319
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
הקנאות שלו, כי לפני ש"קפצה עליו רוח הקודש", הוא ידע23 שהמעשה הוא "שלא ברצון חכמים", כלומר, שלפי דעת חכמי התורה אין מקום להתנהגותו24, ואם כך היתה קנאותו מסירות נפש לא של הגוף בלבד25, אלא גם מצד הנשמה26, כי זהו מעשה שאינו ברצון חכמי התורה עד כדי כך ש"ביקשו לנדותו" –
אך למרות כל זאת, כאשר ראה פינחס שזהו מצב של "וישב ישראל בשטים"27 – "(אין אדם עובר עבירה אלא אם כן) נכנס בו רוח שטות"28, ופרצה מגיפה בישראל29, הרי במה נחשבת אצלו מסירות הגוף והנפש גם יחד, אם רק ביכלתו להביא לידי "השיב את חמתי מעל בני ישראל"!
ד. בפרשת פינחס מתגלית מסירות הנפש שמעל לתורה
דרך זו של "קנאו את קנאתי" באופן של מסירות נפש נובעת מעצם הנפש של היהודי, שנעלית במקורה מן התורה30, ולכן גם מסירות נפש זו היא למעלה מההגבלות של התורה31. ולכן גם השכר על כך הוא: "והיתה לו ולזרעו אחריו ברית כהונת עולם", וזאת מעל להגבלות התורה, שהרי לפי התורה עוברת הכהונה בירושה מהאב לילדיו, וכיון שפינחס עצמו עדיין לא היה כהן32, לא היתה הכהונה יכולה לעבור "לזרעו אחריו...". אך כיון ש"קנא לאלקיו"22, קנאותו היתה
הערות
- 23. שהרי מסתבר לומר שכשם שידע ושמע ההלכה דקנאין פוגעין בו (ראה ירושלמי שם "ונזכר להלכה". ובבבלי "לא כך למדתני". ובפרש"י ס"פ בלק (כה, ז) "מקובלני ממך"), כן למד וידע את פרטי הדין, אין מורין כן, שלא ברצון חכמים, דהרי "כל המצות שניתנו לו למשה בסיני בפירושן ניתנו" (הקדמת הרמב"ם לספר היד). ולהעיר ד"דבר זה (דקנאין פוגעין בו) הלכה למשה מסיני הוא" (רמב"ם הל' איסורי ביאה שם ה"ד. וראה לקו"ש [המתורגם] ח"ח ע' 154 הערה 2).
- 24. בפנ"מ לירושלמי שם מפרש "שלא ברצון חכמים" היינו שלא ישאל רצון חכמים שאם בא לימלך אין מורין לו כן, והיינו דמפרש הירושלמי כהבבלי ד"אין מורין לו" (וראה מראה פנים שם). אבל ביפה מראה שם מפרש כפשוטו דקנאים הפוגעים בבועל ארמית אין רוח חכמים נוחה מהם. וכן בקרבן העדה שם: עושה שלא ברצון חכמים. וראה בארוכה ראש דוד להחיד"א פרשתנו (קכז, ב ואילך). וראה מגדל עוז לרמב"ם איסו"ב שם. צפע"נ לרמב"ם שם. ועוד.
- 25. ראה תיב"ע בלק כה, ח. ספרי ותנחומא ס"פ בלק – דניצל בדרך נס.
- 26. להעיר מכמה סיפורים ע"ד הבעש"ט ותלמידיו ותלמידי הה"מ, שמסנ"פ שלהם הי' עד לאופן שהפקירו את עוה"ב שלהם בשביל טובת יהודי. וידוע הסיפור מאדה"ז אודות ביכל חסידות שנשרף שהי' כתוב עליו בכי"ק אדה"ז בחרם בזה ובבא, ולאחרי שנשרף, בקש רבינו הזקן אם מישהו עיין בו, ועל שאלת אדמהא"מ הרי כתבת בחרם בזה ובבא ענה לו אדה"ז "איפה המסנ"פ על חסידות?!".
