185
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
"שאלת בן חכם", ושדברה תורה כנגד ארבעה בנים"?
אף אם נאמר שרש"י רוצה לציין, מסיבה כלשהי, שישנם "ארבעה בנים" – מדוע אין הוא מציין זאת לפני כן:
בפירושו על הפסוק24 "ועבדת את העבודה הזאת" אומר רש"י "חזר ושנאה בשביל דבר שנתחדש בה, בפרשה ראשונה נאמר25 והיה כי יאמרו .. בבן רשע הכתוב מדבר .. וכאן והגדת לבנך26 בבן שאינו יודע לשאול" – ואם כך, צריך היה רש"י להדגיש שם שלא "דברה תורה" כנגד שני בנים בלבד, אלא שבהמשך הפרשה מופיעה גם שאלת ה"טפש", "ובמקום אחר .. שאלת בן חכם", כך ש"דברה תורה כנגד ארבעה בנים"27.
ד. לפי הפשט – ענינים שונים
ויש לומר, שההסבר לכך הוא:
בדרך כלל מסבירים את המילים "דברה תורה כנגד ארבעה בנים" בקשר לחובת הסיפור ביציאת מצרים בליל פסח – ש"שאלות" הבנים הן לגבי מצוות ליל פסח. והכוונה ב"דברה תורה כנגד ארבעה בנים" היא, שהתורה מצווה להשיב לכל אחד מהבנים את התשובה המתאימה לו – אך הכל אמור לגבי ליל פסח.
אמנם זוהי משמעות מילים אלו לפי דרך ההלכה, כנאמר במכילתא28, וכך אומרים בהגדה של פסח –
אך מטרתו של פירוש רש"י על התורה היא לפרש פשוטו של מקרא, ובפשטות הפסוקים, הרי שאלתו של ה"תינוק הטפש" אינה לגבי מצוות ליל פסח, אלא לגבי מצות בכור*, אשר בהמשך לכך כתובה שאלתו.
לפי זה יובן גם מדוע משתמש רש"י בביטוי "זה תינוק טפש29 שאינו יודע להעמיק שאלתו", ואינו אומר את הביטוי "תם" המופיע במכילתא30 ובהגדה של פסח. ובמיוחד כאשר רש"י בעצמו אומר בהמשך, בגירסא הנפוצה בפירוש רש"י31 "דברה תורה כנגד ארבעה בנים תם..."
– כי במצות פדיון בכור אין פרטים רבים, כך, שגם בן שאיננו חכם, אלא
הערות
- 24. בא יג, ה.
- 25. שם יב, כו.
- 26. שם יג, ח (ולהעיר מפרש"י שם, שיש בפסוק דשאינו יודע לשאול גם "רמז תשובה לבן רשע". וראה מפרשי רש"י. מפרשי הגש"פ בפי' רשע מה הוא אומר. וראה לקמן הערה 35).
- 27. אבל אפשר לתרץ (בדוחק עכ"פ) שרש"י סומך על פירושו בסוף הפרשה, מכיון שהוא עדיין באותו ענין.
- 28. ס"פ בא עה"פ והי' כי ישאלך. ובירושלמי פסחים פ"י ה"ד (בכמה שינויים).
- *. וכפי' התיב"ע, ספורנו, אוה"ח ועוד שם. וראה לקו"ש חל"א ע' 66 ואילך.
- 29. וכ"ה בירושלמי שם. יל"ש בא שם. ועוד.
- 30. בא שם.
- 31. משא"כ להגירסא שהובאה לעיל הערה 23.
