומקורב למשה רבנו ואהרן הכהן, אין מוצאים בו דבר מיוחד: לא הצטיין

באסונו

לקרח היה סיום קודר, ואף גרר אתו מאות רבות של בני ישראל.

משפחתו.

און בן פלת, לעומתו, ניצל עם כל מבין כל אלו שהיו בעדת קרח.

מה היו הגורמים לסופו הרע של קרח למצופה?

– ההשפעה וההתנהגות של נשותיהם!

אשתו של און בן פלת – אמנם בשעות בעלה ואת כל משפחתם, היתה היא עקרת

הוא היה אחד ויחיד שלא סבל, ולסופו הטוב של און בן פלת – בניגוד

האחרונות אבל בכל זאת – הצילה את

הבית האמתית.

בדבריה

לעומתה – אשתו של קרח, סייעה, ובהתנהגותה, לשקיעת בעלה,

עקרת

ולשקיעת כל עדתו. במקום שתהיה " "עוקרת הבית". הבית", יסודו של הבית, היתה היא

מסופרים

בגמרא (סנהדרין קט, ב) ובמדרשים

כל האמור חייב שוב ושוב להביא את באחריות הכבירה של האשה, ובהשפעה והצלחתם של בעלה ושל המשפחה.

כפי שאומר שלמה המלך (משלי יד, א):

הדברים בפירוט. כל אחד מאתנו להתבוננות מעמיקה החשובה ביותר שיש לה על טובתם "חכמת נשים – בנתה ביתה", הנהגת

ר"ל, כפי שנאמר בהמשך הכתוב.

ולהיפך,

הנשים בחכמה, בנתה בית מאושר,

* * בברכה לכל אחת מכן, ובאיחולי הצלחה בעבודתכן ובעניניכן הפרטיים * 690[תרגום ב"ה.

ברוקלין נ.י. שלום וברכה!

ומענינא דיומא של הפרשה שנקראת בתחלתה וגם בסיומה, חתימתה –

והרי במשמעות הרחבה נקראים כל בני חפשי]

השבת, פרשה המוקדשת לכהנים

ישראל בשם "כהנים",

"ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי

ככתוב:

כפי שתוארו בהכנתם למתן תורה,

שמוסבר

קדוש", – וכיצד בא הדבר? – כפי ויובל): "אשר נדבה רוחו אותו והבינו

ע"י הרמב"ם (סוף הלכות שמיטה מדעו להבדל לעמוד לפני ה' לשרתו

נתקדש

ולעובדו, לדיעה את ה' כו' – הרי זה הזה דבר המספיק לו, כמו שזכה לכהנים

במלים אחרות: ע"י כך שבני ישראל

קדש קדשים כו', ויזכה לו בעולם וללויים". מכירים בתכלית בריאת האדם, שהיא,

קוני

כדבר משנה, "אני נבראתי לשמש את "בכל דרכיך דעהו" – ע"י כך הם כהנים.

במתנות כהונה קיים הרי הכלל – כפי לבוא מן המובחר ושהן נצחיות, ככתוב:

", שכל הדברים יהיו לעבודת השם, שנאמר בסיום הפרשה – שהן צריכות

"תרומת ה' – מכל חלבו", כפירוש

ברית

האבן־עזרא: "החשוב שבו", וכאמור : מלח עולם,

שכשבני

זו, איפוא, הבטחת הקב"ה לנצח נותן להם השי"ת "כל חלבו" – המובחר –

ובכל זמן, "ברית עולם מלח".

ישראל מתנהגים כפי האמור לעיל ובכל מקום,

לשרתו

וכשם שעיקר מקומם של הכהנים, " כך הדבר בזמננו ביחס לבתי כנסיות ובתי

ולעובדו", היה בבית־המקדש – מדרשות, שהם מקדש מעט, מהם נוטל

ולהאיר

כל אדם קדושה ואורה לביתו, לקדש את עניני החול שלו, והשי"ת יצליח

ולזרז

שהתנהגות זו תהוה הכנה קרובה לקרב שהוא גם נצחי, כשיקויים: "והשב העבודה

* *

את העבודה בבית המקדש השלישי,

לדביר ביתך"... *