שיחה ג

61שיחה ג

א. בפסוק "והי' כי ישאלך בנך מחר לאמר מה זאת ואמרת אליו בחוזק יד הוציאנו ה' ממצרים גו'" (שבסוף פרשתנו¹) מעתיק רש"י את התיבות "כי ישאלך בנך מחר" ומפרש: יש מחר שהוא עכשיו ויש מחר שהוא לאחר זמן כגון זה וכגון מחר יאמרו בניכם לבנינו דבני גד ובני ראובן [הנאמר בספר יהושע², כשחזרו לעבר הירדן לאחרי כיבוש וחלוקת³ הארץ].

מקורו של פרש"י זה הוא (לכאורה) במכילתא כאן⁴, וז"ל: יש מחר עכשיו ויש מחר לאחר זמן, מה זאת הרי מחר לאחר זמן, מחר יהי' האות הזה [הנאמר לעיל⁵ במכת ערוב] הרי מחר עכשיו, מחר יאמרו בניכם לבנינו הרי מחר לאחר זמן.

והנה הטעם שהשמיט רש"י הראי' ש"יש מחר עכשיו" מן הכתוב "למחר יהי' האות הזה", לכאורה הוא (כמ"ש במפרשים⁶) מפני שאין רש"י זקוק לראי' שיש מחר שהוא עכשיו, שהרי זהו הפירוש הפשוט של "מחר" בכל מקום, ועוד, ש"עיקר⁶ הכוונה לפרש כאן מחר שהוא לאחר זמן".

אבל עפ"ז צ"ע — מדוע מביא רש"י הקדמה זו ("יש מחר שהוא עכשיו") כל עיקר? הרי בהקדמה זו אין חידוש, והול"ל בקיצור "יש מחר שהוא לאחר זמן כגון זה וכגון כו'"?

ולהעיר שלקמן בפ' ואתחנן⁷ עה"פ "כי ישאלך בנך מחר לאמר מה העדות גו'", כתב רש"י בקיצור "כי ישאלך בנך מחר, יש מחר שהוא אחר⁸ זמן", מבלי להקדים "יש מחר שהוא עכשיו". אלא שי"ל ששם החידוש הוא להיפך — שיש מחר שהוא בריחוק זמן רב, לאחר כמה דורות, עד שנשכח ענין יצי"מ⁹ ושואלים "מה העדות גו'".

ב. גם יש לדייק בלשונו של רש"י בהראי' שמביא ש"יש מחר שהוא לאחר זמן" — "וכגון מחר יאמרו בניכם לבנינו דבני גד ובני ראובן" — דלכאורה:

א) ברובם המכריע של הראיות שמביא רש"י לדבריו מפסוק בתנ"ך, אין דרכו לכתוב באיזה המשך (או באיזה ענין) נאמר הפסוק אלא רק מעתיק לשון הכתוב; ומדוע מדגיש רש"י כאן שכתוב 62זה נאמר גבי "בני גד ובני ראובן"¹⁰? ועכצ"ל שע"י הוספה זו נתוסף ביאור והבנה בהראי' ש"יש מחר שהוא לאחר זמן".

ב) מהו טעמו של רש"י שהוא מקדים "בני גד" ל"בני ראובן"¹¹ — והרי ראובן הבכור? וגדלה התמי': רש"י מהפך סדרם מכפי שהוא בכתובים דיהושע (שמשם ראייתו¹²), שהכתוב מקדים בהם — בכל פעם — בני ראובן לבני גד!

ג) מדוע מביא רש"י הראי' ש"יש מחר לאחר זמן" מכתוב זה ("דבני גד ובני ראובן"), ולא מפסוק הנאמר לפנ"ז בספר יהושע¹³ — "למען תהי' זאת אות בקרבכם כי ישאלון בניכם מחר לאמר מה האבנים האלה לכם"? ויתירה מזו: מהו הצורך להביא לו "חבר" מנביאים — והרי יש פסוק מפורש בחומש, בפ' ואתחנן, כנ"ל — "כי ישאלך בנך מחר לאמר מה העדות גו'" (שפשוטו ש"מ שכבר נשכחה יצי"מ, וכמפורש ברש"י שם כנ"ל "יש מחר שהוא אחר זמן"¹⁴).