תלמוד ירושלמי פסחים י׳:ד׳ - הטקסט מספריא
משנה: מָזְגוּ לֹו כוֹס שֵׁנִי וְכָאן הַבֵּן שׁוֹאֵל. אִם אֵין דַּעַת בַּבֵּן לִשְׁאוֹל אָבִיו מְלַמְּדוֹ מַה נִּשְׁתַּנָּה הַלַּיְלָה הַזֶּה מִכָּל הַלֵּילוֹת. שֶׁבְּכָל הַלֵּילוֹת אָנוּ מַטְבִּילִין פַּעַם אַחַת וְהַלַּיְלָה הַזֶּה שְׁתֵּי פְעָמִים. שֶׁבְּכָל הַלֵּילוֹת אָנוּ אוֹכְלִין חָמֵץ וּמַצָּה וְהַלַּיְלָה הַזֶּה כּוּלּוֹ מַצָּה. שֶׁבְּכָל הַלֵּילוֹת אוֹכְלִין בָּשָׂר צָלִי שָׁלוּק וּמְבוּשָּׁל וְהַלַּיְלָה הַזֶּה כּוּלּוֹ צָלִי. וּלְפִי דַעְתּוֹ שֶׁל בֵּן אָבִיו מְלַמְּדוֹ. מַתְחִיל בִּגְנוּת וּמְסַיֵים בִּשְׁבָח וְדוֹרֵשׁ מֵאֲרַמִּי אוֹבֵד אָבִי עַד שֶׁהוּא גוֹמֵר כָּל הַפָּרָשָׁה. רַבָּן גַּמְלִיאֵל הָיָה אוֹמֵר כָּל שֶׁלֹּא אָמַר שְׁלשָׁה דְבָרִים אֵילּוּ בַפֶּסַח לֹא יָצָא יְדֵי חוֹבָתוֹ. פֶּסַח מַצָּה וּמָרוֹרִים. פֶּסַח עַל שֵׁם שֶׁפָּסַח הַמָּקוֹם עַל בָּתֵּי אֲבוֹתֵינוּ בְמִצְרָיִם. מַצָּה עַל שֵׁם שֶׁנִּגְאֲלוּ אֲבוֹתֵינוּ מִמִּצְרָיִם. מָרוֹר עַל שׁוּם שֶׁמֵּרְרוּ הַמִּצְרִיִים אֶת חַיֵּי אֲבוֹתֵינוּ בְּמִצְרָיִם. בְּכָל דּוֹר וָדוֹר חַיָיב אָדָם לִרְאוֹת אֶת עַצְמוֹ כְּאִלּוּ הוּא יָצָא מִמִּצְרַיִם שֶׁנֶּאֱמַר וְהִגַּדְתָּ לְבִנְךָ בַּיּוֹם הַהוּא לֵאמֹר בַּעֲבוּר זֶה עָשָׂה יי לִי בְּצֵאתִי מִמִּצְרָיִם. לְפִיכָךְ אָנוּ חַיָיבִין לְהוֹדוֹת לְהַלֵּל לְשַׁבֵּחַ לְפָאֵר לְרוֹמֵם לְנַצֵּחַ לְגַדֵּל לְמִי שֶׁעָשָׂה לָנוּ אֶת כָּל הַנִּסִּים הָאֵילּוּ וְהוֹצִיאָנוּ מֵעַבְדוּת לְחֵרוּת וְנֹאמַר לְפָנָיו הַלְלוּיָהּ:
הלכה: תַּנֵּי רִבִּי חִיָיה. כְּנֶגֶד אַרְבָּעָה בָּנִים דִּיבְּרָה תוֹרָה. בֶּן חָכָם בֶּן רָשָׁע בֶּן טִיפֵּשׁ בֶּן שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ לִשְׁאָל. בֶּן חָכָם מָהוּ אוֹמֵר. מָה הָעֵדֹת וְהַחֻקִּים וְהַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר צִוָּה יְי אֱלֹהֵינוּ אוֹתָנוּ. אַף אַתָּה אֱמוֹר לֹו. בְּחוֹזֶק יָד הוֹצִיאָנוּ יְי מִמִּצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים. בֶּן רָשָׁע מָהוּ אוֹמֵר. מָה הָעֲבוֹדָה הַזֹּאת לָכֶם. מַה הַטּוֹרַח הַזֶּה שֶׁאַתֶּם מַטְרִיחִין עָלֵינוּ בְּכָל (שָׁעָה וְשָׁעָה) [שָׁנָה וְשָׁנָה]. מִכֵּיוָן שֶׁהוֹצִיא אֶת עַצְמוֹ מִן הַכְּלָל אַף אַתָּה אֱמוֹר לוֹ. בַּעֲבוּר זֶה עָשָׂה יְי לִי. לִי עָשָׂה. לְאוֹתוֹ הָאִישׁ לֹא עָשָׂה. אִילּוּ הָיָה אוֹתוֹ הְאִישׁ בְּמִצְרַיִם לֹא הָיָה רָאוּי לְהִיגָּאֵל מִשָּׁם לְעוֹלָם. טִיפֵּשׁ מָהוּ אוֹמֵר. מַה זֹּאת. אַף אַתְּ לַמְּדוֹ הִילְכוֹת הַפֶּסַח. שֶׁאֵין מַפְטִירִין אַחַר הַפֶּסַח אֲפִיקִימוֹן. מַהוּ אֲפִיקִימוֹן. שֶׁלֹּא יְהֵא עוֹמֵד מֵחֲבוּרָה זוֹ וְנִכְנַס לַחֲבוּרָה אֲחֶרֶת. בֶּן שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ לִשְׁאָל אַתְּ פְּתַח לוֹ תְחִילָּה. אָמַר רִבִּי יוֹסֵה. מַתְנִיתָא אָמְרָה כֵן. אִם אֵין דַּעַת בַּבֵּן אָבִיו מְלַמְּדוֹ.
מצוטט ב־2 עמודים
לקוטי שיחות 1
- כרך לא ‹ בא ‹ שיחה ג ‹ 66 לקו"ש חכ"ז ע' 185
תורת מנחם 1
- נב - שנת תשכ"ח - חלק שני ‹ שיחת ליל ב' דחג הפסח, ה'תשכ"ח לקו"ש חכ"ז ע' 185
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.