שיחה ג

הערות

עמוד 53

1. 1. שבת קלב, א. בגמ' שם יש עוד דיעות — (א) הוא הלכה למשה מסיני, (ב) דעת ר"א בר יעקב "אמר קרא שמיני שמיני אפילו בשבת" (שנכלל בלימוד הב' שבפנים שלמדים מהכתוב דפ' תזריע).
2. 2. וראה ילפותא דר"י בתוספתא שהובאה לקמן הערה 18.
3. 3. בנוסחת הכ"י בדק"ס הוא הכל מדברי הגמ', דשקו"ט בביאור דעת רבי אלעזר אתיא אות אות, וליתא שם בעל המאמר רנב"י. אבל הובא בבה"ג הל' מילה בתחילתו. ר"ח שבת שם (ושם "ונדחו דבריו (דר"א) ובא ר"נ בר יצחק ולמדו כו'"). וכן מוכח בתוד"ה תניא וברמב"ן וריטב"א שם. ועוד.
4. 4. תשא לא, יג.
5. 5. כן הובא בפרש"י שם ד"ה אתיא אות אות. ובר"ח שם הובא בלימוד דר"נ הכתוב שלאח"ז (פסוק יז) "ביני ובין בני ישראל אות היא לעולם". ואולי נקט רש"י המוקדם בקרא.
6. 6. תשא שם, טז. הובא בפרש"י שבת שם ד"ה אלא אתיא וד"ה דורות.
7. 7. יז, יא (פרש"י שם ד"ה אתיא).
8. 8. יז, יב — כ"ה בפרש"י שם ד"ה דורות. ובר"ח שם בלימוד דר"נ הובא הכתוב שלפנ"ז (שם, ט) "ואתה את בריתי תשמור אתה וזרעך אחריך לדורותם". וראה מהרש"ל בפרש"י שם.
9. 9. תזריע יב, ג. והברייתא שבגמ' שם "תניא כוותי' דר"י. . שמיני ימול אפי' בשבת" היא בתו"כ תזריע שם.
10. 10. וכן הובא בשאילתות אחרי (שאילתא צג בתחלתה). בה"ג הל' מילה (אלא דבהנ"ל הלימוד מ"וביום" — בוא"ו. וראה גם חידושי הרמב"ן שבת שם). וכ"ה בשו"ע אדה"ז או"ח ר"ס שלא.
11. 11. תשא שם, טז. וכ"ה ביל"ש עה"פ (רמז שצא).
12. 12. ראה זית רענן (לבעל מג"א) ליל"ש שם. וכ"ה בכמה מפרשי המכילתא.
13. 13. וראה מכילתא מהדורת האראוויץ ועוד — גירסא כזו במכילתא (ויל"ש).
14. 14. כ"ה לפי פשטות הגמ', דמהלימוד "דנין אות ברית ודורות כו'" למדין ד"מילה גופא. . דוחה שבת". וכן מפורש בבה"ג שם. ולהעיר מתוד"ה תניא כוותי' דיש לפרש דדרשת רנב"י "אות ברית דורות אתיא למכשירין", לר"א דמכשירין דוחין שבת. וראה חידושי הרמב"ן והריטב"א שם. ואכ"מ.