[ואף שראי' זו שבפרש"י היא היא המובאת במכילתא כנ"ל — הרי (א) גם במכילתא צריך ביאור טעם הדבר, (ב) נת' כמ"פ שאין ענינו של רש"י בפירושו עה"ת להעתיק דרשות רז"ל אלא רק כשהן לפי פשוטו של מקרא. ועכצ"ל שלהבנת פסוק דידן, מוכרח להביא הראי' דוקא מהפסוק דבני גד ובני ראובן].

גם יש להבין מדוע מעתיק רש"י בד"ה גם התיבות "כי ישאלך בנך", אף ש(לכאורה) מפרש כאן רק תיבת "מחר".

ג. ויובן זה בהקדם משנ"ת כמ"פ ע"ד דרכו של רש"י בפירושו עה"ת — שסגנונו בפירושו הוא סגנון ברור, שכדי להבינו אין צורך בעיון בהבנת מקורות רש"י, ועד שהוא מובן גם לתלמיד שאינו שייך אלא להבנת פשוטו של מקרא, שזהו — כדברי חז"ל במשנתם¹⁵ — "בן חמש למקרא".

ומזה מובן, דגם כאשר רש"י משתמש בלשון חז"ל, כוונתו למשמעות הפשוטה של לשון וביטוי זה, אף שיתכן ולשון זו מתפרשת (במקורה) בחז"ל באופן אחר.

ועד"ז בעניננו: מ"ש רש"י "יש מחר שהוא עכשיו", כוונתו לפשוטה של תיבת "עכשיו", היינו שיש "מחר" (שאין פירושו יום הבא לאחר יום זה — כ"א הבא לאחרי המאורע, אע"פ) "שהוא עכשיו" ממש¹⁶, מיד ביום זה. דכיון שבא לאחר המאורע שעוסקים בו, ה"ז "מחר"¹⁷.

63[וי"ל דזהו הטעם שלא הביא רש"י הראי' שבמכילתא ל"יש מחר שהוא עכשיו" ממש"נ "למחר יהי' האות הזה" — כי במכילתא הכוונה ב"עכשיו" היא ליום שלאחריו (ונקרא "עכשיו" לגבי "מחר שהוא לאחר זמן"), משא"כ בפרש"י הכוונה היא ש"יש מחר שהוא עכשיו" כפשוטו, בהווה, ובמילא אין להכתוב "למחר יהי' האות הזה" שייכות לכאן].

ולפי זה מתבאר המשך דברי רש"י: לפי הפירוש הרגיל בתיבת "מחר" — יום שלאחרי יום זה — תמוה, מדוע תהי' שאלת הבן "מחר" דוקא? אם הבן אינו מבין טעמה של המצוה, מדוע אינו שואל תיכף בשעת מעשה, היום, אלא מחכה עד למחרתו¹⁸?!

ולכן מבאר רש"י, ש"מחר" אין מובנו בכל מקום כפשוטו — מחרת היום — כי יש בו עוד פירושים (המתאימים כל אחד לתוכן הכתוב, הענין שבו נאמר): "יש מחר שהוא עכשיו", כלומר, הזמן הבא תיכף לאחרי הדבר או המעשה (שביום זה) — ה"ז "מאחר", "מחר"¹⁷; "ויש מחר שהוא לאחר זמן" — ביום מימים שלאחריו, או שנים, או דורות העתידים לבא;

ורש"י ממשיך "כגון זה וכגון מחר יאמרו בניכם לבנינו דבני גד כו'", היינו שבנדו"ד, הפירוש דתיבת "מחר" הוא (לא "עכשיו" אלא בדוקא) — "לאחר זמן", וכמבואר במפרשים¹⁹, ששאלת הבן לא תתכן אלא "לאחר זמן", "דהא (אם מדובר בבן של זמן ותקופה זו הרי) ראה וידע יציאת מצרים וכל המכות ושלא הספיק בצקת להחמיץ²⁰ אלא ודאי מחר הוא לאחר זמן".

