שיחה ג

הערות

עמוד 34

1. 1. פרשתנו ז, כה.
2. 2. י"ל — שגם התיבות "שבעת ימים" הן חלק מהד"ה (וצ"ל נדפסות באותיות גדולות), אלא שרש"י מוסיף תיבת "מנין" (כאילו נאמרה תיבה זו בכתוב, כדלקמן בפנים). ועד"ז בכו"כ מפרש"י עה"ת, כמדובר כ"פ.
3. 3. בדפוס ראשון ושני, וכת"י רש"י שתח"י — "בו" במקום "בהם" (ובמדרשים שבהערה 15 — "בהם"). ובפשטות — כי ההתראה היתה לפרעה.
4. 4. רא"ם, גו"א ועוד כאן.
5. 5. ל' רש"י אמור כג, ח. וראה הנסמן בהערה הבאה.
6. 6. ויצא כט, כז. בא י, כב. יב, טו. אמור שם.
7. 7. ס' זכרון על פרש"י כאן. ע"ש.
8. 8. ל' הגו"א. ועד"ז בקיצור מזרחי. וראה רא"ם. באר יצחק. ועוד.
9. 9. תולדות כה, כד.
10. 10. ויצא שם ובפרש"י.
11. 11. וראה לשון הרשב"ם כאן.
12. 12. ולכאורה דוחק לומר שרש"י בא לשלול הפירוש (חזקוני ז, כ. בכור שור, הובא גם בריב"א עה"ת (ועוד) שם, יז) ש"לא נעשה היאור דם כ"א לפי שעה ומיד מתה הדגה מחמת הדם ואח"כ חזר היאור לקדמותו ומ"ש ולא יכלו מצרים לשתות. . לא מפני שהי' דם אלא משום והדגה. . מתה ויבאש היאור" — כי מפשטות ל' הכתוב (ז, כא) "והדגה גו' ולא יכלו מצרים לשתות גו' (ואח"כ) ויהי הדם בכל ארץ מצרים" משמע, שעיקר המכה הי' בזה שהיאור נעשה דם (וראה תוס' דעת זקנים (שם, יח). ריב"א הנ"ל. ועוד). ולהעיר מפרש"י (ז, יז) דפשוטו שמכה זו לא באה להלקות המצריים כ"א יראתם. ואכ"מ.
13. . ובדפוס ראשון דפרש"י: וימלא שבעת ימים, מנין שבעת ימים כו'. ובדפוס שני ליתא תיבת "מנין".

עמוד 35

1. 13. וגם את"ל ש(מצד חשבון השנים צ"ל ש)המכות לא באו תיכף זא"ז אלא נמשכו קרוב לשנה (ראה מפרשי השמו"ר כאן — פ"ט, יב. מהרז"ו לשמו"ר פ"ה, יט. ועוד. וראה תו"ש פרשתנו כאן אות צט) — מ"מ, מנ"ל בפשוטו של מקרא שמשה הי' מעיד ומתרה בהם כל הזמן שבין מכה למכה. וראה לשון המדרש (דב"ר פ"ז, ט) "לשלשים יום היתה באה המכה והיתה עושה ז' ימים והלכה לה והיו נרווחין כ"ג ימים בין מכה למכה". וראה מדרש תהלים שבהערה 15 ובפי' מהר"י כהן (חתן המהר"ל) שם.
2. 14. היינו חודש קצוב (ולא שבוע ושבוע וכיו"ב). ולהעיר מהתראת נינוה (יונה ג, ד), ב"ד (ראה מו"ק טז, א. אנציקלופדי' תלמודית ערך הזמנה (ב) וש"נ). ועוד.
3. 15. שמו"ר פ"ט, יב. תנחומא פרשתנו יג (ותנחומא באבער יד). ועד"ז בדב"ר שם. מדרש תהלים (שוח"ט) עה"פ עח, לח (וכן בהוצאת באבער שם). בפיוט של ר"א הקליר (הובא בבחיי כאן): ירח ימים כו' שלשה חלקים כו' ורביעית כו'. אבל מובן שטעמא בעי, אמאי העדיף רש"י לשון זה על לשון חז"ל בכל המדרשים הנ"ל.
4. 16. ראה הגהות הרש"ש לשמו"ר שם (ועוד).
5. 17. עוד שינויים בל' רש"י לגבי ל' המדרש — ראה לקמן הערה 26; 36; בפנים סעיף ו'.
6. 18. ראה ס' השרשים להרד"ק ערך מלא. וש"נ.
7. 19. משא"כ מכת בכורות שמתו ברגע אחד, שאינה בכלל זה ש"היתה המכה משמשת רביע חדש". ובמכת חשך ששת ימים. וראה השקו"ט במפרשי רש"י והשמו"ר. ועוד. שו"ת הרדב"ז ח"ג סתתי"ג. ואכ"מ. וראה הערה 20, 21. 35.
8. 20. ראה גם גבורת השם (להמהר"ל) רפל"ג [אבל ראה שם בהמשך הפרק (וכן בגו"א פרשתנו ח, ה) שבמכת צפרדע ועוד לא הי' כן. ע"ש. וראה הערה הבאה].
9. . ולהעיר: בפשש"מ — משה הי' בן פ' בדברו אל פרעה (פרשתנו ז, ז), ונפטר בן ק"כ שנה (ברכה לד, ז), ובנ"י הלכו במדבר מ' שנה (בשלח טז, לה. שלח יד, לג. דברים ב, ז. ועוד). ואכ"מ.

