שיחה ב

53שיחה ב

א. "וכי תשגו ולא תעשו את כל המצות האלה אשר דבר ה' אל משה"¹, ופרש"י (מספרי עה"פ²) "בע"א³ הכתוב מדבר, או אינו אלא באחת מכל המצות, ת"ל את כל המצות האלה, מצוה אחת שהיא ככל המצות, מה העובר על כל המצות פורק עול ומפר ברית ומגלה פנים אף מצוה זו פורק בה עול ומפר ברית ומגלה פנים, ואיזו זו ע"א".

ובפסוק שלאח"ז⁴ "את כל אשר צוה ה' אליכם ביד משה מן היום אשר צוה ה' והלאה לדורותיכם" פרש"י⁵ "את כל אשר צוה וגו' — מגיד שכל המודה בע"א ככופר בכל התורה כולה ובכל מה שנתנבאו הנביאים שנאמר למן⁶ היום אשר צוה ה' והלאה".

והיינו שבכתובים כאן יש שני ענינים ע"ד חומרת ע"ז (שבגללם הרי היא ככל המצות כולן וכל התורה כולה) — (א) בפסוק "וכי תשגו גו' את כל המצות האלה" הכוונה לזה שבע"ז "פורק בה עול ומפר ברית ומגלה פנים" כמו "העובר על כל המצות", (ב) מפסוק "את כל אשר צוה וגו'" למדים שכל המודה בע"א ככופר בכל התורה כולה.

והנה מקורו של רש"י הוא (כנ"ל) מספרי עה"פ, אבל בגמ'⁷ אמרו "וכי תשגו ולא תעשו את כל המצות האלה, איזו היא מצוה שהיא שקולה ככל המצות הוי אומר זו עבודת כוכבים", ובפרש"י שם "שכל המודה בה ככופר בכל התורה כולה" — הרי שבפירושו על הש"ס פירש רש"י שזה שהכתוב הראשון משווה ע"ז לכל המצות כולן ("וכי תשגו גו' את כל המצות האלה") הוא לפי "שכל המודה בה ככופר בכל התורה כולה"⁸.

וצריך ביאור, מאי שנא בפירושו על התורה שנקט (כפירוש הספרי עה"פ) שיש שני ענינים בכתובים כאן⁹?

54ב. זאת ועוד: לעיל בפ' משפטים, עה"פ¹⁰ "ובכל אשר אמרתי אליכם תשמרו ושם אלקים אחרים לא תזכירו" פרש"י "ללמדך ששקולה ע"א כנגד כל המצות כולן והנזהר בה כשומר את כולן". ועפ"ז צ"ע מ"ש רש"י כאן "מגיד שכל המודה בע"א ככופר בכל התורה כולה", שמזה משמע שענין זה נלמד מכאן דוקא¹¹.

[ודוחק לומר שהחידוש כאן הוא רק בפרט השני שבהמשך פרש"י כאן, שהמודה בע"א כופר (לא רק בכל התורה כולה, אלא גם) "בכל מה שנתנבאו הנביאים שנאמר למן היום אשר צוה ה' והלאה" — כי מפשטות ל' וסגנון רש"י משמע שיש חידוש גם בענין הראשון שמביא, שהמודה בע"א ככופר בכל התורה כולה].

ג. גם יש לעיין א) בכוונת רש"י במ"ש "מצוה אחת שהיא ככל המצות, מה העובר על כל המצות פורק עול ומפר ברית ומגלה פנים, אף מצוה זו כו'" — מה הם ג' ענינים אלה שנקט רש"י בחומרת "העובר על כל המצות" (ודוגמתם בהעובד ע"ז).

ב) הענין ד"פורק עול" לחוד (דכמו שהעובר על כל המצות פרק ממנו (לגמרי) עולו של הקב"ה, כן גם העובד ע"ז פרק עול) מספיק לבאר הטעם שע"ז היא ככל המצות — ולמה הוזקק רש"י להוסיף גם "מפר ברית ומגלה פנים"?

[ואף שכן איתא בספרי, הרי כבר נת' כמ"פ שאין רש"י מעתיק בפירושו אלא מה שנוגע להבנת פשוטו של מקרא].