ד. ולפי זה יש לבאר גם מדוע הוצרך רש"י להקדים "יש מחר שהוא עכשיו" — אף שזה אינו הפירוש ד"מחר" בפסוק זה — ובהקדמה:

נוסף על הקושי הנ"ל שבפסוק זה — איך מתאים כאן הלשון "מחר", יש כאן גם קושי כללי יותר: למאי נפק"מ הדגשה זו כאן, ששאלת הבן תהי' "מחר"? ובפרט, שתוכן זה — שאלת הבן — כבר מצינו לעיל בפרשה²¹, "והי' כי תבואו אל הארץ גו' ושמרתם את העבודה הזאת, והי' כי יאמרו אליכם בניכם מה העבודה הזאת לכם, ואמרתם זבח פסח הוא גו'" — ושם לא נאמר ששאלת הבן תהי' "מחר"; ומדוע כאן מדגיש הכתוב ששאלת הבן "מה זאת" תהי' "מחר"?

ואין לתרץ כי שם זה מובן מעצמו, כי הכתוב מקדים "והי' כי תבואו אל הארץ גו'", ובמילא פשוט שאין המדובר בשאלת הבן בזמן יצי"מ אלא בשאלה "לאחר זמן" (כשיבואו אל הארץ)²² ואין צורך לכתוב "מחר" — כי גם כאן מפורש (כהקדמה לשאלת הבן) "והי' כי 64יביאך ה' אל ארץ הכנעני גו'"²³, וא"כ אין המדובר בשאלת הבן בדור יצי"מ, והדרא קושיא לדוכתא — מדוע מוסיף הכתוב כאן תיבת "מחר"?

ועכצ"ל שאין כוונת הכתוב בהוסיפו תיבת "מחר" כדי להדגיש הזמן, מתי תהי' שאלת הבן (עכשיו או לאחר זמן), אלא לבאר סיבת השאלה.

הסברת הענין:

יש שאלת "בנך" שסיבתה היא רק — היותו "בנך", כלומר, להיותו בן שחסרים לו הלימוד והידיעות, ולכן כשרואה דבר שלא למד טעמו עדיין הרי הוא שואל "מה זאת" [אלא שבזה גופא ישנם כמה אופנים ודרגות, וכמו שמביא רש"י כאן בד"ה שלאח"ז ש"דברה תורה כנגד ארבעה בנים, תם רשע ושאינו יודע לשאול והשואל דרך חכמה" — אבל הצד השווה בכולם הוא, ששאלותיהם באות משום שהם בנים, שעדיין לא למדו כו'].

וזוהי הדגשת והוספת התורה כאן "כי ישאלך בנך מחר" — שסיבת שאלה זו אינה רק בגלל זה שהוא בן (כהשאלה דלעיל — "והי' כי יאמרו אליכם בניכם מה העבודה הזאת לכם"), אלא בעיקר מפני שהמדובר הוא ב"מחר"²⁴: זה שנמצאים בזמן אחר ובתקופה אחרת²⁵ הוא הגורם שאלה זו. וכדלקמן סעיף ו.