עמוד 54

1. 15. לכאו' יש לומר, דנפק"מ למעשה בין לימוד הא' (מהגז"ש ממילת אברהם) ולימוד הב' והג' — לענין פריעה, כיון שלא ניתנה פריעת מילה לאברהם (יבמות עא, ב), ולכן, לפי לימוד הא' הנ"ל אין פריעה דוחה שבת. אבל דוחק הוא, כי עכשיו מל ולא פרע כאילו לא מל (משנה שבת קלז, ריש ע"ב) והרי "היא מכלל המילה" (שו"ע אדה"ז שם) — ראה בה"ג הל' מילה שם (ולהעיר מפיה"מ להרמב"ם שבת שם). שו"ת הרמ"א סע"ו ("דפריעה ג"כ בכלל ימול בשר ערלתו הוא, דמל ולא פרע כאילו לא מל, וא"כ הכל שרי רחמנא"). שו"ת חת"ס יו"ד סי' רמט. ולהעיר דאברהם עצמו "פרע מילתן" כמ"ש התוס' יבמות שם ד"ה לא (ובאשכול הל' מילה (סל"ז) דלגי' אחת בגמ' וכן לדעת הירושלמי (שבת פי"ט ה"ב. יבמות פ"ח ה"א) ומדרשים "נתנה לא"א פריעה". וראה מאירי שם, דהא שלא ניתנה פריעה לאברהם פירושו מפני שהוא לא הוצרך בה כו', אבל קיימה בישמעאל. ועד"ז בפרש"י פרשתנו יז, כה. וראה שו"ת צ"צ יו"ד סר"ב אות ט). וראה ע"ד החסידות סידור שער המילה ד"ה בעת ההיא (קמד, א ואילך). סהמ"צ להצ"צ מצות מילה (י, ב). אוה"ת פרשתנו (כרך ד' תשכט, א). יתרו (ע' תתי ואילך). ואכ"מ.
2. 16. עפ"ז יש לבאר הא דבבה"ג שם כתב "והלכה כר' יוחנן", דלכאורה למאי נפק"מ [והרי כתב שם לפנ"ז (משבת קלג, א) "אמר רבי יהודה א"ר הלכה כר"ע (וממשיך) ומנין למילה עצמה שדוחה כו'" — הרי דלכו"ע מילה דוחה שבת, ולא מכשירין, ופלוגתת ר"י ושאר אמוראי היא רק בטעם הלימוד ] — אלא שמקור הלימוד הוא נפק"מ להלכה, כבפנים. וכן משמע בשאילתות שם "ואי מתייליד בשבתא שרי למימהלי' בשבתא", והיינו לפי שיטתו דלמדין מ"וביום" הנאמר בפ' תזריע.
3. 17. וכידועה הפלוגתא (והשקו"ט) בזה בראשונים ובפוסקים, ואם צריך למעט בחילול אם אפשר, וכיו"ב. ואכ"מ.
4. 18. להעיר גם מדעת רבי יוסי בתוספתא שבת (פט"ז, יג): מנין לפקוח נפש שדוחה [את השבת] שנאמר את שבתותי תשמרו יכול במילה ועבודה ופקוח נפש ת"ל אך חלק (ובמכילתא תשא לא, יג (וכן ביומא פה, ב) ליתא בדברי ר"י מילה ועבודה). ולכאורה יש לפרש שבא ללמד שכולם דוחים שבת. ומזה שנאמר בפרשת שבת ובמיעוט "אך", משמע שהוא בגדר הותרה או שהלאו לא נאמר בהם — ראה בהנסמן בהערה 20. אבל בחסדי דוד השלם לתוספתא שם, וכן במנחת בכורים שם, מפרשים גם לגירסא שלנו שלימוד ר"י הוא רק לענין פקו"נ שדוחה שבת.
5. 19. ויש לומר, דנפק"מ גם להלכה, לפי מה שחקר בצפע"נ (שו"ת צפע"נ דווינסק ח"ב סכ"ג. צפע"נ מהד"ת כו, ב) "אם מילה דוחה שבת המילה בזמנה או החיוב שצריך למול בזמנה זה דוחה שבת ונ"מ כגון אשה לפי פסק הרמב"ם (רפ"ב דהל' מילה) והרי"ף. . דאשה כשרה למול אם היא מותרת למול בשבת כיון דעלי' ליכא חיוב למול": ללימוד דר"י מפסוק "וביום השמיני ימול" הא דמילה דוחה שבת (או הותרה) הוא מצד חיוב המצוה (הנאמר בכתוב), ולדרשת ר"א במכילתא הוא מצד עצם החפצא דמילה (והרי לא נאמר כאן חיוב מצוה דמילה אלא הא דהיא ברית לדורותיכם), ולפ"ז, להלימוד דהמכילתא אשה יכולה למול בשבת. ולהעיר דאשה כמאן דמהילא דמיא (ע"ז כז, א), ובפרט לפי המבואר לקמן בפנים שנוגע לקדושת שבת, דאשה ישנה לא רק בחיובי ואיסורי שבת אלא גם במצות וקידוש שבת מה"ת (ברכות כ, ב. רמב"ם הל' ע"ז פי"ב ה"ג. טושו"ע (ודאדה"ז) או"ח סי' רעא ס"ב (ס"ה)).
6. . וראה נמוק"י ב"מ ל, א (טז, סע"א בדפי הרי"ף). צפע"נ על הרמב"ם הל' מילה פ"א ה"א.
7. . ובפרט שהגירסא בבה"ג שונה מהגירסא בגמ' לפנינו: בגמ' "תניא כוותי' דרבי יוחנן ודלא כר"א בר יעקב" (שבב' לימודים אלה שקו"ט בגמ', ומסיים "אלא מחוורתא כדרבי יוחנן"), ואילו בבה"ג לא הובאה בכלל דעת רב אחא בר יעקב, אלא מביא (תחלה) דרשת ר' יוחנן, ו(אח"כ) הדרשות דלמדין אות ברית ודורות כו', וע"ז ממשיך "תניא כוותי' דר"י", כאילו שמהברייתא בא להוכיח כר"י ולא כר"נ בן יצחק, וע"ז מסיים "והלכה כר' יוחנן". וראה חי' הרמב"ן, רשב"א, ריטב"א וחי' הר"ן שם.

