59
ה. ויש לומר, דענין זה, שממילת אברהם בא ונמשך לישראל ענין זה שבמילה שהיא למעלה מגדרי התורה, נראה גם בעצם מילת אברהם:
איתא בפרקי דר"א60 דמילת אברהם היתה ביום הכפורים61. ולכאורה צ"ב, דכיון שקיים אברהם אבינו כל התורה כולה עד שלא ניתנה62 איך מל א"ע ביוהכ"פ, והרי מילה שלא בזמנה אינה דוחה את השבת ולא את היו"ט63?
והנה ע"פ פשט לא קשה, דכיון שאז נצטווה על המילה, ד"בו ביום שציוהו מל"64, ה"ז מילה בזמנה שדוחה שבת ויו"ט. אבל ע"פ פנימיות הענינים יש לומר, דלהיות שמילת אברהם היתה בבחינה זו שלמעלה מגדרי התורה, לכן גם מילתו בפועל היתה באופן שקיום המצוה דחה שבת וגם שבת שבתון דיום הכפורים.
וע"פ הנ"ל — דהא דלמדים מפרשת מילה דאברהם דמילה דוחה שבת, שייך להתקשרות עצמית דישראל בקוב"ה וענין המסירת נפש שלמעלה מהתורה — יומתק ביותר הא דמילת אברהם היתה ביום הכפורים דוקא65, כי זה שייך להכפרה דיוהכ"פ, וכדאיתא בפרקי דר"א שם (בהמשך להלימוד דביום הכפורים נמול אברהם, "אתיא עצם עצם מיום הכפורים") "וכל שנה ושנה הקב"ה רואה דם הברית של מילה של אברהם אבינו ומכפר על כל עונותינו שנאמר66 כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם וגו'", כי אמיתית כפרת יום הכפורים היא מה שעיצומו של יום מכפר67, וענינה הוא גילוי ההתקשרות העצמית של ישראל בקוב"ה שלמעלה מכל גדר פגם (ולמעלה מהתורה), ובבחינה זו לא מגיע מעיקרא כל ענין החטאים ועוונות, ולכן כאשר מתגלית בחינה זו בישראל מתכפרים ממילא כל הפגמים, כמבואר במ"א בארוכה68.
ו. וזהו שהג' לימודים הנ"ל מבטאים ג' ענינים שישנם במילה:
א) מה שהיא א' מתרי"ג מצות התורה, אלא שבזה גופא ה"ה גדולה69 מהם ולכן היא דוחה את המצות דשבת.
ב) מה שהיא מצוה כללית, שהיא שקולה כנגד כל המצות70, ולכן קיומה הוא גם בשבת, כי זה פועל שלימות בהאות של הקב"ה בישראל, ביני ובין
הערות
- 60. פכ"ט, הובא בתוד"ה אלא (ר"ה יא, א).
- 61. ובתוס' שם עוד דיעה, שהי' בט"ו ניסן יו"ט דפסח.
- 62. ראה יומא כח, ב. משנה סוף קידושין. פרש"י תולדות כו, ה (מב"ר פס"ד, ד. וש"נ).
- 63. שבת קלב, ב. קלג, א. רמב"ם הל' מילה פ"א ה"ט. טושו"ע יו"ד ר"ס רסו.
- 64. ל' התוס' ר"ה שם בסופו. פרש"י פרשתנו יז, כג.
- 65. ראה אוה"ת פרשתנו (כרך ד) תשל, ב.
- 66. אחרי טז, ל.
- 67. ראה שבועות יג, א ואילך — דעת רבי. וראה רמב"ם הל' תשובה פ"א ה"ג (דאף שפסק כרבנן דיוהכ"פ מכפר רק על השבים, כ' הלשון) "ועצמו של יוהכ"פ מכפר לשבים (שנאמר כי ביום הזה יכפר עליכם)". וראה בהנסמן בהערה הבאה, שלכו"ע עיקר הכפרה דיוהכ"פ הוא מה שעיצומו של יום מכפר, אלא שלדעת רבנן, בכדי להגיע לכפרה זו צריך לתשובה. ואכ"מ.
- 68. ראה לקו"ש ח"ד ע' 1150 ואילך. ועוד.
