59

לא התרחש, אלא בודאי יתרחש מאוחר יותר, אפשר להעיד לגביו.

וזהו ההבדל בין "מעיד" לבין "מתרה": "התראה" מצביעה על אי־ודאות. כשמזהירים מישהו שעקב חטא מסויים יענישוהו, אין ודאות שהעונש יתממש, ואדרבה: האזהרה עצמה מבטאת, שהעונש תלוי במעשיו של המוזהר, ואם הוא לא יחטא, לא יענישוהו. לעומת זאת, "עדות" מצביעה על ודאות בדבר שעליו מעידים, כדלעיל.

ולכן, כאשר רש"י מפרש, מיד במכה הראשונה, את תהליך התרחשות המכות בכלל, הוא מציין את שני הביטויים – "מעיד" ו"מתרה" – כי במכות היו שני סוגים, שהתאימו להם שני ביטויים שונים:

היו מכות שבאו כעונש על שפרעה לא שחרר את ישראל לפני כן, כמכה הראשונה – מכת דם, שבאה כעונש על ההתנהגות שלפניה, כנאמר¹⁵ "והנה לא שמעת עד כה". לגבי סוג זה של מכות מציין רש"י את הביטוי "מעיד", שמשה אמר דבריו לגביהן בודאות שהן תגענה, כי הן מהוות עונש על חטאיו הקודמים של פרעה¹⁶. ומטרת משה בעדותו במכות אלו היתה כדי להודיע לפרעה, שאין זה מקרה, אלא עונש מאת הקדוש־ברוך־הוא על אי־שחרורו את ישראל¹⁷.

והיו מכות שבאו כעונש על שפרעה אינו משחרר את ישראל בהווה, ומכאן ולהבא, כמסופר מיד לאחר פסוקנו, לגבי המכה השניה – מכת צפרדע, שלגביה נאמר¹⁸ "ואם מאן אתה לשלח – עכשיו – הנה אנכי נוגף את כל גבולך בצפרדעים", ולכן מציין רש"י גם את הביטוי "מתרה".

זהו ההסבר לדברי רש"י בתחילת פרשתנו "והתרה בו", כי במכת ארבה משה התרה בפרעה (ולא העיד), כנאמר בהמשך "כי אם מאן אתה לשלח את עמי (מכאן ולהבא) הנני מביא מחר ארבה...".

ג. יש ללכת לפרעה "למען

שתי אותותי..."

אך עדיין לא לגמרי ברור: למילים "ויאמר ה' אל משה בא אל פרעה",