שיחה ב

206שיחה ב

א. "והצילו העדה את הרוצח מיד גואל הדם והשיבו אותו גו' אל עיר מקלטו גו' וישב בה עד מות הכהן הגדול גו'"¹.

ובפרש"י עה"פ מביא שני טעמים לדין זה (דישיבת הרוצח בעיר מקלט "עד מות הכהן הגדול"):

א) שהוא² (הכהן הגדול) בא להשרות שכינה בישראל ולהאריך ימיהם³ והרוצח בא לסלק את השכינה מישראל ומקצר את ימי החיים, אינו כדאי שיהא לפני כהן גדול.

ב) לפי שהי' לו לכהן גדול להתפלל שלא תארע תקלה זו לישראל בחייו⁴.

וכתבו המפרשים⁵, שלפירוש השני ברש"י — "לפי שהי' לו להתפלל כו'" — כוונת הכתוב "וישב בה עד מות הכהן הגדול" היא, ש"הכהן הגדול נענש. . על שלא התפלל"⁶.

ולכאורה יש לתמוה: היכן מרומז בכתוב ודין "וישב בה עד מות הכהן הגדול" שיש כאן עונש על הכהן גדול? ומהו העונש לכהן גדול⁷ בזה שהרוצח צריך לישב בעיר מקלטו עד מות הכהן הגדול⁸?!

בשפ"ח כ' דזה "דכתיב עד מות הכהן הגדול מגיד לך הכתוב שרוצח יאריך ימים אחר כהן הגדול לפי שכ"ג ימות מהרה ולמה, ומפרש לפי שהי' כו'".

ולכאורה פירושו צע"ג, כי בפשש"מ אין כאן משמעות שהרוצח יאריך ימים אחר כה"ג⁹, דכוונת הכתוב "וישב בה עד מות הכהן הגדול" בפשטות היא רק להטיל חובה על הרוצח (להצלת נפשו) להשאר בעיר מקלטו עד מיתת הכה"ג, אבל אין זאת אומרת שהכהן גדול ימות קודם להרוצח, ועד שאפשר להיות גם להיפך¹⁰; ואדרבה — פשטות כוונת ה 207כתוב היא להדגיש אורך ישיבתו של הרוצח בעיר מקלטו¹¹.

יש מפרשים¹², ד"לפי שלא התפלל הכ"ג כו' לכך חייבה אותו התורה לזה שישב בעיר מקלטו עד מות הכהן הגדול ויצטער שלא יוכל לשוב לשבת לביתו כל זמן שהכהן גדול חי ומתוך כך יתפלל הוא על מיתת הכהן גדול ותתקבל תפלתו ויקבל הכהן הגדול את עונשו. . ויתמנה אחר. . ולא תהי' עוד תקלה בישראל".

ולכאורה דוחק גדול לפרש כן בלשון רש"י, שלא הזכיר כלל (אפילו לא ברמז) שהרוצח יתפלל על מיתת הכהן גדול. ואם זוהי כוונת רש"י (ומתחיל מתלמיד בן חמש למקרא) — הו"ל לפרשה.

וגם תוכן הפירוש — שהטעם שאמרה תורה "עד מות הכהן הגדול" הוא כדי שהרוצחים יתפללו למיתתו של כה"ג — תמוה מאד, ובלשון הגו"א "אין אלו דרכי התורה האמיתית".

ב. ולכן י"ל לכאורה שלא התכוין רש"י לומר (כדעת מפרשים הנ"ל) דזה שאמרה תורה "וישב בה עד מות הכהן הגדול" הוי עונש על הכהן גדול, וגם בפירוש השני כוונת רש"י היא לבאר מדוע עונש הרוצח (להיות בגלות) נמשך עד "מות הכהן הגדול".

[וכן משמע גם מלשון רש"י, שהרי בטעם הא' מסיים "אינו כדאי שיהא לפני כהן גדול", הרי כוונתו מפורשת שמדובר בהרוצח ועונו; ואם בפירוש השני רצונו לפרש הכתוב (היפך פשטות הכתוב) שהכוונה להכהן גדול וענשו — בודאי לא הי' נמנע מלפרש זה בהדיא].

וי"ל ההסברה בזה:

לעיל בפ' חוקת¹³ כתב רש"י ד"מיתת צדיקים מכפרת". ומזה מובן גם בנדו"ד, שמיתת כה"ג מועילה לכפר על עון הרוצח¹⁴. אלא שקשה לי' לרש"י — מהי השייכות המיוחדת בין חטא זה של הורג נפש בשגגה למיתת כהן גדול דוקא (ולא צדיק אחר¹⁵)? ולכן פרש"י "לפי שהי' לו לכהן גדול להתפלל שלא תארע תקלה זו כו'", והיינו שמניעת תקלה זו שייכת ל(תפלת) כה"ג דוקא, ומכיון שיש בכה"ג גרם לתקלה זו (שלא התפלל כו'), לכן פועלת מיתתו (להשלים זה ו)לכפר תקלה זו, עונו של הרוצח¹⁶.

אלא שעדיין צריך ביאור — מה קשה בפ' הא' שבגלל זה הוצרך רש"י להביא גם פי' הב'?