- 27. בלק כה, א.
- 28. סוטה ג, א.
- 29. ראה סנהדרין שם: מאי ראה כו' ראה שבא מלאך והשחית בעם.
- 30. ראה סה"מ תרנ"ט ע' יג. ועוד. לעיל ע' 328.
- 31. נוסף ע"ז שכללות ענין המסנ"פ הוא למעלה מהתורה (ראה סה"מ תרנ"ט שם. סה"מ תש"ט ע' 121 וראה הערה שם. לקו"ש [המתורגם] ח"ח ע' 163 הערה 65).
- 32. כפרש"י שם – כדעת ר"א זבחים קא, ב.
- 22.
מדרש תנחומא, בלק כ״א - הטקסט מספריא
וַיַּרְא פִּנְחָס בֶּן אֶלְעָזָר. וְכֻלָּן לֹא רָאוּ. וַהֲלֹא כְּתִיב: לְעֵינֵי מֹשֶׁה וּלְעֵינֵי כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. אֶלָּא רָאָה מַעֲשֶׂה וְנִזְכַּר הֲלָכָה, שֶׁהַבּוֹעֵל אֲרַמִּית קַנָּאִין פּוֹגְעִין בּוֹ. וַיָּקָם מִתּוֹךְ הָעֵדָה. מֵהֵיכָן עָמַד. אֶלָּא שֶׁהָיוּ נוֹשְׂאִין וְנוֹתְנִין בַּדָּבָר אִם הוּא חַיָּב מִיתָה אוֹ לָאו. עָמַד פִּנְחָס בְּתוֹךְ הַקָּהָל וְנִתְנַדֵּב. וַיִּקַּח רֹמַח בְּיָדוֹ. נָטַל שִׁנּוֹ שֶׁל בַּרְזֶל וְהֵנִיחוֹ בְּחֵיקוֹ וְהִתְחִיל מִסְתַּמֵּךְ עַל הָעֵץ, שֶׁנִּתְיָרֵא מִפְּנֵי שִׁבְטוֹ שֶׁהִקִּיפוּ אוֹתוֹ. כֵּיוָן שֶׁהִגִּיעַ אֶצְלָם, אָמְרוּ לֵיהּ, לָמָּה בָּאתָ. אָמַר לָהֶם: אַף אֲנִי בָּאתִי לַעֲשׂוֹת צְרָכַי. הֱנִיחוּהוּ וְנִכְנַס. שֶׁאִלְמָלֵא זוֹ, לֹא הֱנִיחוּהוּ. וַיָּבֹא אַחַר אִישׁ יִשְׂרָאֵל אֶל הַקֻּבָּה וַיִּדְקֹר אֶת שְׁנֵיהֶם, זֶה עַל גַּב זֶה לְתוֹךְ טֻמְאַת שְׁנֵיהֶם, שֶׁלֹּא יְהוּ יִשְׂרָאֵל אוֹמְרִים: לֹא הָיְתָה שָׁם טֻמְאָה, וְקִנֵּא לִשְׁמוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. וְנַעֲשׂוּ לוֹ שְׁנֵים עָשָׂר נִסִּים. וְאֵלּוּ הֵן, הַנֵּס הָרִאשׁוֹן, דַּרְכָּן לִפְרֹשׁ זֶה מִזֶּה, וְהִדְבִּיקָן הַמַּלְאָךְ. הַנֵּס הַשֵּׁנִי, סָתַם הַמַּלְאָךְ פִּיהֶם שֶׁלֹּא יִזְעֲקוּ. הַנֵּס הַשְּׁלִישִׁי, שֶׁכִּוֵּן כְּנֶגֶד הַקֻּבָּה, כְּדֵי שֶׁתְּהֵא זַכְרוּתוֹ נִרְאֶה בְּתוֹךְ הַקֻּבָּה שֶׁלָּהּ. מִפְּנֵי שֶׁהָיוּ אוֹמְרִים: אַף הוּא נִכְנַס וְעָשָׂה צְרָכָיו. הָרְבִיעִי, הֶאֱרִיךְ הַבַּרְזֶל, כְּדֵי שֶׁיִּדְקֹר אֶת שְׁנֵיהֶם. הַחֲמִישִׁי, נָתַן כֹּחַ בִּזְרוֹעוֹ לְהַגְבִּיהַּ אֶת שְׁנֵיהֶם. הַשִּׁשִּׁי, הָיָה כֹּחַ בָּעֵץ לִסְבֹּל אֶת שְׁנֵיהֶם. הַשְּׁבִיעִי, לֹא נִשְׁמְטוּ מִן הָרֹמַח, אֶלָּא עָמְדוּ בִּמְקוֹמָן. הַשְּׁמִינִי, הִגְבִּיהָן