עמוד 55

1. 20. ראה באמונות ודיעות להרס"ג מאמר ג ס"ט "והרביעית. . כי הקרבן היתה קודם מצות השבת ולא יתכן שתמנענה מצות השבת ויהי' זה בטול ואסרה שאר המעשים חוץ מן הקרבן והמילה הקודמים לה". וראה הלשון בדברי הגאונים (לענין עשה דוחה ל"ת ודברים ש"בדבור אחד נאמרו") — ר"נ גאון לשבת שם קלג, א. תשובות מהר"ם אלשקר סי' קב מר"ש ורב האי גאון. הליכות עולם שער ד' קרוב לסופו. וראה תורת האדם להרמב"ן ענין הכהנים ד"ה "תורת כהנים" בסופו (בהוצאת שעוועל — ס"ע קלז ואילך).
2. 21. ראה פי' מרכבת המשנה ומלבי"ם למכילתא שם.
3. 22. להעיר מהגירסא במכילתא הנ"ל הערה 13 "לעשות בשבת". וראה זח"ב צב, א. ובציוני פרשתנו (יז, ב) כי סוד השבת בסוד המילה ומצות מילה בזמנה הוא קיום השבת ובשניהם נאמר או"ת וברי"ת אם כן המילה היא עצמה שבת. ובמגיד מישרים להב"י פ' תזריע ד"ה והלא: וביום השמיני ימול וכו' כלומר כד תסתלק בבינה דאיהי תמינאה מיבעי' לי' למיגזר ערלה כו' ומשום הכי דחי' שבת דתמן איהו שבת הגדול.
4. 23. ועפ"ז יומתק הקשר וההמשך דדרשה זו להדרשות הסמוכות לה במכילתא: דרשה שלפנ"ז "ר"נ אמר חלל עליו שבת אחת כדי שישמור שבתות הרבה", ובדרשה שלאח"ז "כל המשמר את השבת כאילו עשה השבת". וראה במפרשי המכילתא.
5. 24. תשא לא, יז.
6. 25. פרשתנו יז, יג.
7. 26. להעיר מרמב"ן (פרשתנו יז, ט) בטעם דמילה דוחה שבת. ובספר האמונה והבטחון (בהוצאת שעוועל — פכ"א, ע' תכה) כתב הרמב"ן "מילה דוחה את השבת מפני שהיא קבועה בגופו של אדם ואין הפסק לקיומה והשבת יש לה הפסק במוצאי שבת".
8. 27. ראה מרכבת המשנה שבהערה 21.
9. 28. ראה בארוכה ע"ד החסידות בלקו"ת תזריע ד"ה למנצח על השמינית על מילה שניתנה בשמיני (כ, סע"ג ואילך). סידור שער המילה בתחלתו (קלט, א). אוה"ת ויקרא (כרך ב') ע' תקב ואילך. סהמ"צ להצ"צ מצות מילה (ט, ב ואילך). ובכ"מ.
10. 29. משנה נדרים לא, ב (וראה רמב"ם סוף הל' מילה).