- 69. כבמשנה נדרים לא, ב: גדולה מילה שדוחה את השבת החמורה.
- 70. גי' הע"י בש"ס בסיום המשנה נדרים שם. וכ"ה גי' הר"ן והתוס' (והובא עה"ג בש"ס שם). ובשל"ה חלק תושב"כ פרשתנו (רעט, ב) בהגהה: מילה שקולה נגד כל התורה וכן ברית מילה עולה תרי"ג כי ברית תרי"ב ובתוספת מצות מילה תרי"ג.
רש"י על בראשית כ״ו:ה׳ - הטקסט מספריא
שמע אברהם בקולי. כְּשֶׁנִּסִּיתִי אוֹתוֹ:
וישמר משמרתי. גְּזֵרוֹת לְהַרְחָקָה עַל הָאַזְהָרוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה, כְּגוֹן שְׁנִיּוֹת לָעֲרָיוֹת וּשְׁבוּת לַשַּׁבָּת (יבמות כ"א):
מצותי. דְּבָרִים שֶׁאִלּוּ לֹא נִכְתְּבוּ רְאוּיִן הֵם לְהִצְטַוּוֹת, כְּגוֹן גֶּזֶל וּשְׁפִיכוּת דָּמִים:
חקותי. דְּבָרִים שֶׁיֵּצֶר הָרָע וְאֻמּוֹת הָעוֹלָם מְשִׁיבִין עֲלֵיהֶם, כְּגוֹן אֲכִילַת חֲזִיר וּלְבִישַׁת שַׁעַטְנֵז, שֶׁאֵין טַעַם בַּדָּבָר, אֶלָּא גְּזֵרַת הַמֶּלֶךְ וְחֻקּוֹתָיו עַל עֲבָדָיו:
ותורתי. לְהָבִיא תּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה הֲלָכָה לְמֹשֶׁה מִסִּינַי (בראשית רבה):
שמע אברהם בקלי ABRAHAM HEARKENED TO MY VOICE when I put him to the test.
וישמר משמרתי AND KEPT MY CHARGE — This refers to precautionary measures which are intended to make us avoid the infringement of Biblical prohibitions: such are the Rabbinical inhibition of marriage between relatives in the second degree and the Rabbinical regulations regarding not doing certain acts on the Sabbath (cf. Yevamot 21a).
מצותי MY COMMANDMENTS — those matters which, had they not been written in the Torah, we would nevertheless hold that they are fitting matters to be the subject of a commandment, such as robbery and murder (cf. Yoma 67b).
חקותי MY ORDINANCES — matters which our evil inclination and the heathen nations argue against the necessity of prohibiting, such as the eating of swine’s flesh and the wearing of garments made of a mixture of wool and linen — things for which there are no apparent reasons but which are the King’s decrees and enactments imposed on His subjects (Yoma 67b).
ותורתי AND MY LAWS — The plural serves to include with the written Law also the Oral Law which prescribes commands that are an ancient institution given by God to Moses from Sinai (cf. Genesis Rabbah 64:4).