עמוד 36

1. 21. וגם במכת דבר — "ביום ראשון הוכו כולם בדבר ומתו בתוך ז' ימים" (שו"ת הרדב"ז שם). וכן בחשך שהיתה המכה הולכת ומתגברת (ראה פרש"י בא י, כב. שו"ת הרדב"ז שם). ובכל אופן: גם את"ל שהיו מכות שלא היו באופן שפעולתן היתה הולכת ומתגברת (וראה הנסמן בהערה הקודמת. ועוד) — לא קשיא, כי בהם לא נאמר הלשון "וימלא", משא"כ במכת דם.
2. 22. ז, ככא. וכולל לא רק המים שביאור עצמו, אלא גם המים שב"נהרותם. . יאוריהם. . אגמיהם. . כל מקוה מימיהם. . ובעצים ובאבנים" (שם, יט. וראה רש"י שם).
3. 23. וראה ראב"ע כאן פסוק כב. גבורת השם שם.
4. 24. רש"י פרשתנו ז, יז.
5. 25. ועוד: מכיון שטעם המכה הי' כדי להלקות יראתם הי' צ"ל המכה בכולה, שלא יאמרו שאין לו שליטה על כל "יראתם" (ע"ד פרש"י וירא יט, כד; בשלח יד, ב (בנוגע למצרים). ועוד).
6. 26. ואף שכל יום שא"א להמצרים לשתות מים מן היאור נתוסף בצערם — הרי אין זו הוספה בפעולת המכה (אלא רק בתוצאות שלה). [ועפ"ז יומתק השינוי בל' רש"י — "היתה המכה משמשת", ולא כתב (כלשון שמו"ר ותנחומא שם) "משמשת בהם" (ע"ד "מתרה בהם") — כי הדיוק כאן הוא פעולת המכה — "משמשת", ולא התוצאה בהמצריים ("בהם")].
7. 27. שמו"ר פ"ט, י (וש"נ) ותנחומא שם.
8. 28. כקושית הראב"ע (פרשתנו ז, כד). — ובפרט ע"פ משנ"ת במק"א (לקו"ש חי"א ע' 31 ואילך), שפשש"מ הוא כדעת הראב"ע (שם) שג' המכות הראשונות פגעו גם בישראל. ע"ש.
9. 29. פרשתנו שם.

עמוד 37

1. 30. ומתורץ בפשטות מ"ש (שם, כב) ויעשו כן חרטומי מצרים גו' (ראה ראב"ע שם. חזקוני וריב"א שבהערה 12. ועוד).
2. 31. במדרש (שמו"ר שם, יא) פלוגתא, ולחד מ"ד סביבות היאור הי' דם (והמצריים חפרו בחשבם שימצאו מים — ראה מפרשים שם). אבל בפשש"מ שהיו יכולים לשתות מים מסביבות היאור ושתו, שהרי רש"י אינו מפרש בזה. וי"ל, דאדרבה: מכיון שלפרש"י באה מכה זו להלקות יראתם — אין להכות המים שסביבות היאור (שאינם מנילוס), שא"כ אין מכה זו שייכת ליראתם כ"א למים (בכלל). — ומש"נ "נהרותם. . יאוריהם גו'" (ראה הערה 22), י"ל בפשש"מ, כי המים שבמקומות אלו באו מהיאור (ע"ד "בעצים ובאבנים" שהובאו לשם ממק"א).
3. 32. והרי לא מצינו שהיו צריכים להוציא הדם מהאגמים וכל מקוה מימיהם לאחרי המכה, או שהיתה פעולה ונס מיוחד שהדם בכל מקומות הנ"ל יחזור למים — ע"ד שנא' בהמכה (ז, יט) "ונטה ידך על מימי מצרים על נהרותם על גו' ויהיו דם". וראה השקו"ט בכמה מפרשים (חזקוני, בכור שור, תוס' דעת זקנים וריב"א שבהערה 12. ספורנו שם, יח. אברבנאל. ועוד) — אם המים נעשו דם או רק נראו כדם (והי' להם טעם דם) ובמהותם נשארו מים. ושתיקת רש"י — משמעותה דמפרש כפשוטו ש"מ ממש.
4. 33. להעיר גם מס' דבק טוב לפרש"י כאן.