הַמַּלְאָךְ בְּרֹאשׁ הָרֹמַח כְּדַרְכָּן, לְהַרְאוֹת קְלוֹנָן. הַתְּשִׁיעִי, לֹא הִטִּיפוּ דָּם, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִטָּמֵא פִּנְחָס. הָעֲשִׂירִי, שָׁמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא רוּחָם שֶׁלֹּא יָמוּתוּ. הָאֶחָד עָשָׂר, הִגְבִּיהַּ הַמַּלְאָךְ אֶת מַשְׁקוֹף הַבַּיִת, כְּדֵי שֶׁיֵּצְאוּ שְׁנֵיהֶם תְּלוּיִים לְעֵינֵי הַכֹּל. הַשְּׁנֵים עָשָׂר, עָמְדוּ כָּל בְּנֵי שִׁבְטוֹ לִפְגֹּעַ בּוֹ, יָרַד מַלְאָךְ וְנָגַף אוֹתָם לְפָנָיו. כְּשֶׁרָאָה פִּנְחָס שֶׁמְּבַקֵּשׁ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְכַלּוֹתָן, חֲבָטָן בַּקַּרְקַע וְעָמַד וְהִתְפַּלֵּל סַלְקוּ, הָדָא הוּא דִּכְתִיב: וַיַּעֲמֹד פִּנְחָס וַיְפַלֵּל וְגוֹ' (תהלים קו, ל), שֶׁהוּא עוֹשֶׂה אֶת הַדִּין. אֵין וַיְפַלֵּל אֶלָּא דִּין, שֶׁנֶּאֱמַר: וְנָתַן בִּפְלִילִים (שמות כא, כב). וַיִּהְיוּ הַמֵּתִים בַּמַּגֵּפָה, וְאַחֲרֵי כֵן, שְׂאוּ אֶת רֹאשׁ. לְהוֹדִיעֲךָ בְּכָל זְמַן שֶׁנּוֹפְלִין, נִמְנִין. מָשָׁל לִזְאֵב שֶׁנָּפַל עַל הַצֹּאן, אָמַר בַּעַל הַצֹּאן לָרוֹעֶה, חָשֹׁב כַּמָּה חָסְרוּ. לְהוֹדִיעֲךָ כַּמָּה הַזְּנוּת מַרְחֶקֶת, שֶׁזֶּה יְחִידִי הָיָה וְעַל יָדוֹ נָפְלוּ אַרְבָּעָה וְעֶשְׂרִים אֶלֶף. זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב: חֲמַת מֶלֶךְ מַלְאֲכֵי מָוֶת וְאִישׁ חָכָם יְכַפְּרֶנָּה (משלי טז, יד). מָשָׁל לַמֶּלֶךְ שֶׁהָיָה עוֹבֵר וְסִיעַת נְעָרִים עוֹמְדִים לְפָנָיו. בָּא אֶחָד וְקִלֵּל אֶת הַמֶּלֶךְ, נִתְמַלֵּא הַמֶּלֶךְ עֲלֵיהֶם חֵמָה. בָּא אֶחָד מֵהֶם וּסְטָרוֹ לְאוֹתוֹ שֶׁקִּלֵּל אֶת הַמֶּלֶךְ, מִיָּד שָׁכְכָה חֲמַת הַמֶּלֶךְ. כָּךְ מִי גָּרַם לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְהָשִׁיב חֲמָתוֹ וְלֹא יִתְכַּלּוּ כָּל יִשְׂרָאֵל. הֱוֵי אוֹמֵר, זֶה פִּנְחָס. הֱוֵי, וְאִישׁ חָכָם יְכַפְּרֶנָּה. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, בָּעוֹלָם הַזֶּה עַל יְדֵי סוֹרְחָן, הֱיִיתֶם נִמְנִין. אֲבָל לֶעָתִיד לָבֹא, וְהָיָה מִסְפָּר בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כְּחוֹל הַיָּם אֲשֶׁר לֹא יִמַּד וְלֹא יִסָּפֵר (הושע ב, א). בִּמְהֵרָה בְּיָמֵינוּ אָמֵן כֵּן יְהִי רָצוֹן.
