פ' שקלים

132פ' שקלים

א. במצות נתינת מחצית השקל מצינו שני פרטים מיוחדים:

א) החפצא שבו נעשית המצוה צ"ל "מחצית השקל"¹, ולא "שקל שלם", ועד שבכתוב מודגש פרט זה ביותר, שלא נאמר "עשר גרה" (כמו שממשיך בכתוב¹ "עשרים גרה השקל") אלא "מחצית השקל". וכך הוא גם החיוב לדורות, כנפסק ברמב"ם², "מחצית השקל זו מצותה שיתן מחצית מטבע של אותו הזמן אפילו הי' אותו מטבע גדול משקל הקדש".

והדגשה זו על "מחצית" דוקא (ולא "עשר גרה", שהוא מספר השלם³) יש בה חידוש לגבי כל עניני המקדש (וקדושה בכלל), שצריכים להיות "שלימים" ו"תמימים", כמו: כלי שרת מקדשין דוקא כשהם שלמים ומלאים⁴, קרבנות צ"ל תמימים דוקא (ולא בעלי מום) וכן הכהן המקריב צ"ל תמים, ועוד — ואילו כאן הדיוק הוא שצ"ל "מחצית" דוקא ולא דבר שלם.

ב) בנוגע למעשה הנתינה פסק הרמב"ם⁵ שמחצית השקל "אינו נותנו בפעמים רבות, היום מעט ולמחר מעט, אלא נותנו כולו כאחת בפעם אחת". שגם זה חידוש לגבי שאר חיובי ממון, שלא מצינו שיהי' חיוב לתת כל הסכום שהוא חייב בו "כאחת בפעם אחת", משא"כ כאן שחייב ליתן "כולו כאחת בפעם אחת"⁶.

ולכאורה שני פרטים אלו הם דבר והיפוכו: מחד גיסא מודגש במצוה זו ענין של העדר השלימות — "מחצית השקל" דוקא, ומאידך — יש כאן הדגשה שמעשה הנתינה צ"ל מעשה "שלם", "כולו כאחת בפעם אחת", ולא נתינה לחצאין.

ב. ויש לבאר זה — ע"ד המוסר והחסידות:

ידוע הרמז בענין מחצית השקל, שמציאותו של הנותן אינה אלא "מחצית", וכדי שיהי' דבר שלם ("שקל הקודש") זקוק הוא ל"מחצית" שני'. ואחד הביאורים בזה הוא: שני ה"חצאים" (של "שקל הקודש") מרמזים על הקב"ה ובנ"י⁷, כי הקב"ה וכנסת ישראל נמשלו כביכול, שכל אחד מהם הוא "פלג גופא"⁸ (מחצית). וכתורת הרב המגיד⁹ עה"פ¹⁰ "עשה לך שתי חצוצרות", ד"חצוצרות" היינו "חצאי צורות", ו"שתי חצוצרות" מרמזים על הקב"ה וכנס"י, ש"שניהם ביחד הוי צורה שלימה".

ופירוש הדברים מובן ע"פ המבואר 133בספר התניא¹¹, שנשמת כל איש ישראל היא "חלק אלקה ממעל ממש", כלומר, שאין הנשמה מצ"ע דבר נפרד ממנו ית' שנוסף לעצם מציאותה הריהי מתקשרת ומתאחדת עמו ית', אלא שמלכתחילה הריהי "כולא חד" עם קב"ה¹², "חלק אלקה ממעל ממש".

וזהו ענין "מחצית השקל", דהיינו גילוי הנפש האלקית, המעורר באדם את ההרגשה שאינו אלא "מחצית" בלבד, ושואף ורוצה להתאחד עם "חצי צורה" הב', עם הקב"ה.

ג. והנה הכרה והרגשה זו, שאין להאדם שלימות בפני עצמו כי כל מציאותו אינה אלא "מחצית" ו"חצי צורה", באה לידי ביטוי (בעיקר) בענין המסירת נפש¹³.

דהנה מבואר בתניא¹⁴, שענין המסירת נפש לה' לא בא מחמת דעת והתבוננות בה' כלל, אלא בלי שום התבוננות רק כאילו הוא דבר שאי אפשר כלל לכפור בה' אחד בלי שום טעם וטענה כלל, והיינו משום שה' אחד מאיר ומחי' כל הנפש כו'.