בראשית רבה ס״ד:ד׳ - הטקסט מספריא
עֵקֶב אֲשֶׁר שָׁמַע אַבְרָהָם בְּקֹלִי (בראשית כו, ה), רַבִּי יוֹחָנָן וְרַבִּי חֲנִינָא, תַּרְוֵיהוֹן אָמְרֵי בֶּן אַרְבָּעִים וּשְׁמוֹנָה שָׁנָה הִכִּיר אַבְרָהָם אֶת בּוֹרְאוֹ. רֵישׁ לָקִישׁ אָמַר בֶּן שָׁלשׁ שָׁנִים הִכִּיר אַבְרָהָם אֶת בּוֹרְאוֹ, מִנְיַן עֵקֶ"ב שָׁמַע אַבְרָהָם בְּקוֹל בּוֹרְאוֹ. (בראשית כו, ה): וַיִּשְׁמֹר מִשְׁמַרְתִּי מִצְוֹתַי חֻקּוֹתַי וְתוֹרֹתָי, רַבִּי יוֹנָתָן מִשֵּׁם רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר אֲפִלּוּ הִלְכוֹת עֵרוּבֵי חֲצֵרוֹת הָיָה אַבְרָהָם יוֹדֵעַ. תּוֹרֹתָי, שְׁתֵּי תוֹרוֹת, שֶׁקִּיֵּם אֲפִלּוּ מִצְוָה קַלָּה שֶׁבְּעַל פֶּה. רַבִּי סִימוֹן אָמַר אֲפִלּוּ שֵׁם חָדָשׁ שֶׁעָתִיד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לִקְרוֹא לִירוּשָׁלַיִם הָיָה אַבְרָהָם יוֹדֵעַ, דִּכְתִיב (בראשית כב, יד): וַיִּקְרָא שֵׁם הַמָּקוֹם ה' יִרְאֶה, וּכְתִיב (יחזקאל מח, לה): וְשֵׁם הָעִיר מִיּוֹם ה' שָׁמָּה, וּכְתִיב (ירמיה ג, יז): בַּיּוֹם הַהוּא יִקְרְאוּ לִיְרוּשָׁלָיִם כִּסֵּא ה'. רַבִּי בֶּרֶכְיָה אָמַר בְּשֵׁם רַבִּי יְהוּדָה אֵין כָּל יוֹם וָיוֹם שֶׁאֵין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְחַדֵּשׁ הֲלָכָה בְּבֵית דִּין שֶׁל מַעְלָה, מַאי טַעְמֵיהּ (איוב לז, ב): שִׁמְעוּ שָׁמוֹעַ בְּרֹגֶז קֹלוֹ וְהֶגֶה מִפִּיו יֵצֵא, וְאֵין הֶגֶה אֶלָּא תוֹרָה, כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר (יהושע א, ח): וְהָגִיתָ בוֹ יוֹמָם וָלָיְלָה.
משנה תורה, הלכות מילה א׳:ט׳ - הטקסט מספריא
מילה בזמנה דוחה את השבת ושלא בזמנה אינה דוחה לא את השבת ולא את יום טוב ובין בזמנה ובין שלא בזמנה דוחה את הצרעת כיצד שאם היתה בהרת בעור הערלה חותכה עם הערלה אף על פי שקציצת נגע הצרעת בלא תעשה יבא עשה וידחה את לא תעשה.
שולחן ערוך, יורה דעה רס״ו - הטקסט מספריא
מִילָה, בֵּין בִּזְמַנָּהּ בֵּין שֶׁלֹּא בִּזְמַנָּהּ, דּוֹחָה צָרַעַת; שֶׁאִם יֵשׁ בַּהֶרֶת בְּעוֹר הָעָרְלָה, אַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ בִּקְצִיצַת הַבַּהֶרֶת לֹא תַּעֲשֶׂה, חוֹתְכָהּ עִם הָעָרְלָה. אֲבָל אִם לְאַחַר שֶׁנִּמּוֹל גָּדַל בָּשָׂר בְּמִילָתוֹ, עַד שֶׁאֵינוֹ נִרְאֶה מָהוּל וְצָרִיךְ לְחָתְכוֹ, אִם יֵשׁ בַּהֶרֶת בְּאוֹתוֹ הַבָּשָׂר אָסוּר לְחָתְכוֹ, כֵּיוָן שֶׁאֵין צָרִיךְ לְמוּלוֹ פַּעַם אַחֶרֶת אֶלָּא מִדְּרַבָּנָן.