מצוטט ב־2 עמודים
לקוטי שיחות 2
- כרך לג ‹ פינחס ‹ שיחה א ‹ 167 לקו"ש חי"ח ע' 319
- כרך לה ‹ לך לך ‹ שיחה ג ‹ 57 לקו"ש חי"ח ע' 319
עמודים המצטטים את אותם מקורות
הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד - קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 21 עמודים.
- לקוטי שיחות כרך לב צו צו מאותו ספר זבחים קא, סע"ב
- לקוטי שיחות כרך ד פינחס שיחה א מאותו ספר זבחים קא, ב
- לקוטי שיחות כרך ו תשא שיחה א מאותו ספר זבחים קא, ב
- לקוטי שיחות כרך ח בלק שיחה ב מאותו ספר זבחים קא, ב
- לקוטי שיחות כרך ח בלק שיחה ב מאותו ספר זבחים קא, ב
- לקוטי שיחות כרך יז שמיני שיחה ג מאותו ספר זבחים קא, א
- לקוטי שיחות כרך יח פינחס שיחה ג מאותו ספר זבחים קא, ב
- לקוטי שיחות כרך יח פינחס שיחה ג מאותו ספר זבחים קא, ב
- לקוטי שיחות כרך כא שמות שיחה א מאותו ספר זבחים קא, א
- לקוטי שיחות כרך כז שמיני שיחה ב מאותו ספר זבחים קא, ב
- לקוטי שיחות כרך כח קרח שיחה ב מאותו ספר זבחים קא, ב
- תורת מנחם שיחת ש"פ שמיני, מבה"ח אייר ה'תשט"ז זבחים קא, ב ואילך
- תורת מנחם שיחת ש"פ פינחס, מבה"ח מנחם-אב, ה'תשח"י זבחים קא, ב
- תורת מנחם שיחת ש"פ בלק, י"ז תמוז (נדחה), ה'תשכ"ה זבחים קא, ב
- תורת מנחם שיחת ש"פ מטות-מסעי, מבה"ח מנחם-אב, ה'תשכ"ו זבחים קא, ב
- תורת מנחם שיחת ש"פ וישלח, י"ד כסלו, ה'תשכ"ח זבחים קא, א
- תורת מנחם שיחת ש"פ שמיני, מבה"ח אייר, ה'תשכ"ט זבחים קא, א-ב
- תורת מנחם שיחת ל"ג בעומר, בעת ה"פּאַראַד", ה'תש"ל זבחים קא, א
- תורת מנחם שיחת יום א' פ' בחוקותי, ל"ג בעומר, ה'תש"ל זבחים קא, א
- תורת מנחם שיחת מוצש"ק פ' בשלח, י"א שבט, ה'תשל"א זבחים קא, א
- תורת מנחם שיחת יום ד' פ' בשלח, יו"ד שבט, ה'תשל"ב זבחים קא, א