690

[תרגום ב"ה.

ברוקלין נ.י. שלום וברכה!

ומענינא דיומא של הפרשה שנקראת בתחלתה וגם בסיומה, חתימתה –

והרי במשמעות הרחבה נקראים כל בני חפשי]

השבת, פרשה המוקדשת לכהנים

ישראל בשם "כהנים",

"ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי

ככתוב:

כפי שתוארו בהכנתם למתן תורה,

שמוסבר

קדוש", – וכיצד בא הדבר? – כפי ויובל): "אשר נדבה רוחו אותו והבינו

ע"י הרמב"ם (סוף הלכות שמיטה מדעו להבדל לעמוד לפני ה' לשרתו

נתקדש

ולעובדו, לדיעה את ה' כו' – הרי זה הזה דבר המספיק לו, כמו שזכה לכהנים

במלים אחרות: ע"י כך שבני ישראל

קדש קדשים כו', ויזכה לו בעולם וללויים". מכירים בתכלית בריאת האדם, שהיא,

קוני

כדבר משנה, "אני נבראתי לשמש את "בכל דרכיך דעהו" – ע"י כך הם כהנים.

במתנות כהונה קיים הרי הכלל – כפי לבוא מן המובחר ושהן נצחיות, ככתוב:

", שכל הדברים יהיו לעבודת השם, שנאמר בסיום הפרשה – שהן צריכות

"תרומת ה' – מכל חלבו", כפירוש

ברית

האבן־עזרא: "החשוב שבו", וכאמור : מלח עולם,

שכשבני

זו, איפוא, הבטחת הקב"ה לנצח נותן להם השי"ת "כל חלבו" – המובחר –

ובכל זמן, "ברית עולם מלח".

ישראל מתנהגים כפי האמור לעיל ובכל מקום,

לשרתו

וכשם שעיקר מקומם של הכהנים, " כך הדבר בזמננו ביחס לבתי כנסיות ובתי

ולעובדו", היה בבית־המקדש – מדרשות, שהם מקדש מעט, מהם נוטל

ולהאיר

כל אדם קדושה ואורה לביתו, לקדש את עניני החול שלו, והשי"ת יצליח

ולזרז

שהתנהגות זו תהוה הכנה קרובה לקרב שהוא גם נצחי, כשיקויים: "והשב העבודה

* *

את העבודה בבית המקדש השלישי,

לדביר ביתך"... *