מִילָה דּוֹחָה יוֹם טוֹב וְשַׁבָּת, בִּזְמַנָּהּ. אֲבָל שֶׁלֹּא בִּזְמַנָּהּ, אֵינָהּ דּוֹחָה. וַאֲפִלּוּ בִּזְמַנָּהּ, אֵינָהּ דּוֹחָה אֶלָּא הַמִּילָה עַצְמָהּ וּפְרִיעָה וּמְצִיצָה, וַאֲפִלּוּ פֵּרַשׁ, חוֹזֵר עַל צִיצִין הַמְּעַכְּבִין דְּהַיְנוּ אִם נִשְׁאַר מֵהָעוֹר עוֹר הַחוֹפֶה רֹב גָּבְהָהּ שֶׁל עֲטָרָה אֲפִלּוּ בְּמָקוֹם אֶחָד. וְעַל שֶׁאֵינָם מְעַכְּבִים, אִם לֹא פֵּרַשׁ, חוֹזֵר, וְאִם פֵּרַשׁ, אֵינוֹ חוֹזֵר. וְנוֹתְנִין עָלֶיהָ אִסְפַּלְנִית. הַגָּה: וּמֻתָּר לְטַלְטֵל הָאִזְמֵל לְאַחַר הַמִּילָה לְהַצְנִיעוֹ בְּחָצֵר הַמְעֹרָב, אַף עַל גַּב דְּאֵינוֹ צָרִיךְ לוֹ עוֹד בְּאוֹתוֹ שַׁבָּת, דְּהָא לֹא הֻקְצָה בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת מֵאַחַר דְּהָיָה צָרִיךְ לוֹ בְּאוֹתוֹ שַׁבָּת, כֵּן נִרְאֶה לִי. (הֶתֵּר טִלְטוּל כָּתוּב בתא"ו נָתִיב א', וְהַטַּעַם הוּא דִבְרֵי הַמְּחַבֵּר וּדְלֹא כמהרי"ל). אֲבָל מַכְשִׁירֶיהָ אֵינָם דּוֹחִים, כֵּיוָן שֶׁהָיָה אֶפְשָׁר לַעֲשׂוֹתָהּ מִבְּעוֹד יוֹם. וּלְפִיכָךְ אֵין עוֹשִׂין סַכִּין לִמֹּל בּוֹ, וְאֵין מְבִיאִין אוֹתוֹ מִמָּקוֹם לְמָקוֹם, וַאֲפִלּוּ לְהוֹצִיאוֹ מֵהַבַּיִת וְלַהֲבִיאוֹ דֶּרֶךְ גַּגִּין וַחֲצֵרוֹת וּמְבוֹאוֹת שֶׁלֹּא עֵרְבוּ. אֲבָל אִם שָׁכַח הַסַכִּין בְּגַג וְחָצֵר, מֻתָּר לַהֲבִיאוֹ מִזֶּה לָזֶה, אֲפִלּוּ עֵרְבוּ חֲצֵרוֹת עִם הַבָּתִּים.
אֵין שׁוֹחֲקִין סַמָּנִים, וְלֹא מְחַמִּין לוֹ חַמִּין, וְאֵין עוֹשִׂין לָהּ אִסְפַּלְנִית, וְלֹא טוֹרְפִין לָהּ יַיִן וְשֶׁמֶן. אִם לֹא שָׁחַק כַּמּוֹן מֵעֶרֶב שַׁבָּת, לוֹעֵס בְּשִׁנָּיו. אִם לֹא טָרַף יַיִן וְשֶׁמֶן מֵעֶרֶב שַׁבָּת, נוֹתֵן זֶה לְעַצְמוֹ וְזֶה לְעַצְמוֹ. וְאֵין עוֹשִׂין לָהּ חַלּוּק, אֲבָל כּוֹרֵךְ עָלֶיהָ סְמַרְטוּט, וְאִם לֹא הִתְקִין מֵעֶרֶב שַׁבָּת, כּוֹרֵךְ עַל אֶצְבָּעוֹ וּמֵבִיא דֶּרֶךְ מַלְבּוּשׁ, אֲפִלּוּ מֵחָצֵר אַחֶרֶת שֶׁלֹּא עֵרְבָהּ.
מָלוּ אֶת הַקָּטָן בְּשַׁבָּת, וְאַחַר כָּךְ נִתְפַּזְרוּ הַסֲמָנִים, עוֹשִׂין לוֹ בְּשַׁבָּת, מִפְּנֵי שֶׁסַכָּנָה הִיא לוֹ. דִין רְחִיצַת תִּינוֹק קֹדֶם מִילָה אוֹ לְאַחֲרֶיהָ, עַיֵּן בַּטּוּר א"ח סִימָן של"א.
