57
הישר; ונוסף ע"ז מדגיש הכתוב32 "אנכי ה' אלקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים" — שקבלת מלכותו של הקב"ה היא אות וזכרון על זה שהקב"ה הוציאנו ממצרים (כענין ה"עדות" והברית); ועוד זאת — "אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית עבדים", "כדאי היא ההוצאה שתהיו משועבדים לי"33, שקבלת מלכותו ית' צ"ל באופן של קבלת עולו, כמו עבד המקבל עליו עול אדונו, מבלי נפק"מ אם מבין הטעם או לא כו'.
{*} {*} {*}
ו. והנה בנוגע לעבודה זרה כמה נוסחאות — דלפעמים נאמר הלשון "עבודת כוכבים" (או "עכו"ם"), לפעמים — "עבודת אלילים" ("ע"א"), ולפעמים — "עבודה זרה" ("ע"ז"). ואף שקשה לברר מהי הגירסא הנכונה, ומה נשתנה ע"י הצנזור כו', מסתבר לומר שהגירסא הנכונה היא "עבודה זרה", כשם המסכתא בש"ס [ולהעיר ממחז"ל34 "הוא סבר לעבודה זרה ממש ולא היא אלא ע"ז עבודה שזרה לו"].
ויש לעיין בתוכן שם זה "עבודה זרה", שלכאורה אין שם זה מדגיש חומרת ענין העבירה כמו השם "עבודת אלילים" או "עבודת כוכבים ומזלות", וכמו שישראל נקרא "זר" לגבי כהן.
ויובן זה ע"פ דברי הרמב"ם בריש הל' עבודה זרה, שמבאר כיצד נשתלשל ענין העבודה זרה בעולם, שהתחיל מהטעות הגדולה שטעו בני אדם בימי אנוש, שאמרו הואיל והקב"ה חלק כבוד לכוכבים והם שמשים המשמשים לפניו, "ראויין הם לשבחם ולפארם ולחלוק להם כבוד, וזהו רצון האל ברוך הוא לגדל ולכבד מי שגדלו וכבדו, כמו שהמלך רוצה לכבד העומדים לפניו, וזהו כבודו של מלך".
ולכאורה יש להבין — מהו גודל החסרון והפגם בזה שמכבדים את שמשיו של הקב"ה שהקב"ה מנהיג את העולם על ידם? וכפי שרואים במלכותא דארעא, דאע"פ שכל כוחם וחילם של שרי המלך אינו אלא מהמלך עצמו (ובכוחו להחליפם כו'), מ"מ, הרי עבור רוב עניני הנהגת המדינה צריכים לבקש מאת השרים דוקא ואין הולכים אל המלך עצמו (כי אם כשמדובר בענין גדול ביותר);
והטעם הפשוט בזה הוא35, לפי שאין הם בעלי בחירה כלל אם להשפיע או לא, והם רק כגרזן ביד החוצב בו, שאין מודים להגרזן אלא רק להחוצב בו [משא"כ במלכותא דארעא, ששרי המלך, אף שכל חילם ותוקפם הם מהמלך, הרי הם בעלי בחירה שבידם לשנות וכו'].
אבל ידוע36 בפי' התפלה "מדת הרחמים עלינו התגלגלי" וכיו"ב — שזהו בדוגמת סניגור וכיו"ב, אף ש"בנים אתם לה' אלקיכם"37, "בני בכורי ישראל"38
הערות
- 32. יתרו כ, ב.
- 33. רש"י יתרו שם.
- 34. ב"ב קי, א.
- 35. ראה פיה"מ להרמב"ם סנהדרין פ' חלק היסוד החמישי. ובארוכה סהמ"צ להצ"צ מצות מילה פ"ג. ובכ"מ.
- 36. ראה אוה"ת חנוכה (כרך ה) תתקמט, א. וראה בס' שנסמנו בס' המנהגים — חב"ד ע' 64 הערה 40. הוספות לשו"ע אדה"ז (הוצאת קה"ת) או"ח כרך ג עא, א [תשכד, א] הערה 40.
- 37. פ' ראה יד, א.
- 38. שמות ד, כב.
בבא בתרא ק״י א - הטקסט מספריא
אֶלָּא אִי אֲבוּהּ דְּאִמֵּיהּ מִיּוֹסֵף – אִמַּהּ דְּאִמֵּיהּ מִיִּתְרוֹ; אִי אֲבוּהּ דְּאִמֵּיהּ מִיִּתְרוֹ – אִמַּהּ דְּאִמֵּיהּ מִיּוֹסֵף. דַּיְקָא נָמֵי, דִּכְתִיב: ״מִבְּנוֹת פּוּטִיאֵל״ – תַּרְתֵּי שְׁמַע מִינַּהּ.