ג) צ"ע הענין ד"מגלה פנים" שנקט רש"י בסתם מבלי לפרשו.

וברא"ם כאן מביא מפרש"י במס' כריתות¹² [על דברי הש"ס שם¹³ שלדעת רבי "כל עבירות שבתורה. . יוה"כ מכפר (גם בלי תשובה) חוץ מפורק עול ומגלה פנים בתורה ומפר ברית בשר"] ש"מגלה פנים" היינו "דורש באגדות של דופי כגון מנשה כו'"¹⁴, וכבר הקשו עליו¹⁵, דמה זה שייך לנדו"ד, "דאטו מוכרח שכל העובד ע"ז ידרוש אגדות של דופי"¹⁶. והביאו מפירוש רבינו הלל על הספרי¹⁷ שפי' "ומגלה פנים בתורה דהיינו המחציף פניו בתורה שלא לקיימה" [ועד"ז מצינו בפרש"י במס' שבועות¹⁸ "מגלה פנים בתורה, בא על ד"ת 55בחוצפא ובגלוי עזות פניו"¹⁹].

ולכאורה קשה לפרש כן בפרש"י עה"ת, שכתב פירושו (כמשנ"ת כמ"פ) בסגנון ברור (מבלי צורך להוסיף עליהם פירושים), ואם כוונתו ב"מגלה פנים" למובן של "בא. . בחוצפא", הו"ל לפרשו, דאם בפירושו על הש"ס הוצרך לפרשו, כ"ש וק"ו בפירושו עה"ת²⁰.

ד. ויש לומר הביאור בכל זה:

בשלשת פירושיו הנ"ל בענין השוואת ע"ז לכל המצות כולן, מדבר רש"י אודות שלשה ענינים שונים:

א) כיון שמצות איסור ע"ז קשורה עם האמונה בה' (שהרי "העובד עבודת כוכבים כופר בהקב"ה"²¹), הרי היא היסוד לכל המצות (דבלי האמונה במצווה המצוות לא יצוייר ענין המצות).

ב) נוסף לזה הרי גם מצות עבודה זרה מצד עצמה (בתור מצוה פרטית) שקולה ככל המצות כולן, ע"ד שמצינו בעוד מצות (כמו²² ציצית, שבת כו').

ויש לומר, שזהו החילוק בין מ"ש רש"י בפ' משפטים "ללמדך ששקולה ע"א כנגד כל המצות כולן והנזהר בה כשומר את כולן" ומ"ש בפרשתנו "שכל המודה בע"א ככופר בכל התורה כולה":

בפ' משפטים נאמר "ובכל אשר אמרתי אליכם תשמרו ושם אלקים אחרים לא תזכירו", שזה שהכתוב מזהיר על שני הענינים (שמירת כל המצות והזהירות בע"ז) בהמשך זל"ז, מורה על ההשוואה בין "כל המצות כולן" ומצות עבודת כוכבים, וזהו שמדייק רש"י "ללמדך ששקולה ע"א כנגד כל המצות כולן", שכוונתו לענין הב' הנ"ל, שחומרת ע"א שקולה "כנגד (חומרת) כל המצות כולן";

משא"כ בפרשתנו שמדובר אודות מצות ע"ז בלבד, והכתוב מפרט "את כל אשר צוה ה' אליכם ביד משה מן היום אשר צוה ה' והלאה לדורותיכם", הרי למדים מזה שהעדר הזהירות בע"ז פוגע בזהירות ב"כל אשר צוה ה' אליכם גו'", וזהו שאומר רש"י "מגיד שהמודה בע"א ככופר בכל התורה כולה" — וכוונתו לענין הא' הנ"ל, דכיון שכפר בנותן התורה ומצווה המצוות, הרי הוא בדרך ממילא "ככופר בכל התורה כולה". והיינו שאין זה רק תיאור חומרת המצוה או השוואתה למצות אחרות, אלא תיאור המציאות — שהמודה בע"א הרי הוא "ככופר (בפועל) בכל התורה כולה"²³.