שָׁכְחוּ וְלֹא הֵבִיאוּ סַכִּין מֵעֶרֶב שַׁבָּת, אוֹמֵר לְעוֹבֵד כּוֹכָבִים לְהָבִיא סַכִּין בְּשַׁבָּת, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יָבִיא אוֹתוֹ דֶּרֶךְ רְשׁוּת הָרַבִּים. כְּלָלוֹ שֶׁל דָּבָר: כָּל דָּבָר שֶׁעֲשִׂיָּתוֹ בְּשַׁבָּת אֲסוּרָה עָלֵינוּ מִשּׁוּם שְׁבוּת, מֻתָּר לָנוּ לוֹמַר לְעוֹבְדֵי כּוֹכָבִים לַעֲשׂוֹת אוֹתָהּ כְּדֵי לַעֲשׂוֹת מִצְוָה בִּזְמַנָּהּ. וְדָבָר שֶׁעֲשִׂיָּתוֹ בְּשַׁבָּת אֲסוּרָה עָלֵינוּ מִשּׁוּם מְלָאכָה, אָסוּר לָנוּ לוֹמַר לְעוֹבְדֵי כּוֹכָבִים לַעֲשׂוֹתָהּ בְּשַׁבָּת.
כָּל הַמַּכְשִׁירִים שֶׁאֵין דּוֹחִין שַׁבָּת, גַּם יוֹם טוֹב אֵין דּוֹחִין, חוּץ מִזֶּה שֶׁשּׁוֹחֲקִין לָהּ כַּמּוֹן בְּיוֹם טוֹב הוֹאִיל וּרְאוּיִים לִקְדֵרָה, וְכֵן טוֹרְפִין לָהּ יַיִן וְשֶׁמֶן.
אָדָם שֶׁלֹּא מָל מֵעוֹלָם לֹא יִמּוֹל בְּשַׁבָּת, שֶׁמָּא יְקַלְקֵל וְנִמְצָא מְחַלֵּל שַׁבָּת. וְאִם כְּבָר מָל פַּעַם אַחַת, מֻתָּר, וַאֲפִלּוּ אִם הוּא אָבִיו (תה"ד סי' רמ"ה וּדְלֹא כה"ר אֱלִיעֶזְר שֶׁבַּטּוּר).
מִי שֶׁנּוֹלַד בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת, שֶׁהוּא סְפֵק יוֹם סְפֵק לַיְלָה, מוֹנִין מִן הַלַּיְלָה וְנִמּוֹל לַתְּשִׁיעִי, שֶׁהוּא סְפֵק שְׁמִינִי. וְאִם נוֹלַד עֶרֶב שַׁבָּת בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת, אֵינוֹ דּוֹחֶה אֶת הַשַּׁבָּת, שֶׁאֵין דּוֹחִין אֶת הַשַּׁבָּת מִסָפֵק. וְכֵן אֵינוֹ דּוֹחֶה יוֹם טוֹב מִסָפֵק, וַאֲפִלּוּ יוֹם טוֹב שֵׁנִי שֶׁל גָּלֻיּוֹת (טוּר ר"ס זֶה בְּשֵׁם תְּשׁוּבַת רֹא"שׁ וְהִיא בִּכְלָל כ"ו). וַאֲפִלּוּ לֹא הוֹצִיא אֶלָּא רֹאשׁוֹ בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת, אַף עַל פִּי שֶׁיָּצָא כֻּלּוֹ בְּשַׁבָּת, אֵינוֹ נִמּוֹל בְּשַׁבָּת.
בְּשִׁעוּר בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת אַפְלִיגֵי תַּנָּאֵי וְאָמוֹרָאֵי בְּסוֹף פֶּרֶק בַּמֶּה מַּדְלִיקִין, וְכָתַב בַּעַל הָעִטּוּר: מְסַפְּקָא לָן הֲלָכָה כְּדִבְרֵי מִי הִלְכָּךְ אִי אִיתְיְלִיד יַנוּקָא מִשֶּׁתִּשְׁקַע הַחַמָּה סָפֵק הוּא, עַד דְּשָׁלִים בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת דְּרַבִּי יוֹסִי, וְנִמּוֹל לַעֲשָׂרָה. וְאִי אִיתְיְלִיד בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת מִשֶּׁתִּשְׁקַע הַחַמָּה, עָבְדִינַן לְחֻמְרָא כִּדְרָבָּה וְעַיֵּן לְעֵיל סִימָן רס"ב סָעִיף ה' ו'.
