שיחה טז

533שיחה טז

א. ביחס לפורים נאמר בתורה – מלשון "הוראה"¹: "וימי הפורים האלה לא יעברו מתוך היהודים, וזכרם לא יסוף מזרעם"^*.

פירוש הדבר כי עניניו של פורים מהווים הוראה לכל הדורות, גם לדור בו אין קיימות, חס ושלום, גזירות כפי שהיו אז, אך הענינים ברוחניות דורשים התנהגות זהה לזו שנהגו היהודים, בימים ההם בזמן הזה, כדי לבטל גזירת המן.

היתה אז גזירה להשמיד להרוג ולאבד את כל היהודים, רחמנא ליצלן, גזירה שיצאה משושן הבירה – בירת התקופה ההיא – והיהודים עשו את כל אשר ביכלתם לבטל את הגזירה עד שהיה "ונהפוך הוא".

– מאופן התנהגות היהודים אז ניתן לדעת כיצד יש להתנהג כשקיימים ענינים דומים בבחינה רוחנית.

ב. אסתר היתה המלכה בימים ההם – "אחות לנו בבית המלכות" – ומרדכי היה יושב בשער המלך, עוד לפני שהתמנה למשנה למלך. למרות זאת הרי כשנגזרה הגזרה, ונוסו, ודאי, דרכים שונות, לא הביאו הללו כל תועלת – ופתשגן כתב הדת ניתן, אז התמסרו היהודים לדרך אחרת לגמרי.

כשישנו קרוב־משפחה בבירה ובבית המלכות עצמו. כשקיימים הקשרים האמיצים ביותר בבית המלך, שהרי "אשתו – כגופו דמיא"² – מדוע היה צורך להזדקק לדרכים אחרות?

אך במדרש³ נאמר שמרדכי דחה הצדה את כל הענינים האחרים: הוא אסף עשרים ושנים אלף ילדי ישראל וישב ללמדם תורה.

– למד אתם ענין שלא היה לו, לפי פשוטו, כל קשר למצב בו נמצאו אז בני ישראל, ולא היה בו כל סיוע להבאה לידי תכלית גשמית, כפרנסה וכדומה.

ג. בזמן בו ריחפה גזירה להשמיד להרוג ולאבד ח"ו, ובנין בית המקדש עוכב מבלי לדעת מתי יחודש שוב, כשאחשורוש טען⁴ שכבר עברו שבעים שנות גלות בבל ו"אלקיהם ישן הוא".

– ב"משנת חסידים", המבוסס על כתבי האריז"ל, נאמר שהמן וזרש ויועציו ערכו אף הם חישוב דומה לשל אחשורוש –

בזמן כזה למד מרדכי עם ילדי ישראל את הלכות העומר, דבר שעל ידו אין אפשרות להיות רב או שוחט או מלמד או משגיח, ואפילו לשם פסיקת 534הלכה למעשה לא היה בו צורך אז, שכן בית המקדש לא היה אז בבנינו. בית המקדש נבנה לאחרי ההפסק, רק ארבע שנים לאחר גזירת המן, ולא היה, איפוא, בהלכות אלו כל ענין להלכה למעשה, הלימוד היה של תורה לשמה.

ד. מרדכי לא השתדל דוקא לגדל גאונים ו"רשכבה"ג"־ים, כי אם למד עם ילדי ישראל הלכות פשוטות של הקרבת העומר.

תורה זו היא אשר ביטלה גזירת המן, כמסופר בגמרא⁵ שהמן עבר וראה את מרדכי, ראש הסנהדרין, יושב ולומד עם תינוקות תורה לשמה – אין הוא מתרשם מן הגזירה להשמיד להרוג ולאבד ח"ו, ואינו טורח לבטלה, וללבו נוגעים רק עשרים ושנים אלף ילדי ישראל – אז ידע המן כי כאן תהיה מפלתו וכי נוצח כבר.

דבר זה הוא אשר ביטל את הגזירה. "

אחר כך – כדי "להלביש" את הדבר " בדרכי הטבע – דיברה אסתר עם

ל אחשורוש. כן – כדי שיהי' "הפה שגזר הוא הפה שהתיר", ושתהיה התופעה של "ונהפוך הוא" ו"רבים מעמי הארץ מתיהדים".

ה. ההוראה מכאן, לכל בני ישראל ולכל הזמנים היא:

"אל תבטחו בנדיבים, בבן אדם שאין לו תשועה"⁶ – הזקוק הוא עצמו לישועה ואין היא באה. כדי לבטל גזירה שבגלוי, ועל אחת כמה וכמה – גזירה שבהעלם והסתר, הדרך היא לעשות כפי שעשה מרדכי בימים ההם, ורק אחר כך אפשר גם לארגן ענינים בדרכי הטבע, כדי לתת ליצר הרע מקום לטעות ולנסות לשכנע כי אין כאן נס אלא טבע.