עמוד 56

1. 30. רמב"ם שם.
2. 31. ראה תו"א סוף פרשתנו (אוה"ת פרשתנו כרך ד' תשכה, א ואילך. ובכ"מ) בפי' מרז"ל שבפנים, גדולה מילה, שהוא בחי' מילה הגדולה שמלמעלה למטה שלמע' מהתורה, דעל התורה נאמר (נצבים ל, יב) לא בשמים היא שנשפלה למטה מבחי' שמים ור"ת "מי יעלה לנו השמימה" (נצבים שם) הוא מילה וס"ת הוי', שמילה היא למעלה מהתורה ולמעלה מהוי'. ע"ש.
3. 32. תהלים מד, כג. יל"ש ואתחנן רמז תתלז.
4. 33. וראה גיטין נז, סע"ב ובפרש"י שם "זימנין דמיית". וראה שבת (קל, א) כל מצוה שמסרו ישראל עצמן למיתה עליהן בשעת גזירת המלכות כגון עכו"ם ומילה עדיין היא מוחזקת בידם.
5. 34. לשון רבינו בחיי פרשתנו יז, יג.
6. 35. תהלים נ, ה.
7. 36. זח"א צג, א. צד, ב ואילך. ח"ב סו, ריש ע"ב. ח"ג מד, א. ועוד. וראה פרקי דר"א פכ"ט וברד"ל שם אות מא.
8. 37. פי"ח. ושם הוא בביאור זה שהאהבה המסותרת שבלב כל ישראל היא ירושה לנו מאבותינו, וע"ש השייכות לענין האמונה ומסירת נפש. וראה מאמרי אדמו"ר האמצעי שמות (ח"ב ע' שמט). "היום יום" כא אלול. ג' מרחשון. וראה בהנסמן בהערה הבאה.
9. 38. ראה תניא אגה"ק סכ"א. מאמרי אדה"ז על פרשיות התורה ח"א ע' קל. סה"מ תרע"ח ע' רפג. תפר"ח ע' קב.
10. 39. ל' הרמב"ם בפיה"מ ספ"ז דחולין.
11. 40. שמו"ר פי"ב, ג. תנחומא וארא טו.
12. 41. יתרו יט, כ.
13. 42. משפטים כד, א.

עמוד 57

1. 43. ראה לקו"ש ח"ל ע' 58 ואילך.
2. 44. ראה סה"מ תרע"ח ותפר"ח שם.
3. 45. או גם בשאר מצוות כשהוא בפרהסיא או בשעת הגזירה — ראה בכ"ז רמב"ם הל' יסודי התורה פ"ה. טושו"ע יו"ד סי' קנז.
4. 46. ראה כס"מ הל' יסוה"ת שם ה"ד. טיו"ד שם בריש הסימן ובנ"כ. שו"ע ורמ"א שם ס"א. ש"ך שם סק"א. ונ"כ השו"ע שם.
5. 47. להעיר ממעשה פינחס דארז"ל (ירושלמי סנהדרין פ"ט ה"ז) שהי' "שלא ברצון חכמים". וראה לקו"ש חי"ח ע' 319 ואילך. וש"נ.
6. 48. ראה סה"מ תרנ"ט ע' יג. סה"מ תש"ט ע' 121. וראה הערה שם.
7. 49. ראה ב"ר פ"א, ד. תדבא"ר פי"ד.
8. 50. ראה בארוכה בהנסמן לעיל הערה 28, שבחי' מילה היא מבחי' א"ק שאין אתעדל"ת מגעת שם כלל, והארתו מאירה בכל מקום, שלגבי' אצילות ועשי' שווין, וע"י העברת המונע והמנגד שהיא הערלה ממילא ומעצמו יאיר. וע"ש שזהו הטעם למילה בשמיני דוקא, בחי' שמיני שלמעלה מכל ס' השתלשלות. ועפ"ז מובן הטעם שרק מילה בזמנה דוחה שבת (ולא מילה שלא בזמנה), כי גילוי גדר זה שבמילה (שלמעלה מציוויי התורה) הוא בעיקר במילה בזמנה, שהיא ביום השמיני, ולא במילה שלא בזמנה. ובפרט במילה שלא בזמנה אצל גדול, שהיא קשורה עם "הסכמתו" למול א"ע, היינו לא ענין של מס"נ שלמעלה מטו"ד לגמרי, אלא התערבות של מציאותו, טו"ד ורגש כו' — ראה בארוכה לקו"ש ח"א ס"ע 19 ואילך. חכ"ה ע' 88 ואילך.