קָטָן שֶׁנּוֹלַד כְּשֶׁהוּא מָהוּל, וּמִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ שְׁתֵּי עָרְלוֹת, וְאַנְדְּרוֹגִינוּס, וְיוֹצֵא דֹּפֶן, וִיְלִיד בַּיִת שֶׁלֹּא טָבְלָה אִמּוֹ עַד שֶׁיָּלְדָה, אַף עַל פִּי שֶׁנִּמּוֹלִים לִשְׁמוֹנָה אֵינָם דּוֹחִים אֶת הַשַּׁבָּת, טֻמְטוּם שֶׁנִּקְרַע וְנִמְצָא זָכָר, מָלִין אוֹתוֹ בְּשַׁבָּת (כ"כ הָרַמְבַּ"ם וְהָרֹא"שׁ), וְיֵשׁ אוֹסְרִין (בֵּית יוֹסֵף בְּשֵׁם הָרִי"ף, וְכֵן כָּתַב רַבֵּנוּ יְרוּחָם).
מִי שֶׁנּוֹלַד בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי, מָלִין אוֹתוֹ בְּשַׁבָּת אֲפִלּוּ אִם לֹא גָּמְרוּ שְׁעָרוֹ וְצִפָּרְנָיו. אֲבָל מִי שֶׁנּוֹלַד בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁמִינִי, אֵין מָלִין אוֹתוֹ בְּשַׁבָּת אֶלָּא אִם כֵּן גָּמְרוּ שְׂעָרוֹ וְצִפָּרְנָיו. וְהוּא הַדִּין לְסָפֵק בֶּן שִׁבְעָה סָפֵק בֶּן שְׁמוֹנָה, שֶׁאֵין מָלִין אוֹתוֹ בְּשַׁבָּת אֶלָּא אִם כֵּן גָּמְרוּ שְׂעָרוֹ וְצִפָּרְנָיו. הַגָּה: וְיֵשׁ אוֹמְרִים דְּמַהֲלִינָן לֵיהּ הוֹאִיל וְסָפֵק בֶּן שִׁבְעָה הוּא, אֶלָּא דְּאֵין מְחַלְּלִין עָלָיו הַשַּׁבָּת בִּשְׁאָר דְּבָרִים (סְמַ"ג וְכֵן מַשְׁמָע מֵהָרִי"ף וְהָרֹא"שׁ וְטוּר), וְכֵן נִרְאֶה לִי עִקָּר.
יִשְׂרָאֵל שֶׁהֵמִיר וְנוֹלַד לוֹ בֵּן מִיִּשְׂרְאֵלִית, מָלִין אוֹתוֹ בְּשַׁבָּת.
יִשְׂרָאֵל שֶׁנּוֹלַד לוֹ בֵּן מֵעוֹבֶדֶת כּוֹכָבִים, אֵין מָלִין אוֹתוֹ בְּשַׁבָּת.
יֵשׁ לִזָּהֵר שֶׁלֹּא יָמוּלוּ שְׁנֵי מוֹהֲלִים מִילָה אַחַת בְּשַׁבָּת, שֶׁזֶּה יָמוּל וְזֶה יִפְרַע, אֶלָּא הַמָּל הוּא עַצְמוֹ יִפְרַע. הַגָּה: וְלא מָצָאתִי רְאָיָה לִדְבָרָיו, וְאַדְּרַבָּה נִרְאֶה לִי דְּשָׁרֵי דְּהָא מִילָה דָּחְיָא שַׁבָּת כְּמוֹ עֲבוֹדָה בַּמִּקְדָּשׁ שֶׁכַּמָּה כֹּהֲנִים הָיוּ עוֹבְדִים וּמְחַלְּלִים שַׁבָּת, דְּמֵאַחַר דְּשַׁבָּת נִתָּן לִדְחוֹת הֲרֵי הוּא כְּחֹל לְכָל דָּבָר. וְכֵן מָצָאתִי בְּסֵפֶר הַתְּרוּמָה יָשָׁן כָּתוּב בִּקְלָף, שֶׁכָּתַב בְּסוֹף הִלְכוֹת שַׁבָּת בְּהֶדְיָא, דְּשָׁרֵי. אָמְנָם מָצָאתִי בְּקֹבֶץ שֶׁיֵּשׁ לֶאֱסֹר וְעַל כֵּן טוֹב לְהַחְמִיר לְכַתְּחִלָּה, אַף עַל פִּי שֶׁמִּדִּינָא נִרְאֶה לִי מַה שֶּׁכָּתַבְתִּי (ד"ע וּדְלֹא כַּבֵּית יוֹסֵף).