ברם, אין דברים אלו אלא צעדים של שלב מאוחר יותר, כדי לכסות הדבר בדרכי הטבע, ואילו הצעד הראשון הוא לאסוף תינוקות ישראל וללמדם תורה, וצעד זה צריך להיעשות אפילו על ידי היושבים ראשונה בסנהדרין. זה הצעד הראשון, ולאחריו יכולים לעזור הדבור וההשתדלות בשושן הבירה.

ו. האמור הוא דוגמת המוסבר ביחס ל"וברכך הוי' אלקיך בכל אשר תעשה", לגבי פרנסה. העיקר הוא

וברכך הוי' אלקיך", אלא שלשם

הלבשה" בדרכי הטבע – יש צורך

"בכל אשר תעשה". למרות שיש אמנם צורך בעשיית "כלים" כדי להלביש הדבר בטבע – הרי הדבר עוזר רק כשישנה הברכה מלמעלה.

– כשאין האדם עושה דבר כדי שהברכה תהיה בשרשה ומקורה, וחסר אז ב"וברכך הוי' אלקיך" – מה התועלת בכך שהוא פותח חשבון בבנק ומייעד כיס גדול? והרי תחלה יש צורך במשהו כדי להכניס בהם: הברכה מלמעלה!

כך הדבר, וכל שכן, בנידון שלנו:

535יש צורך ב"וברכך הוי' אלקיך" לשם ביטול הגזירה, וזה ע"י חינוך ילדי ישראל, העמדת דור ישרים יבורך באמצעות האופן הראוי של חינוך – ואז יכול לעזור ה"אשר תעשה" שיהיה כלי ראוי לברכת הוי' לשם ביטול הגזירה.

ז. זו הוראת ימי הפורים גם בזמן הזה, בכל יום ויום, לכל איש ישראל ביחס לצאצאיו, ועל אחת כמה וכמה – לאלו שההשגחה העליונה חננה אותם בכוח השפעה על כמה וכמה מבני ישראל שהם בנים להוי' אלקינו, יש לנצל את ההשפעה שהלימוד יהיה ביראת שמים, וע"י כך ייוצר "דור ישרים".

וכשיהיה "דור ישרים" יהיה הוא "יבורך", ויבורכו בכל הדרוש להם, ובאמצעותם יבורכו גם הוריהם וקרוביהם, ועל ידם – כלל ישראל בכל מקום שהוא. "

ח. וכשם שבימים ההם, מתוך כך שמרדכי ישב במקום מסוים ולמד עם ילדי ישראל הלכות פסוקות מן התורה – ביטל הדבר את גזירת המן בכל מאה ועשרים ושבע המדינות בכל העולם,

– כך גם עתה, כשילמדו תורה ביראת שמים – יבטל הדבר את כל הגזירות ויביא ל"ונהפוך הוא – אשר ישלטו היהודים המה בשונאיהם",

והרי השונא הראשי הוא היצר הרע – וינצחו כל אחד לפי ערכו,

ודבר זה יביא את הגאולה השלימה והאמתית, אז יהיה "ולא ילמדו עוד איש את רעהו – כי כולם ידעו אותי למקטנם ועד גדולם⁷.

(משיחת פורים, תשט"ז)

ט. מצוות משלוח מנות ומתנות לאביונים בפורים אפשריות רק ע"י התאחדות⁸ בין איש ישראל אחד לבין משנהו. דבר זה מהוה תיקון לקטרוג שהתעורר בשעתו על בני ישראל ש"ישנו עם אחד מפוזר ומפורד", וכלפי זה באות מצוות משלוח מנות ומתנות לאביונים להוכיח ולחזק את האחדות של בני ישראל.

במיוחד מתבטאת אחדות ישראל ע"י מצות מתנות לאביונים, שכן משלוח מנות הוא רק לרעהו, לאדם הדומה לו, ואילו מתנות לאביונים הנן למי שהוא אביון בכל, הן בגשמיות והן ברוחניות, כפירוש המושג "אביון" –

תאב לכל דבר"⁹, שחסר לו בכל, וגם עם זה יש להתאחד ולתת לו מתנות.

לפיכך אומר הרמב"ם¹⁰ כי "מצוה להרבות במתנות לאביונים", שכן כשנמצא יהודי שחסר לו משהו והוא ידוע לאדם זה ולמרות זאת אינו מתקשר אתו – פוגם הדבר ח"ו בהתאחדות בני ישראל.

ומאחר ששני ענינים אלו, משלוח 536מנות ומתנות לאביונים, חשובים כל כך לגבי פורים – קל יותר, לכן, " לקיימם מאשר ענינים אחרים, שכן הקב"ה הטביע בבריאה בכלל שכל דבר שהוא חיוני יותר ניתן להשגה ביתר קלות¹¹, לדוגמא: בגדים יקרים יותר ממזון, ואויר, שבלעדיו אין אפשרות קיום כלל, נמצא בכל מקום ובאופן חפשי.