עמוד 58

1. 51. עוללות אפרים ח"ג ע' יט מאמר תסט.
2. 52. ראה אוה"ת שבועות (ע' קיח ואילך) בכריתות ברית דאברהם. וראה שם ע' קיט: "וזהו ענין גילוי העטרה שהוא בחי' יו"ד דחכמה עילאה כו' ובכל נפש מישראל מתגלה בפנימי' חכמה שבנפשו גילוי אא"ס שבפנימי' חכמה עילאה ממש, ועי"ז יכול למסור נפשו על קדושת השם כידוע".
3. 53. שבת קלג, ב: ואם לא הילקט ענוש כרת. מני א"ר כהנא אומן כו'.
4. 54. ראה שו"ע יו"ד סו"ס רסו ובנ"כ שם השקו"ט כאשר לא גמר המילה ולענין ב' מוהלין.
5. 55. ראה לשון אדה"ז בשו"ע או"ח סשל"א סי"ג.
6. 56. ראה רש"י יבמות עא, ב ד"ה חבושין. ולהעיר משו"ע אדה"ז או"ח סתל"ב קו"א סק"ב.
7. 57. להעיר מש"ך חו"מ סי' שפב סק"ד דלדעת הרא"ש (חולין פ' כיסוי הדם ס"ח) לא מהני שליחות במילה — ראה קצוה"ח חו"מ שם סק"ב.
8. 58. בטור יו"ד סרס"ו מביא מר"א הלוי, ד"אם האב יודע למול אין לו למול בשבת אם יש אחר שיודע למול דהא מילה הוא פסיק רישא גבי דידי' דהוא מכוין לתקן את בנו אבל לגבי אחר לא מקרי תיקון ושרי". אבל ראה תרומת הדשן סרס"ה (הובא בב"י ובב"ח שם) דאין חילוק בזה . וראה שאגת ארי' סנ"ט, ושם דגם לר"א הלוי גם ע"י אחר איכא חילול.
9. 59. שו"ע אדה"ז או"ח מהד"ת סוס"ד.
10. . ולכאורה כ"ה לפי פסק השו"ע (וראה רמ"א) שם ס"ז. שו"ע אדה"ז שבהערה 55.

עמוד 59

1. 60. פכ"ט, הובא בתוד"ה אלא (ר"ה יא, א).
2. 61. ובתוס' שם עוד דיעה, שהי' בט"ו ניסן יו"ט דפסח.
3. 62. ראה יומא כח, ב. משנה סוף קידושין. פרש"י תולדות כו, ה (מב"ר פס"ד, ד. וש"נ).
4. 63. שבת קלב, ב. קלג, א. רמב"ם הל' מילה פ"א ה"ט. טושו"ע יו"ד ר"ס רסו.
5. 64. ל' התוס' ר"ה שם בסופו. פרש"י פרשתנו יז, כג.
6. 65. ראה אוה"ת פרשתנו (כרך ד) תשל, ב.
7. 66. אחרי טז, ל.
8. 67. ראה שבועות יג, א ואילך — דעת רבי. וראה רמב"ם הל' תשובה פ"א ה"ג (דאף שפסק כרבנן דיוהכ"פ מכפר רק על השבים, כ' הלשון) "ועצמו של יוהכ"פ מכפר לשבים (שנאמר כי ביום הזה יכפר עליכם)". וראה בהנסמן בהערה הבאה, שלכו"ע עיקר הכפרה דיוהכ"פ הוא מה שעיצומו של יום מכפר, אלא שלדעת רבנן, בכדי להגיע לכפרה זו צריך לתשובה. ואכ"מ.
9. 68. ראה לקו"ש ח"ד ע' 1150 ואילך. ועוד.
10. 69. כבמשנה נדרים לא, ב: גדולה מילה שדוחה את השבת החמורה.
11. 70. גי' הע"י בש"ס בסיום המשנה נדרים שם. וכ"ה גי' הר"ן והתוס' (והובא עה"ג בש"ס שם). ובשל"ה חלק תושב"כ פרשתנו (רעט, ב) בהגהה: מילה שקולה נגד כל התורה וכן ברית מילה עולה תרי"ג כי ברית תרי"ב ובתוספת מצות מילה תרי"ג.

עמוד 60

1. 71. בסגנון אחר — שהוא שייך לקדושת ישראל שהם העושים את השבת, "לעשות את השבת" (ראה ד"ה את שבתותי תשמרו ה'ש"ת).
2. 72. פרשתנו יז, כו. וראה תו"א סוף פרשתנו.