58

ב. "מעיד" ו"מתרה"

כדי להבין זאת, יש לבאר תחילה את דברי רש"י בפירושו בפרשה הקודמת¹⁰ "שהיתה המכה משמשת רביע חודש, ושלשה חלקים היה מעיד ומתרה בהם". מכך שרש"י מציין שני ביטויים – "מעיד" ו"מתרה"¹¹ – מובן, שבביטוי "מעיד" אין הכוונה כאן להתראה, בדומה ל"העד העיד"¹², אשר רש"י מפרש "לשון התראה", אלא הכוונה היא לאמירת עדות כפשוטה.

אמנם, בדרך כלל אמירת עדות היא על מאורע שכבר התרחש¹³, ואילו "שלשה חלקים" שבהם העיד (והתרה) משה היו בתחילה, לפני המכה¹⁴, אך אמירת עדות אינה מוגבלת וקשורה בעבר או בעתיד: אם בטוחים בודאות בענין מסויים, אף כאשר הוא עדיין באבותיכם" שבירמי' (יא, ז) ואינו מוכיח מ"העד תעיד" שבש"א (ח, ט) שקדמו – כי ההתראה שבשמואל – כמה עדים היו שם (כל אלה שלא היו מ"השואלים מאתו מלך"), משא"כ בדירמי' – הרי בכל ישראל העד. וכן בדיתרו^**).

ומכיון שההתראה שבפ' משפטים (משא"כ דפ' יתרו) היא בעדים, א"צ כ"כ להוכחה ששייך לומר עלי' "והועד"]

– כי מכיון שלשון העדאה ברוב המקומות הוא על העבר כבפנים, הי' מסתבר לכאורה (אלולי פירש"י) שהכוונה ב"והועד בבעליו" היא שהעידו בבעליו ששורו נגח מתמול שלשום, ולכן הוזקק רש"י לחדש שהוא "לשון התראה" ולהוסיף "כמו העד העיד בנו האיש". (משא"כ בפ' יתרו שם, שמפורש בכתוב "פן יהרסו גו'". ובפרט שכבר הביא "רד העד בעם" בפ' מקץ שם).

14) בפרש"י כותב "שלשה חלקים כו'" אחרי כתבו "שהיתה המכה משמשת רביע חדש" (ומשנה מהסדר שבמדרש (נסמן לעיל הערה 11) שמקדים "כ"ד ימים הי' מתרה כו'" (ואח"כ כותב) "ושבעת ימים היתה משמשת"). אבל אין להוכיח מזה ש(לפרש"י) היתה המכה משמשת בתחלת החדש, כי הרי מפורש הוא בקרא שהתרה מקודם. וגם – מובן בפשטות, שאחר המכה אין מקום להעדאה והתראה. ומה שרש"י מקדים "שהיתה המכה משמשת רביע חדש", הוא לפי שכאן בא לפרש "וימלא [מנין] שבעת ימים"; ורק אח"כ הוא ממשיך לבאר מה שהי' בשאר חלקי החדש.

**) והקדים הכתוב דירמי' לזה דיתרו ולא הביא הכתובים דדברים וכיו"ב – כי רוצה להביא ראי' מכתוב שנאמר בו המקור וגם הפעל – כמש"כ כאן "העד העיד". ואין ראי' זו מתאימה כ"כ, כי לא יתוסף תוקף בהתראת הקב"ה כשתהי' בעדים ולכן מביא מיתרו (ל' ציווי ומקור) שמדובר בהתראת משה.