ה. עפ"ז מובן הטעם שלא הסתפק רש"י לכתוב בקיצור "מחר — לאחר זמן", אלא מאריך בפירושו: (א) מקדים "יש מחר שהוא עכשיו", (ב) מביא ראי' ודוגמא ל"יש מחר שהוא לאחר זמן" ממש"נ ביהושע "מחר יאמרו בניכם לבנינו", (ג) מוסיף בסוף הראי' "דבני גד ובני ראובן":

הפירוש ב"יש מחר שהוא לאחר זמן" אפשר להסבירו בשני אופנים:

א) גם לפי זה, "מחר" הוא מושג ושיעור של זמן, אמנם אין זמן זה מוגבל דוקא ליום הבא לאחרי יום זה, אלא הוא כולל כל יום "מחר" מימים שיבואו בעתיד²⁶. ב) "מחר" אינו מושג הנקבע לפי סדר הזמנים, אלא תלוי ומתייחס להנושא שעוסקים בו, שהזמן שלאחר נושא זה נקרא "מחר" לגבי הזמן ההווה²⁷, שלפי זה הכוונה ב"לאחר זמן" אינה רק לעתיד סתם, אלא לתקופה חדשה, הבאה לאחרי סיום התקופה שבהווה.

וי"ל, שלפירוש רש"י כאן, התואר "מחר. . לאחר זמן" הוא במובן השני — תקופה חדשה לגמרי (וזוהי הסיבה לשאלת הבן). ולכן מקדים רש"י "יש מחר שהוא עכשיו" — כדי להוכיח שתיבת "מחר" יכולה להתפרש לא רק בתור שיעור של זמן, אלא גם במובן של "אחר כך", ובמובן כזה — "יש מחר שהוא עכשיו" בהווה (ונקרא "מחר" משום שבא לאחר המעשה); שמזה מובן גם בנוגע ל"יש מחר שהוא לאחר זמן" — שאין הכוונה רק שהוא ענין של עתיד (סתם), אלא שהוא בא לאחרי (סיום) תקופת ההווה.

65ולכן הביא רש"י הראי' מהכתוב "מחר יאמרו בניכם לבנינו דבני גד ובני ראובן" דוקא (ולא דפ' ואתחנן "כי ישאלך בנך מחר לאמר מה העדות גו'", או ממש"נ ביהושע "כי ישאלון בניכם מחר לאמר מה האבנים האלה לכם") — כי דוקא בפסוק זה מודגש ביותר שאפשריות אמירה זו היא רק מפני שנמצאים בתקופה חדשה לגמרי — "יאמרו בניכם לבנינו", דור חדש ומשני הצדדים, ורק משום כך אפשר שתהי' אמירה כזו²⁸.

וכמובן מפשטות הסיפור ביהושע שם, שכאשר חזרו בני גד ובני ראובן לעבר הירדן, לאחרי קיום הבטחתם למשה "ואנחנו²⁹ נחלץ חושים לפני בני ישראל גו' עד התנחל בני ישראל איש נחלתו", הקימו שם מזבח, והסבירו טעמם לשאר בנ"י, שזהו "עד. . בינינו וביניכם ובין דורותינו"³⁰, שאם "מחר³¹ יאמרו בניכם לבנינו לאמר מה לכם ולה' אלקי ישראל, וגבול נתן ה' בינינו וביניכם גו' את הירדן גו'", יאמרו "ראו³² את תבנית מזבח ה' אשר עשו אבותינו גו'" — וחשש זה, ש"גבול נתן ה' בינינו וביניכם", אין לו מקום כלל כל משך ימי הדור ההוא, שהרי בני גד ובני ראובן מסרו נפשם בפועל עבור שאר בנ"י כדי להנחילם את ארצם. ורק בדור שלאח"ז, כאשר ישנם רק "בנים" — "בניכם" ו"בנינו", אזי יתכן שישכחו מעשיהם של בני גד ובני ראובן ויעלה על הדעת שיש "גבול" והפסק בינם ובין שאר ישראל.