אָמַר רָבָא: הַנּוֹשֵׂא אִשָּׁה, צָרִיךְ שֶׁיִּבְדּוֹק בְּאַחֶיהָ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיִּקַּח אַהֲרֹן אֶת אֱלִישֶׁבַע בַּת עַמִּינָדָב אֲחוֹת נַחְשׁוֹן״ – מִמַּשְׁמַע שֶׁנֶּאֱמַר ״בַּת עַמִּינָדָב״, אֵינִי יוֹדֵעַ שֶׁאֲחוֹת נַחְשׁוֹן הִיא? מָה תַּלְמוּד לוֹמַר: ״אֲחוֹת נַחְשׁוֹן״? מִכָּאן שֶׁהַנּוֹשֵׂא אִשָּׁה צָרִיךְ שֶׁיִּבְדּוֹק בְּאַחֶיהָ. תָּנָא: רוֹב בָּנִים דּוֹמִין לַאֲחֵי הָאֵם.
״וַיָּסוּרוּ שָׁמָּה, וַיֹּאמֶר: מִי הֱבִיאֲךָ הֲלֹם, וּמָה אַתָּה עוֹשֶׂה בָּזֶה, וּמַה לְּךָ פֹה?״. אָמְרוּ לוֹ: לָאו מִמֹּשֶׁה קָא אָתֵית, דִּכְתִיב בֵּיהּ: ״אַל תִּקְרַב הֲלֹם״? לָאו מִמֹּשֶׁה קָא אָתֵית, דִּכְתִיב בֵּיהּ: ״מַה זֶּה בְּיָדְךָ״? לָאו מִמֹּשֶׁה קָא אָתֵית, דִּכְתִיב בֵּיהּ: ״וְאַתָּה פֹּה עֲמֹד עִמָּדִי״? תֵּעָשֶׂה כּוֹמֶר לַעֲבוֹדָה זָרָה?!
אָמַר לָהֶן, כָּךְ מְקוּבְּלַנִי מִבֵּית אֲבִי אַבָּא: לְעוֹלָם יַשְׂכִּיר אָדָם עַצְמוֹ לַעֲבוֹדָה זָרָה, וְאַל יִצְטָרֵךְ לַבְּרִיּוֹת.
וְהוּא סָבַר – לַעֲבוֹדָה זָרָה מַמָּשׁ; וְלָא הִיא, אֶלָּא ״עֲבוֹדָה זָרָה״ – עֲבוֹדָה שֶׁזָּרָה לוֹ, כְּדַאֲמַר לֵיהּ רַב לְרַב כָּהֲנָא: נְטוֹשׁ נְבֵילְתָּא בְּשׁוּקָא וּשְׁקוֹל אַגְרָא, וְלָא תֵּימָא: גַּבְרָא רַבָּא אֲנָא וְזִילָא בִּי מִילְּתָא.
כֵּיוָן שֶׁרָאָה דָּוִד שֶׁמָּמוֹן חָבִיב עָלָיו בְּיוֹתֵר, מִינָּהוּ עַל הָאוֹצָרוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וּשְׁבֻאֵל בֶּן גֵּרְשׁוֹם בֶּן מְנַשֶּׁה נָגִיד עַל הָאֹצָרוֹת״. וְכִי שְׁבוּאֵל שְׁמוֹ? וַהֲלֹא יְהוֹנָתָן שְׁמוֹ! אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: שֶׁשָּׁב לָאֵל בְּכׇל לִבּוֹ.
וְהַבָּנִים אֶת הָאָב. מְנָלַן? דִּכְתִיב: ״אִישׁ כִּי יָמוּת וְגוֹ׳״. טַעְמָא דְּאֵין לוֹ בֵּן, הָא יֵשׁ לוֹ בֵּן – בֵּן קוֹדֵם. אֲמַר לֵיהּ רַב פָּפָּא לְאַבָּיֵי, אֵימָא: אִי אִיכָּא בֵּן – לֵירוֹת בֵּן, אִיכָּא בַּת – תֵּירוֹת בַּת, אִיכָּא בֵּן וּבַת – לָא הַאי לֵירוֹת וְלָא הַאי לֵירוֹת!
וְאֶלָּא
Rather, this is how the matter should be resolved: If his mother’s father came from the family of Joseph, his mother’s mother came from the family of Yitro, and if his mother’s father came from the family of Yitro, his mother’s mother came from the family of Joseph, so while his mother was descended from Joseph on one side and from Yitro on the other, Pinehas was a more distant relative to Yitro than Jonathan was. Based on this conclusion, the language of the verse is also precise, as it is written: “And Elazar, Aaron’s son, took one of the daughters of Putiel” (Exodus 6:25). Conclude from the wording of the verse that Pinehas was descended from two men who were referred to as Puti: Yitro and Joseph.