[ועפ"ז מובן גם עוד שינוי — שבפ' משפטים לשון רש"י היא "כנגד כל המצות כולן", ובפרשתנו אומר "כל התורה כולה" — כי שם ההדגשה על ההשוואה בין מצוה אחת לכל המצות, משא"כ בפרשתנו שההדגשה היא על הכפירה בתוכן כל המצות, ולכן אומר "ככופר בכל התורה כולה", שאין הכוונה רק על מעשה המצות, אלא כל עניני תורה שניתנו למשה (וכהמשך דברי רש"י שנכלל בזה גם "כל מה שנתנבאו הנביאים")].

ה. אבל שני ענינים אלה אין בהם כדי לבאר לשון הכתוב "וכי תשגו ולא תעשו את כל המצות האלה", שפשטות הלשון היא, שמדובר בעבירה על "כל המצות האלה". כי מצד זה שחומרתה של ע"ז "שקולה" כחומרת כל המצות כולן אין לומר "ולא תעשו את כל המצות האלה"; ואפילו מצד זה "שהמודה בע"א ככופר בכל התורה כולה" לא שייך לומר לכאורה שהעובד ע"א לא עשה "כל המצות האלה" [כי זהו רק ענין של אמונה בלב, שהמודה בע"א "ככופר בכל התורה כולה", אבל לא שהמודה בע"א נחשב שלא עשה "את כל המצות האלה"²⁴].

ולכן אומר רש"י שיש ענין נוסף בע"ז, שבאיסור ע"ז ישנו אותו התוכן שיש בביטול כל המצות כולן, ד"מה ה 56עובר על כל המצות פורק עול ומפר ברית ומגלה פנים אף מצוה זו פורק בה עול ומפר ברית ומגלה פנים".

הסברת הענין:

שלשה ענינים כלליים ישנם בקיום המצוות: א) קבלת עולו ית', ב) קיום אות הברית שכרת הקב"ה עם בני ישראל, ג) הנהגה בדרך ישרה. וי"ל שהם ג' הסוגים שבמצות — חוקים עדות ומשפטים: מטרתם של חוקים, "דברים שהם גזרת המלך"²⁵, היא שהאדם יקבל על עצמו עולו של הקב"ה; מצות שהן בסוג של "עדות" — שהם "עדות" וזכרון על חסדי המקום או דברים אחרים בקשר בין הקב"ה ועמו ישראל, הם בגדר שמירת "ברית" (כמו הברית שהיא אות וזכרון בין כורתי הברית); ומשפטים הם "דברים האמורים בתורה במשפט, שאילו לא נאמרו היו כדאי לאומרן"²⁶, הנהגות ישרות כו'.

ויש לומר, שאלה הם ג' הענינים שבפירוש רש"י כאן, שהעובר על כל המצות (א) פורק עול — כנגד חוקים; (ב) מפר ברית — כנגד עדות; (ג) מגלה פנים — "פנים" ע"ד הלשון²⁷ "נסביר פנים בהלכה", "מראה לו פנים" וכיו"ב, שהכוונה נתינת טעם והסבר²⁸, או — "פנים" מלשון "אופנים"²⁹ (כלשון רש"י בכ"מ בפירושו עה"ת³⁰: "תרגם בפנים אחרים", "יש להרבה פנים" וכיו"ב); ו"מגלה פנים" היינו שממציא "פנים" וטעמים (ואופנים) חדשים, שעי"ז "מעקם" ומעוות את שכל התורה³¹ — וזהו כנגד משפטים, שהם מצות שכליות.

ועפ"ז יש לומר, דזה שכתב רש"י שהעובד ע"א "פורק בה עול ומפר ברית ומגלה פנים", אין זה רק מפני שעבודה זרה קשורה עם כפירה בה', ולכן יש בה בדרך ממילא משום פריקת עולו והפרת ברית וגילוי פנים, אלא שבמצות ע"ז עצמה יש בה ג' תכונות אלו דפורק עול מפר ברית ומגלה פנים.