י. ברם, היצר הרע תוקע עצמו וגורם שדווקא שני הענינים החשובים כל כך לפורים – יהיו מוזנחים יותר, ובמיוחד לגבי בני נוער וילדים. והרי לאמתו של דבר היה צורך, משום חובת החינוך, לחנך גם ילדים, שהם רק בגיל החינוך, לקיים משלוח מנות ומתנות לאביונים, וכל שכן – אלה שהם בני מצוה ובנות מצוה.

לפיכך צריכים כל אלה שיש להם השפעה, וביחוד העוסקים בשטח החינוך, לעורר את בני ובנות המצוה הצעירים, ואפילו את אלה שהם רק בגיל החינוך, שלא יסמכו על הדעות שבמקרים מסוימים אפשר לצאת ידי חובת המצות האמורות ע"י נתינת האב וכיו"ב – כי אם יקיימו הם עצמו משלוח מנות ומתנות לאביונים, יש להעמידם על העובדה שקל מאד לקיים זאת, שכן בפרוסת עוגה ומי סודה מתקיימת מצות משלוח מנות, ובנתינת שתי אגורות לשני עניים, אגורה לכל אחד, מתקיימת מצות מתנות לאביונים.

ובזכות זה יתן הקב"ה מנות

לרעהו", לאלו הנקראים אחים ורעים להקב"ה, ואפילו לאלו שהם אביונים ברוחניות¹² – יתן השי"ת מתנות.

(משיחת ש"פ ויקהל, תשכ"ב)

יא. ...משתדלים להחזיק ולקומם את המנהגים העתיקים.

אילו היו כתפים רחבות, עינים לראות ואזנים לשמוע, לב להבין ומוח להשכיל – לא היה הכרח להשתמש דווקא בדרך הסלולה, והיתה אפשרות ללכת בדרכים חדשות ולהגיע למטרה, לעלות בית א־ל. ברם, מאחר והדברים חסרים חייבים אנו לצעוד בדרכים שנסללו עבורנו, ואז ההליכה היא על אחריות אלה שהורו וסללו את הדרכים, ועל "כתפיהם", ומשום כך משתדלים לחדש את המנהגים, אף אם, מטעמים שונים, נפסקו לזמן מה.

הרבי (מוהרש"ב) נ"ע היה אוסף כספים (או מורה לתרום) – בשעת התועדות – שלש פעמים בשנה: בשמחת תורה, בי"ט כסלו ובפורים. בשמחת תורה היה אוסף עבור "תומכי תמימים", בפורים – עבור עניניו השונים (מוסדות, תמיכות לאנשים פרטים, וכיוצא בזה), ובי"ט כסלו – לשתי המטרות¹³.

מאחר שכל אלה קיימים גם עתה וצרכיהם גדולים יותר – ישתתף כל 537אחד כעת בדבר זה. וע"י כך – נוסף למעלת הצדקה בכלל, המביאה הצלחה " בגשמיות כאמור "עשר – בשביל שתתעשר", וברוחניות, כפי שאדמו"ר הזקן כותב ב"תורה אור"^* שע"י מצות הצדקה "נעשים מוחו ולבו זכים אלף פעמים ככה" – ומ"הגהה" של ה"צמח צדק"¹⁴ מובן, כי הביטוי "אלף" אינו דרך רגילות וגוזמא, כי אם: אלף ממש –

נוסף על כך הרי כשתורמים לענינים שהרבי נ"ע היה אוסף עבורם, ובזמנים בהם היה אוסף הוא, שאז עת רצון וסגולה לכך Ð מביא הדבר תוספת ברכה והצלחה, ואפשר לבוא ו אל הרבי נ"ע ולדרוש ש"ימשיך" כל הבטחותיו אל הפועל.

לגבי חדשים קיים הבדל בין המחצית הראשונה של החדש לבין המחצית השניה¹⁵, אבל ביחס לעניני הפורים נאמר, הרי, "והחדש אשר נהפך להם" גו', כלומר: הענין של

ונהפוך הוא" גו', על כל הענינים שבפורים – מיגון לשמחה ומאבל ליום־טוב, קימים במשך כל חדש אדר¹⁶. משום כך על כל הנמצאים כאן לכתוב לקרוביהם, ידידיהם ומכיריהם שבמשך החדש באפשרותם להשתתף, ותרומות החדש הזה – נכללות בקופת הפורים.

כל המשתתפים, הן על אתר והן בעתיד, יכולים לכתוב על פתק את שמם¹⁷ ושם אמם¹⁸ והסכום שתורמים Ð וייקרא על הציון הקדוש של כ"ק מו"ח אדמו"ר, דבר זה יעורר "ימשיך" תוספות ברכה והצלחה לכל אחד ואחד בכל הדרוש להם ולבני ביתם בגשמיות וברוחניות.