ובזה מוסבר ג"כ דיוקו של רש"י, שמקדים "בני גד" ל"בני ראובן" — כי אף שראובן הוא הבכור ונזכר בדרך כלל לפני גד, מ"מ בענין מסירת נפשם ומלחמתם עבור כל ישראל, קדמו בני גד לבני ראובן [וכמו שהביא רש"י³³ שבני גד היו גבורים "שכן נאמר בגד³⁴ וטרף זרוע אף קדקד", וכמשנ"ת במק"א³⁵ שבענין המלחמה היו בני ראובן טפלים לבני גד, ולכן מצינו בכ"מ הלשון "בני גד ובני ראובן", שמקדים בני גד לבני ראובן] — וזוהי ההדגשה כאן, דכיון שהמדובר ב"בני גד ובני ראובן" שמסרו נפשם עבור שאר ישראל, לכן כל החשש ד"יאמרו גו'" שייך רק "מחר לאחר זמן" — לאחרי קום דור חדש של בנים שאינם זוכרים מעשה בני גד ובני ראובן, כנ"ל.

66ו. אמנם לפי זה יש לתמוה, מהו החילוק בין שאלת הבנים לעיל — "והי' כי יאמרו אליכם בניכם מה העבודה גו'", והשאלה כאן בסוף פרשתנו "והי' כי ישאלך בנך מחר לאמר מה זאת", שדוקא כאן סיבת שאלתו היא — "מחר" (היותו בתקופה חדשה)?

ויש לבאר זה בפשטות — על פי החילוק בין תוכן השאלות:

השאלה דלעיל היא בנוגע לקרבן פסח, שמקודם ציוותה תורה³⁶ "והי' כי תבואו אל הארץ גו' ושמרתם את העבודה הזאת" (דהבאת קרבן פסח), וע"ז ממשיך הכתוב³⁷ "והי' כי יאמרו אליכם בניכם מה העבודה גו' ואמרתם זבח פסח הוא לה' אשר פסח גו'"; משא"כ כאן בסוף הפרשה מדובר אודות מצות בכור³⁸, כמפורש בתחלתה³⁹ "והי' כי יביאך ה' אל ארץ הכנעני גו' והעברת כל פטר רחם לה' וכל פטר שגר בהמה גו' וכל פטר חמור תפדה בשה גו' וכל בכור אדם בבניך תפדה", וע"ז ממשיך הכתוב⁴⁰ "והי' כי ישאלך בנך מחר לאמר מה זאת ואמרת אליו בחוזק יד הוציאנו ה' ממצרים גו' ויהרוג ה' כל בכור בארץ מצרים גו' על כן אני זובח לה' כל פטר רחם הזכרים וכל בכור בני אפדה".

ועפ"ז מובן גם החילוק בסיבת השאלות:

הענין דיציאת מצרים (בכלל) לא שייך שישכח מבני ישראל⁴¹, שהרי בכל יום ויום מזכירים וגם עושים כמה ענינים "זכר ליציאת מצרים"⁴², והשאלה ד"מה העבודה הזאת לכם" בליל פסח באה מחמת שהמדובר ב"בן" שלא למד עדיין וכו';

משא"כ בנוגע למצות בכור יש הבדל באיזה דור המדובר: הדור של יוצאי מצרים, בודאי היו יודעים וזוכרים הצלת הבכורים שביניהם, ולכן כאשר ציווה הקב"ה⁴³ (ביום ט"ו ניסן) "קדש לי כל בכור פטר כל רחם בבני ישראל גו' לי הוא" — כפרש"י⁴³ "קניתים ע"י שהכיתי בכורי מצרים" — לא הי' אצלם מקום לשאלה, שהרי הם עצמם קנויים להשם, עי"ז שהצילם ממות; ורק כשיקום דור חדש, שלא היו במצרים, הרי אצלם שייכת השאלה בנוגע למצות בכור — "מה זאת", ויש צורך להסבירם, כי היות ש"ויהרוג ה' כל בכור בארץ מצרים גו'" — "על כן אני זובח לה' כל פטר רחם גו'".

