שיחה ג

128שיחה ג

א. "לא תהי' משכלה ועקרה בארצך גו'"¹. בפרש"י מעתיק "לא תהי' משכלה" ומפרש "אם תעשה רצוני".

וכתבו מפרשים², שחידושו של רש"י הוא, ד"אע"ג³ דכאן לא כתיב תנאי. . על כרחך ג"כ על תנאי קאמר, דאל"כ הרי נמצא משכלה", כלומר, אע"פ שבכתובים הקודמים מפורש התנאי ד"אם⁴ שמוע תשמע בקולו ועשית כל אשר אדבר גו' ועבדתם את ה' אלקיכם גו'", מ"מ, כיון שכאן מתחיל הכתוב "לא תהי' משכלה" (בלי וא"ו המוסיף), הרי מזה "נראה⁵ שזו פרשה בפני עצמה⁶ והוי הבטחה בלתי תנאי"; וזהו ששולל רש"י בפירושו "אם תעשה רצוני", שגם הבטחה זו היא על תנאי שבנ"י יעשו רצון ה', והכרחו של רש"י שגם הבטחה זו היא על תנאי — ד"הרי נמצא משכלה".

ולכאורה פירוש זה דחוק הוא, דאף שנאמר "לא תהי' גו'" בלי ו' המוסיף — איך יעלה על הדעת שברכות אלו ד"לא תהי' משכלה גו'" שאני מכל הברכות שבתורה ונאמרו בלי תנאי ואינן תלויות במצב האדם (עד שהוזקק רש"י לשלול קס"ד זו).

ועוד זאת: בהמשך ל"לא תהי' משכלה גו' את מספר ימיך אמלא" נאמר: "את⁷ אימתי אשלח לפניך והמותי את כל העם גו' ושלחתי את הצרעה גו' וגרשה את החוי גו'" (ועוד כמה פרטים ע"ד גירוש האומות מן הארץ וירושת הארץ) — ובודאי לא יתכן לומר שכל הבטחות אלו הן "בלי תנאי", שהרי הן הן ההבטחות האמורות לפנ"ז על תנאי ד"אם⁸ שמוע תשמע בקולו גו' — ואיבתי את אויביך גו' ילך מלאכי לפניך והביאך אל האמורי גו' והכחדתיו". ופרשה זו (ד"לא תהי' משכלה גו'") היא בהמשך לפרשה שלפני'.

יש מפרשים⁹, שהקס"ד היא רק בנוגע לברכה זו ד"לא תהי' משכלה גו' בארצך", שמזה שהכתוב מדייק בה לומר "בארצך", יש משמעות, שאין ברכה זו תלוי' בקיום התומ"צ¹⁰ (דאל"כ מדוע היא רק "בארצך" ולא בכל מקום שמקיימים רצונו ית'), אלא זהו מסגולת הארץ¹¹; וקמ"ל רש"י שגם ברכה זו ("בארצך") היא על תנאי ד"אם תעשה רצוני".

אבל לכאורה גם פירוש זה דחוק, כי א"כ הי' לו לרש"י להעתיק גם תיבת "בארצך", כיון שהיא יסוד פירושו "אם תעשה רצוני".

129ועוד זאת: עפ"ז צ"ע למסקנת רש"י, שגם ברכה זו תלוי' בעשיית רצונו של הקב"ה — מדוע ניתנה ברכה זו רק "בארצך" ולא בכל מקום המצאו של איש ישראל העושה רצונו ית' (כמו שאר הברכות)¹²?

ב. והנה הרא"ם כתב, שכוונת רש"י במ"ש "אם תעשה רצוני" היא "כאילו אמר ועבדתם את ה' וברך את לחמך ואת מימיך ולא תהי' משכלה ועקרה כו' שפירושו עבדו את ה' ובזה יבורך לחמך ומימיך ולא תהי' משכלה כו'", והיינו ש"לא תהי' משכלה גו'" הוא המשך לסיום הכתוב שלפניו "(ועבדתם את ה"א) וברך את לחמך ואת מימיך והסירותי מחלה מקרבך" (וכן פירשו כמה פשטנים, כמו האבן עזרא, רמב"ן ועוד)¹³.