עמוד 38

1. 33. ואולי י"ל שלכן נקט רש"י שהשיעור הקצוב לכל מכה הי' חודש (ולא שבוע ושבוע — ראה לעיל הערה 14) — כי מסתבר לומר שהשיעורים של שני חלקי המכה היו חלקים מתקופה אחת — "חודש" (וכמו "שבעת ימים" של שימוש המכה שהם תקופה אחת — שבוע).
2. 34. ובל' המדרש תהלים (באבער) שם: חודש הי' קצוב לכל מכה. וראה גם הלשון בדב"ר שם.
3. 34. להעיר משינוי בגובה המים בנהרות (כולל נילוס) בקשר לימים בחודש, כמחז"ל (רבינו בחיי. וראה מו"נ ח"ב פ"י) עה"פ וממגד גרש ירחים.
4. 35. וי"ל שבזה מוסיף רש"י ג"כ שאין צ"ל "שבעת ימים" בדיוק בכל מכה ומכה, אלא בערך רביע חדש (וכן "שלשה חלקים" שלאח"ז). ומתורצת קושיית הבעלי תוס' (דעת זקנים) כאן ש"לא היתה כ"א כ"ח יום". וכן — הערת המפרשים ממכת חשך (שלכאו' היתה רק ו' ימים).
5. 36. ובפרט שרש"י משנה בזה מלשון המדרשים (שצויינו בהערה 15), שבכולם מקדים "מתרה בהם" ל"המכה משמשת". ובפשטות הטעם (וראה גם לקו"ש ח"ו ע' 58 הערה 14) — לפי שכאן בא לפרש "וימלא (מנין) שבעת ימים"; ורק אח"כ ממשיך לבאר מה אירע בשאר חלקי החדש. אבל עדיין אינו מיושב לגמרי, כי רש"י כבר פירש הכתוב "וימלא שבעת ימים" — בכתבו "שלא שב היאור כו'", והמשך לשונו הוא רק ביאור שזהו השיעור הקצוב. ולכאו' הו"ל לתאר סדר המכה כפי שאירע בפועל.
6. 37. פרשתנו ז, גד.
7. 38. ל' רש"י — פרשתנו ז, א. והכוונה גם ע"י דיבורו של משה — ראה לקו"ש חט"ז ע' 74.

עמוד 39

1. 39. ע"ד פרש"י ר"פ אחרי.
2. 40. פרשתנו ז, ט ואילך.
3. 41. שם, טו ואילך.
4. 15. שמו"ר פ"ט, יב. תנחומא פרשתנו יג (ותנחומא באבער יד). ועד"ז בדב"ר שם. מדרש תהלים (שוח"ט) עה"פ עח, לח (וכן בהוצאת באבער שם). בפיוט של ר"א הקליר (הובא בבחיי כאן): ירח ימים כו' שלשה חלקים כו' ורביעית כו'. אבל מובן שטעמא בעי, אמאי העדיף רש"י לשון זה על לשון חז"ל בכל המדרשים הנ"ל.
5. 42. בהבא לקמן ראה לקו"ש ח"ו ע' 58 ואילך.
6. 43. אף ש"מעיד" הוא ג"כ ל' התראה (רש"י מקץ מג, ג) — מ"מ, מהכפל והשינוי בל' רש"י כאן מוכח כבפנים. וראה לקו"ש שם בהערה 13. וש"נ.
7. 44. פרשתנו ז, כז. ועוד.
8. 45. ובפשטות הטעם, כי במכה הראשונה היתה העדאה (ראה פרשתנו ז, טזיז), ובמכה השני' — התראה (שם, כז).
9. 46. רק בשתי קביעויות בלבד (א' דשנה פשוטה וא' דשנה מעוברת) — שבת וארא אינה שבת מברכים או ר"ח שבט (ואז חלה ביום ג' שבט — דמיני' מתברכת ש"ק יו"ד שבט (יום ההילולא) שלאח"ז).
10. 47. תשמ"ז.
11. . ראה הלוחות שבטור או"ח לאחרי הל' ר"ח. — ומפורסם שיש ערעור על לוחות אלה (ראה פר"ח לאו"ח הל' ר"ח. שו"ת אבני נזר חאו"ח סשט"ו. חת"ס ח"ו סי' לה. ס' קורות חשבון העבור ע' קסג ואילך. ועוד).

עמוד 40

1. 48. המשך באתי לגני השי"ת, שנמסר ע"י כ"ק מו"ח אדמו"ר ללמוד ברבים ליו"ד שבט תש"י, יום הסתלקותו.
2. 49. ראה שם פי"א ואילך.
3. 50. תשמ"ז — פי"ז .
4. 51. תהלים קלה, זח.
5. 52. ראה המשך הנ"ל שם פי"טכ.
6. . שנה הי"ז ללימוד ההמשך פעם שני' (כמשנ"ת כמ"פ אשר י"ל שכל פרק מהעשרים פרקים של ההמשך מכוון גם לשנה אחת בפ"ע).