רש"י על בראשית י״ז:כ״ג - הטקסט מספריא
בעצם היום. בּוֹ בַּיּוֹם שֶׁנִּצְטַוָּה, בַּיּוֹם וְלֹא בַּלַּיְלָה; לֹא נִתְיָרֵא לֹא מִן הַגּוֹיִם וְלֹא מִן הַלֵּצָנִים, וְשֶׁלֹּא יִהְיוּ אוֹיְבָיו וּבְנֵי דּוֹרוֹ אוֹמְרִים אִלּוּ רְאִינוּהוּ לֹא הִנַּחְנוּהוּ לָמוּל וּלְקַיֵּם מִצְוָתוֹ שֶׁל מָקוֹם:
וימל. לְשׁוֹן וַיִּפְעַל:
בעצם היום IN THE SELFSAME DAY — on the very day when he received the command of circumcision: by day and not by night — he was afraid neither of the heathens nor of the cynics. And he did it in broad daylight in order that his enemies and other people should not say, “If we had seen him we would never have allowed him to practise circumcision and carry out the commandment of the Omnipresent (Genesis Rabbah 47:9).
וימל AND HE CURCUMCISED — This is a Kal form (active).
משנה תורה, הלכות תשובה א׳:ג׳ - הטקסט מספריא
בזמן הזה שאין בית המקדש קיים, ואין לנו מזבח כפרה, אין שם אלא תשובה.התשובה מכפרת על כל העבירות. אפילו רשע כל ימיו, ועשה תשובה באחרונה, אין מזכירין לו שום דבר מרשעו, שנאמר: "ורשעת הרשע לא יכשל בה ביום שובו מרשעו" (יחזקאל לג, יב)ועצמו של יום הכפורים מכפר לשבים, שנאמר: "כי ביום הזה יכפר עליכם" (ויקרא טז, ל).
עמודים המצטטים את אותם מקורות
הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד - קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 17 עמודים.
- אגרות קודש כרך ג תקטז שבת קלב, ב
- לקוטי שיחות כרך לה לך לך שיחה ג מאותו ספר שבת קלב, א
- לקוטי שיחות כרך ב חוקת שיחה א מאותו ספר שבת קלב, א
- לקוטי שיחות כרך ג תזריע שיחה א מאותו ספר שבת קלב, א
- לקוטי שיחות כרך יב מצורע שיחה א מאותו ספר שבת קלב, א
- לקוטי שיחות כרך יב הוספות - שיחות ומכתבים שיחה יד מאותו ספר שבת קלב, ב
- לקוטי שיחות כרך כה וירא שיחה ג מאותו ספר שבת קלב, ב
- תורת מנחם שיחת ליל שמחת תורה (קודם הקפות) ה'תשי"א שבת קלב, א
- תורת מנחם ר"ד בעת ברית-מילה*, ז' אדר-שני ה'תשי"א שבת קלב, ב
- תורת מנחם ר"ד בעת ברית-מילה*, כ"ד אייר, ה'תשי"א שבת קלב, א
- תורת מנחם שיחת יום ה' פ' בלק, י"ב תמוז ה'תשי"ג שבת קלב, א
- תורת מנחם שיחת יום א' פ' ויגש, מוצאי נר ה' דחנוכה, ה'תשח"י שבת קלב, ב
- תורת מנחם יום א' ט"ו תמוז, במחנה-קיץ "גן ישראל", ה'תש"כ שם קלב, א
- תורת חיים שמות ח"א פרשת שמות ויאמר גו' לא איש דברים וגו' מי שם פה שבת קלב, א-ב
- שולחן ערוך קו"א אורח חיים חלק ד סימן תקי (ב) שבת קלב, ב
- תורת מנחם שיחת ש"פ צו, פ' פרה, כ"ף אדר שני, ה'תש"ל שבת קלב, ב
- תורת מנחם שיחת יום ג' פ' וישב, י"ט כסלו, ה'תשל"ב שבת קלב, ב