ונראה מדבריו, שרש"י בא בפירושו כאן (לא לשלול קס"ד שברכה זו ניתנה בלי התנאי דשמיעה בקולו של הקב"ה — אלא) ליישב מ"ש "לא תהי' משכלה" בלי וא"ו המוסיף, וקמ"ל רש"י שזהו דרך הכתובים, דהוי כאילו כתוב "ולא תהי' משכלה" בתוס' וא"ו.

אבל לכאורה קשה לפרש כן בלשון רש"י "אם תעשה רצוני", דלפ"ז העיקר חסר מן הספר, והו"ל לרש"י לכתוב ברור "מקרא חסר", או "מחובר למקרא של מעלה" (וכיו"ב), או "אם תעבדוני" כלישנא דקרא כאן "ועבדתם".

ולכן נ"ל להיפך, שבדיוק לשונו "אם תעשה רצוני" כוונת רש"י לשלול פירוש זה (ש"לא תהי' משכלה גו'" הוא המשך ל"ועבדתם גו'"):

מפשוטו של מקרא משמע, שהכוונה במ"ש "ועבדתם את ה' אלקיכם" אינה לכללות עשיית רצונו של הקב"ה (בשמירת התומ"צ)¹⁴, אלא לשלילת עבודה זרה, דבפסוק שלפנ"ז נאמר "לא תשתחווה לאלקיהם ולא תעבדם גו' כי הרס תהרסם גו' (ובהמשך לזה אומר) ועבדתם את ה' אלקיכם" (שלילת עבודה זרה¹⁵).

ודייק רש"י בפירושו על "לא תהי' משכלה", ושינה מלשון הכתוב "ועבדתם" וכתב "אם תעשה רצוני", והיינו שהתנאי לברכה זו אינו ה"ועבדתם" שבפסוק הקודם, אלא עשיית רצונו (דהיינו עשיית המצות), וכתוב זה קאי אלפני פניו, תחילת הענין, ששם נאמר¹⁶ "השמר מפניו ושמע בקולו גו' אם שמוע תשמע בקולו ועשית כל אשר אדבר"¹⁶, דהיינו עשיית כל המצוות, דכאשר ישראל יעשו רצונו, הרי נוסף על כל ההבטחות שנכתבו לעיל ("ואיבתי גו' והביאך גו'"), הנה עוד זאת, "לא תהי' משכלה גו'".

[אלא שהכתוב מפסיק ביניהם (בתור "מאמר המוסגר") באזהרת ע"ז, דבהמשך להנזכר בכתוב ע"ד "האמורי והחתי גו'"¹⁷, מזהיר שלא יכשלו בעבודה זרה של יושבי הארץ, "לא תשתחווה גו' ולא תעבדם גו' (אלא) ועבדתם את ה"א" (וכן 130השכר המגיע ע"ז — "וברך את לחמך גו' והסירותי גו' מקרבך"¹⁸)].

וע"פ זה מתורץ לשון הכתוב "לא תהי' משכלה גו'" (בלא וא"ו המוסיף), כדי להפסיקו מכתוב שלפנ"ז, ולהדגיש שאינו המשך ל"ועבדתם את ה"א", אלא קאי אלפני פניו.

ג. וצריך ביאור בתוכן הענין: מה נשתנתה ברכה זו ד"לא תהי' משכלה", שהיא באה דוקא בגלל עשיית רצונו ("אם תעשה רצוני"), ולא (רק) בגלל "ועבדתם את ה"א" (כהברכות ד"וברך את לחמך. . מימיך והסירותי גו'")?

ויש לומר בזה בהקדם הטעם שהכתוב מדייק "לא תהי' משכלה גו' בארצך", דלכאורה קשה (כנ"ל סעיף א): כיון שגם ברכה זו היא על תנאי ד"אם תעשה רצוני", מדוע ניתנה הברכה רק "בארצך", ולא בכל מקום שישראל עושים רצונו של הקב"ה?