ז. ע"פ הנ"ל שכאן המדובר במצות בכור — יש לומר עוד טעם שרש"י מקדים בתחילת פירושו "יש מחר שהוא עכשיו":

67עה"פ⁴⁴ "והי' כי יביאך ה' אל ארץ הכנעני" פרש"י "יש מרבותינו⁴⁵ שלמדו מכאן שלא קדשו בכורות הנולדים במדבר, והאומר שקדשו מפרש⁴⁶ ביאה זו לומר אם תקיימוהו במדבר תזכו ליכנס לארץ ותקיימוהו שם". והיינו, שלפירוש הא' (והעיקרי) הבכורות שנולדו במדבר לא נתקדשו⁴⁷ (ובפשטות כוונת רש"י רק להנולדים במדבר, אבל הבכורים שהיו במצרים ע"פ פשוטו ש"מ נתקדשו⁴⁸, כמפורש לעיל "קדש לי כל בכור" (בלי תנאי "והי' כי יביאך גו'"), וכמפורש ברש"י כנ"ל "קניתים ע"י שהכיתי בכורי מצרים"⁴⁹); אבל יש פירוש שני שגם הנולדים במדבר נתקדשו.

ולדיעה השני' קשה — מדוע נאמר כאן הלשון "מחר", דאא"פ לפרש שהשאלה היא מחמת שנמצאים בתקופה חדשה, כי תקופת שהותם במדבר אינה תקופה חדשה (ממש), שהרי דור יוצאי מצרים עדיין היו חיים וקיימים⁵⁰? ולכן מקדים רש"י "יש מחר שהוא עכשיו", ובזה מרמז רש"י, שלפי הדיעה שגם הבכורות שנולדו במדבר נתקדשו ואין התחלת מצות בכור לאחרי שיבואו לארץ, מסתבר לפרש "מחר" דכאן — "מחר שהוא עכשיו"⁵¹, שכשיראו שהאב מקיים מצות בכור⁵¹, ישאל תיכף לאחרי זה — "מה זאת" (כנ"ל סעיף ג בפירוש "יש מחר שהוא עכשיו").

ח. מיינה של תורה בפרש"י⁵²:

בפרש"י זה — "יש מחר שהוא עכשיו ויש מחר שהוא לאחר זמן" — י"ל דמרומז לשני סוגי "בנים" השואלים שאלות "מחר". "בנים" של "מחר" הם בני הדור הבא, ויש בהם שני אופנים: "יש מחר שהוא עכשיו" — הוא אמנם בן, מהדור הבא, אבל בתוכן מהותו הרי הוא חי ונמצא "עכשיו", כי אינו נפרד מאביו, אלא הוא חי אותם החיים של האב, חיי היהדות, ומהווה המשך (אבל) ישר ("מחר") של האב. ובזה אין חידוש, דכאשר "בן" זה שואל שאלות ביהדות (להיותו עדיין במצב של בן) — חייבים להשתדל לענות לו כדי שיוכל לעבוד את ה' בשמחה וחיות.

אבל — "יש מחר שהוא לאחר זמן", בן כזה שאין לו קשר ושייכות לאופי החיים של האב, והרי הוא מ"תקופה חדשה", דור חדש "אשר לא ידע את יוסף"⁵³; ומובן שסוג ה"שאלות" של "בן" זה, אינן 68באות רק מחמת חסרון ידיעה, אלא שאופן החיים ע"פ תורה ומצות בהידור כו' הוא דבר חדש וזר אצלו ואינו לפי רוחו.

וזוהי הוראת התורה — דגם "בן" כזה, מכיון שהוא "בנך", הרי זוהי אחריות שלך (וזכותך) לענות על שאלות של בן זה, ולקרבו תחת כנפי השכינה.

וע"י שעוסקים עם כל סוגי הבנים של עם ישראל, מעמידים את "צבאות ה'"⁵⁴, שיזכו בקרוב ממש לגאולה האמיתית והשלימה על ידי משיח צדקנו, כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות⁵⁵, ובמהרה בימינו ממש.

(משיחת ש"פ בא תש"ל)