Rava says: One who marries a woman needs to first examine her brothers so that he will know in advance what character his children will have, as it is stated: “And Aaron took Elisheva, the daughter of Amminadav, the sister of Nahshon” (Exodus 6:23). By inference from that which is stated: “The daughter of Amminadav,” do I not know that she is the sister of Nahshon, as Nahshon was the son of Amminadav? What is the meaning when the verse states: “The sister of Nahshon”? From here one learns that one who marries a woman needs to examine her brothers. The reason is as the Sages taught: Most sons resemble the mother’s brothers.
In connection with the Gemara’s mention of Jonathan, who served as a priest for Micah, the Gemara quotes additional statements of the Sages concerning that episode. Describing when the men from the tribe of Dan passed through Micah’s house, the verse states: “And they turned aside there and said to him: Who brought you here [halom], and what [ma] are you doing in this place, and what do you have here [po]?” (Judges 18:3). The Sages interpret their multiple questions. They said to him: Do you not come from Moses, about whom it is written: “Do not draw close to here [halom]” (Exodus 3:5)? Do you not come from Moses, about whom it is written: “What [ma] is that in your hand” (Exodus 4:2)? Do you not come from Moses, about whom it is written: “But as for you, stand here [po] with me” (Deuteronomy 5:27)? Shall you, a descendant of our teacher Moses, become a priest for idol worship?
Jonathan said to them: This is the tradition that I received from the house of my father’s father: A person should always hire himself out to idol worship and not require the help of people by receiving charity, and I took this position in order to avoid having to take charity.
The Gemara comments: And he, Jonathan, thought that this referred to actual idol worship, but that is not so, that was not the intent of the tradition. Rather, here the term idol worship, literally: Strange service, is referring to service, i.e., labor, that is strange, i.e., unsuitable, for him. In other words, one should be willing to perform labor that is difficult and humiliating in his eyes rather than become a recipient of charity. As Rav said to Rav Kahana, his student: Skin a carcass in the market and take payment, but do not say: I am a great man and this matter is beneath me.
The Gemara continues its discussion of that episode. Later, when King David saw that money was excessively precious to Jonathan, he appointed him as director of the treasuries of the Temple, as it is stated: “And Shebuel, the son of Gershom, the son of Moses, was ruler over the treasuries” (I Chronicles 26:24). The Gemara asks: And was his name really Shebuel; but wasn’t his name Jonathan? Rabbi Yoḥanan says: He is called Shebuel in order to allude to the fact that he repented and returned to God [shav la’el ] with all his heart.
§ The mishna teaches in the list of those who inherit from and bequeath to each other: Sons with regard to their father. The Gemara asks: From where do we derive this halakha that sons inherit the entire estate and daughters do not receive a share along with them? As it is written: “If a man dies, and has no son, then you shall pass his inheritance to his daughter” (Numbers 27:8). The reason the inheritance would be passed to a daughter is that he has no son, but if he has a son, the son takes precedence. Rav Pappa said to Abaye: Why not say the following: If there is only a son, let the son inherit the father’s estate; if there is only a daughter, let the daughter inherit the father’s estate; and if there is both a son and a daughter, neither this one should inherit nor that one should inherit.
Abaye asked Rav Pappa: And rather,
עמודים המצטטים את אותם מקורות
הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד - קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 16 עמודים.
- אגרות קודש כרך כו ט'תתקעט ב"ב קי, א
- לקוטי שיחות כרך ל לך לך שיחה ג מאותו ספר ב"ב קי, ב
- לקוטי שיחות כרך א ויצא שיחה א מאותו ספר ב"ב קי, ב
- לקוטי שיחות כרך טו חיי שרה שיחה ד מאותו ספר ב"ב קי, א
- לקוטי שיחות כרך יז שה"ג שיחה א מאותו ספר ב"ב קי, א
- לקוטי שיחות כרך יז בהר שיחה ג מאותו ספר ב"ב קי, א
- תורת מנחם שיחת יום ב' פ' ויצא, ב' כסלו, ה'תשי"ד ב"ב קי, ב
- תורת מנחם שיחת אחרון של פסח, ה'תשי"ז ב"ב קי, א
- תורת מנחם שיחת חג הפורים ה'תשי"ט ב"ב קי, א
- תורת מנחם שיחת חג הפורים, ה'תשכ"ג ב"ב קי, א
- תורת מנחם שיחת יום ה' פ' פינחס, י"ב תמוז, ה'תשכ"ז ב"ב קי, א
- תורת מנחם שיחת ש"פ וארא, ראש חודש שבט, ה'תשכ"ב ב"ב קי, א
- תורת מנחם שיחת ליל שמחת תורה (קודם הקפות), ה'תשכ"ח ב"ב קי, א
- תורת מנחם יום ד' פ' עקב, כ"ף מנחם-אב, ה'תשכ"ח ב"ב קי, א
- תורת מנחם שיחת ש"פ תצוה, פ' זכור, י"א אדר, ה'תשל"ב ב"ב קי, א
- תורת מנחם שיחת חג הפורים, ה'תשל"ג ב"ב קי, א