כלומר: זה שכל ישראל מוכנים למסור נפשם לה' הוא באופן "שאי אפשר כלל לכפור בה' אחד", היינו, שמרגישים שאינם יכולים להיות נפרדים ממנו ית'¹⁵. והרגש זה בא ע"י שמעוררים בעצמם את התקשרותם לה', שישראל והקב"ה הם כמו שתי חצאי צורות, וכאשר מרגיש ש"ה' אחד" הוא הוא חיותו ואמיתית מציאותו ("משום שה' אחד מאיר ומחי' כל הנפש"), א"כ אין שייך שיהי' פירוד בין הנשמה והקב"ה, שאינם אלא כמו "שתי חצאי צורות".

וזהו הרמז בשני ההפכים הנ"ל שבמצות מחצית השקל — (א) מחצית דוקא, (ב) "כולו כאחת בפעם אחת" — ואדרבא שניהם תלויים זב"ז:

כאשר האדם מרגיש את עצמו כ"מחצית", שזהו מצד גילוי ההתקשרות לה', שאינו דבר נבדל מאתו ית' אלא כמו "חצי צורה", אזי מסירתו ונתינתו לה' היא באופן של "כולו כאחת", בלי התחלקות.

וכמו ענין המסירת נפש בפשטות, שהיא נקודה אחת שלמעלה מהתחלקות, דלא שייך לומר שיש לאדם "קצת" מסירת נפש או "הרבה" מסירת נפש, כי הפירוש של מסירת נפש הוא — שמוסר את נפשו, דהיינו נקודת החיות שלו, לה', ולא תתכן בזה התחלקות, ובדרך ממילא מוסר כל אשר לו לה'.

ויש לומר, שזהו גם הרמז במאמר חז"ל¹⁶ שהקב"ה הראה לו למשה "מטבע של אש" וא"ל "כזה יתנו", שתוכן מצוה זו אינה נתינה של ממון בלבד, אלא נתינת "מטבע של אש", נתינה החדורה באש הנשמה, ועד שכולה אש, שזהו"ע מסירת נפשו לה', אש המסירת נפש.

134ד. והנה תרומת מחצית השקל היא (בעיקר) בשביל קרבנות ציבור שהקריבו במשך השנה¹⁷, ש"קרבנות" נקראים "עבודה" סתם¹⁸, לפי שעבודת הקרבנות מרמזת על כללות ענין ה"קירוב" לה' (קרבן מלשון קירוב¹⁹), שזהו תוכן כל עניני עבודת ה', שעל ידם מתקרב האדם לקונו — ומזה מובן, שמצות מחצית השקל היא היסוד של כללות הענין דעבודת ה'.

ויומתק הביאור בזה — כי עבודת ה' בשלימות היא דוקא כאשר האדם מרגיש בכל עניניו, שאינו אלא "מחצית", דככל אשר הוא עובד את ה' בכל כוחותיו, אין זאת אלא "מחצית", כי אלמלא הקב"ה עוזרו אין יכול לו²⁰, שהקב"ה נותן לאדם את הכחות הדרושים כדי שיוכל לעבוד את השם, ויתרה מזה ע"פ מחז"ל²¹ עה"פ²² "מי הקדימני ואשלם";

והרגש זה בא ע"י "מחצית השקל"²³, שענינה (ברוחניות) הוא ענין המסירת נפש (כנ"ל), דכאשר יסוד עבודתו היא התעוררות ד"מסירת נפשו לה' על יחודו, שיהי' קבוע בלבו תמיד ממש יומם ולילה לא ימיש מזכרונו"²⁴, אזי נרגש בכל עניניו שאינו אלא "מחצית".

ועל ידי העסק בתורת מחצית השקל, שניתנה דוקא "כולו כאחת, בפעם אחת", למעלה מהתחלקות, נזכה בקרוב לגאולה האמיתית והשלימה על ידי משיח צדקנו, שגאולה זו תבוא ג"כ לא בסדר והדרגה²⁵, אלא (כפסק דין ברור של הרמב"ם²⁶, ש)"כבר הבטיחה תורה שסוף ישראל לעשות תשובה. . ומיד הן נגאלין", תיכף ומיד ממש, ובעגלא דידן.

(משיחת שבת פרשת שקלים תשד"מ)