והביאור — בפשטות (עד שאין רש"י צריך לפרשו): הפירוש ד"לא תהי' משכלה גו' בארצך" הוא פשוטו כמשמעו — שברכה זו אינה (רק) לאדם פרטי, לזה שעושה רצונו של הקב"ה, אלא ברכה לארץ, "לא תהי' משכלה גו' בארצך", והיינו, שהברכה היא להארץ, ש"אם תעשה רצוני" משתנה טבעה להיות ארץ שאין בה "משכלה ועקרה".

ונמצא, שהוספת התיבה "בארצך" לא באה להגביל ברכה זו (שהיא רק בארץ ישראל), אלא אדרבה, להגדיל הברכה הבאה על ידי עשיית רצונו של הקב"ה, שהברכה נמשכת לא רק להאדם העושה רצונו, אלא מביאה ברכה לכל ארץ ישראל כולה.

ועפ"ז מובן בפשטות הטעם שברכה זו היא (א) שכר על "תעשה רצוני" (קיום "כל אשר אדבר"), ולא רק על "ועבדתם את ה"א" (שהוא רק שלילת ע"ז כנ"ל) — כי ברכה גדולה כזו דורשת קיום כל המצוות, (ב) רק "בארצך"¹⁹ ולא בחוץ לארץ — כי ברכה זו קשורה בעשיית רצונו ית' בארץ ישראל, דכיון שזהו המקום המיוחד והנעלה שהכין הקב"ה עבור בנ"י (כמפורש בפסוקים שלפנ"ז "ולהביאך אל המקום אשר הכינותי"²⁰), לכן, עשיית רצונו ית' בארץ זו פועלת ברכה מיוחדת לכל הארץ כולה (משא"כ בחו"ל שנמשכת הברכה (ד"לא תהי' משכלה ועקרה") רק לאדם זה העושה רצון ה').

[ובזה אתי שפיר גם החילוק בין שני חלקי הכתוב — (א) "לא תהי' משכלה גו' בארצך", (ב) "את מספר ימיך אמלא" (בלי הדגשה שזהו רק בארצך)²¹ — כי החלק הראשון מדבר בברכה הנפעלת בכל הארץ, ובחלקו השני מפרט הכתוב ברכה מיוחדת להאדם העושה רצונו — "את מספר ימיך אמלא", היינו בכל מקום מושבו של כאו"א מישראל, גם בחוץ לארץ].

ד. ויש להוסיף עוד (ע"פ פנימיות הענינים):

131בשכר על "ועבדתם גו'" נאמר "וברך את לחמך גו'" — לשון ברכה, ואילו כאן אומר הכתוב "לא תהי' משכלה גו'", שמשמעו הבטחה²².

וההפרש ביניהם: הברכה היא רק נתינת כח מלמעלה על שפע זה, אבל יתכן שיהיו מניעות ועיכובים כו' בהמשכת השפע למטה באופן שהברכה לא תתקיים בפועל ממש, בגשמיות כפשוטה²³; משא"כ הבטחת הקב"ה על טובה אי אפשר שלא תתקיים (כמבואר ברמב"ם²⁴);

וזהו טעם החילוק, דעל "ועבדתם את ה"א", שענינו רק שלילת ע"ז (כנ"ל), בא השכר רק דרך "ברכה" ("וברך גו'")²⁵, משא"כ כאשר "תעשה רצוני" — אזי בא השכר בהבטחה, "לא תהי' משכלה גו' בארצך את מספר ימיך אמלא", באריכות ימים ושנים טובות בפשטות,

וזוכים לירושת הארץ, עד ל"ושתי²⁶ את גבולך מים סוף ועד ים פלשתים וממדבר עד הנהר", שזה²⁷ הפסוק מדבר בלעת"ל בקיום היעוד²⁸ "כי ירחיב ה"א את גבולך" ונאמר²⁹ "וירד מים עד ים ומנהר עד אפסי ארץ".

(משיחת ש"פ משפטים תשד"מ)