כלומר: מצות ע"ז מחוייבת מכל ג' הבחינות, ד"עול" "ברית" ו"פנים" (חוקים, עדות ומשפטים) — כי: האמונה בה' מוכרחת מצד השכל, והעובד ע"ז (וכופר בה') הוא "מגלה פנים", היפך השכל 57הישר; ונוסף ע"ז מדגיש הכתוב³² "אנכי ה' אלקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים" — שקבלת מלכותו של הקב"ה היא אות וזכרון על זה שהקב"ה הוציאנו ממצרים (כענין ה"עדות" והברית); ועוד זאת — "אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית עבדים", "כדאי היא ההוצאה שתהיו משועבדים לי"³³, שקבלת מלכותו ית' צ"ל באופן של קבלת עולו, כמו עבד המקבל עליו עול אדונו, מבלי נפק"מ אם מבין הטעם או לא כו'.

{*} {*} {*}

ו. והנה בנוגע לעבודה זרה כמה נוסחאות — דלפעמים נאמר הלשון "עבודת כוכבים" (או "עכו"ם"), לפעמים — "עבודת אלילים" ("ע"א"), ולפעמים — "עבודה זרה" ("ע"ז"). ואף שקשה לברר מהי הגירסא הנכונה, ומה נשתנה ע"י הצנזור כו', מסתבר לומר שהגירסא הנכונה היא "עבודה זרה", כשם המסכתא בש"ס [ולהעיר ממחז"ל³⁴ "הוא סבר לעבודה זרה ממש ולא היא אלא ע"ז עבודה שזרה לו"].

ויש לעיין בתוכן שם זה "עבודה זרה", שלכאורה אין שם זה מדגיש חומרת ענין העבירה כמו השם "עבודת אלילים" או "עבודת כוכבים ומזלות", וכמו שישראל נקרא "זר" לגבי כהן.

ויובן זה ע"פ דברי הרמב"ם בריש הל' עבודה זרה, שמבאר כיצד נשתלשל ענין העבודה זרה בעולם, שהתחיל מהטעות הגדולה שטעו בני אדם בימי אנוש, שאמרו הואיל והקב"ה חלק כבוד לכוכבים והם שמשים המשמשים לפניו, "ראויין הם לשבחם ולפארם ולחלוק להם כבוד, וזהו רצון האל ברוך הוא לגדל ולכבד מי שגדלו וכבדו, כמו שהמלך רוצה לכבד העומדים לפניו, וזהו כבודו של מלך".

ולכאורה יש להבין — מהו גודל החסרון והפגם בזה שמכבדים את שמשיו של הקב"ה שהקב"ה מנהיג את העולם על ידם? וכפי שרואים במלכותא דארעא, דאע"פ שכל כוחם וחילם של שרי המלך אינו אלא מהמלך עצמו (ובכוחו להחליפם כו'), מ"מ, הרי עבור רוב עניני הנהגת המדינה צריכים לבקש מאת השרים דוקא ואין הולכים אל המלך עצמו (כי אם כשמדובר בענין גדול ביותר);

והטעם הפשוט בזה הוא³⁵, לפי שאין הם בעלי בחירה כלל אם להשפיע או לא, והם רק כגרזן ביד החוצב בו, שאין מודים להגרזן אלא רק להחוצב בו [משא"כ במלכותא דארעא, ששרי המלך, אף שכל חילם ותוקפם הם מהמלך, הרי הם בעלי בחירה שבידם לשנות וכו'].

אבל ידוע³⁶ בפי' התפלה "מדת הרחמים עלינו התגלגלי" וכיו"ב — שזהו בדוגמת סניגור וכיו"ב, אף ש"בנים אתם לה' אלקיכם"³⁷, "בני בכורי ישראל"³⁸ 58ונאמר³⁹ "כי מי גוי גדול אשר לו אלקים קרובים אליו כה' אלקינו בכל קראנו אליו", ואמרו חז"ל⁴⁰ "קראנו אליו ולא למדותיו" (וכ"ש לא להמשמשים לפניו)⁴¹.

וזהו בדקות דדקות פירוש לשון "עבודה זרה" — דכאשר איש ישראל קורא אך ורק להמשמשים לפניו ית', ה"ז ענין של זרות, כמו "זר" שאין לו קירבה למלך עצמו, משא"כ בנ"י שהם עם קרובו, מבקשים וקוראים להקב"ה עצמו (ומדה"ר — בתור סניגור), ובודאי שהקב"ה ממלא מבוקשם, "כבן⁴² שמתחטא לפני אביו ועושה לו רצונו".

(משיחת ש"פ שלח תשכ"ט)