ובפרט שפירוש הב' רחוק (קצת) מ 208דרך הפשט, כי קשה לומר שקביעת (זמן) עונשו של הרוצח, שמתארכת ישיבתו בעיר מקלטו עד מיתת הכה"ג, היא בסיבת איזהירות של הכה"ג ("שהי' לו. . להתפלל")¹⁷ —

והי' לי' לרש"י להסתפק בפי' הא', שזהו מצד הרוצח (ש"אינו כדאי שיהא לפני כהן גדול")?

יש מפרשים¹⁸, "דאי מטעם הראשון לא הי' לו מותר לעמוד לעולם לפני כהן גדול ואפי' כ"ג אחר שזה משרה שכינה וזה מסלקה וכמ"ש (רש"י) בפסוק¹⁹ כי חרבך. . שאינו בדין שיונף המקצר על המאריך".

אבל לכאורה פירוש זה דחוק, כי²⁰ מובן שחטאו של הרוצח ופעולת החטא הם בשעת החטא — בחיי כה"ג זה, שמעשה הרציחה שלו "החליש" פעולתו של כה"ג זה להשרות השכינה ולהאריך ימיהם של אנשי דורו ולפיכך "אינו כדאי להיות לפני כה"ג" זה (דוקא).

ג. ויובן זה בהקדם מה שאנו מוצאים בפרש"י עה"ת, שאין דרכו (בכלל) לפרש הטעמים של דיני ומצות התורה (כי אין זה הכרח בלימוד פשוטו של מקרא)²¹, כי אם כשהטעם נוגע להבנת הפשט. ומזה מובן גם בנדו"ד, דזה שרש"י הביא כאן הטעמים על ישיבת הרוצח בעיר מקלטו "עד מות הכהן הגדול" אינו סתם לדרוש טעמא דקרא אלא לתרץ קושיא בהכתובים כאן²²:

הדין ד"וישב בה עד מות הכהן הגדול" בא בהמשך למש"נ לפנ"ז "והצילו העדה את הרוצח מיד גואל הדם והשיבו אותו גו' אל עיר מקלטו". ותמוה, לכאורה: מהי השייכות בין ההצלה מיד גואל הדם ל"מות הכהן הגדול" — באם עיר מקלט הוא מפני שהרוצח מוכרח להגנה מגואל הדם, מה ישתנה בזה

ועד לביטול ההכרח — ע"י מיתת הכהן גדול²³?

ועוד זאת:

ע"ד הפשט, החשש דנקמה — "פן ירדוף. . יחם לבבו"²⁴ — נמשך זמן לא 209ארוך, וכמובן מסיפור יעקב ועשו²⁵, דאף ש"וישטום עשו את יעקב" ורצה להרוג את יעקב (מפני דבר שנעשה לו בעצמו) — מ"מ אמרה רבקה ליעקב "ברח לך אל לבן גו' וישבת עמו ימים אחדים (מועטים²⁶) עד אשר תשוב חמת אחיך"; ועאכו"כ בנדו"ד, הורג נפש בשגגה (ש"לא אויב לו ולא מבקש רעתו"²⁷), וגואל הדם הוא רק קרוב של הנרצח — שלאחרי ימים אחדים בודאי תשוב חמתו ולא יחם לבבו נגד ההורג נפש דקרובו ובשגגה²⁸.

וא"כ תמוה: מכיון שישיבת הרוצח בעיר מקלטו היא להציל אותו מנקמת גואל הדם (וכמובן גם מתחילת הפרשה²⁹ "והיו לכם הערים למקלט מגואל ולא ימות הרוצח") — מדוע מאריכים את ישיבת הרוצח בעיר מקלט זמן רב כ"כ "עד מות הכהן הגדול"?

ולתרץ שאלה זו מביא רש"י שני פירושים המסבירים, שחובת ישיבתו (המאורכת) של הרוצח בעיר מקלט אינה (בעיקרה) מפני חשש נקמה מצד גואל הדם, אלא זהו (גם ועיקר) ענין בפני עצמו, המוטל על הרוצח בגלל מעשה הרציחה שלו — לפירוש הראשון מפני ש"אינו כדאי שיהא לפני כהן גדול", ולפירוש השני מפני שרק אז — במיתת הכה"ג — מתכפר עונו.

וזה שנאמר כאן (בתחילת הכתוב) "והצילו גו' הרוצח מיד גואל הדם", אין הכוונה שהחשש הוא (רק) פן יחם לבבו של גואל הדם ויהרוג אותו מצד נקמה — אלא שה"הצלה" היא מהריגה שמצד הדין, "אין לו דם"³⁰. כלומר: מכיון שאם הרוצח יוצא מעיר מקלטו ומצא אותו גואל הדם אמרה תורה (כהמשך הכתובים כאן³⁰) "ורצח גואל הדם את הרוצח אין לו דם" — נמצא, שישיבתו בעיר מקלטו היא שמצילתו שלא ירצח³¹.

וזהו גם הטעם שבפרשתנו כאן סתם הכתוב "והצילו העדה את הרוצח מיד גואל הדם" ולא פירש הכתוב — כמו בפ' שופטים²⁴ — שזהו מפני החשש ד"פן. . יחם לבבו" דהגואל — כי בפרשתנו אין המדובר (רק) מפני חשש נקמה, אלא מפני הריגת הרוצח בדין.

ד. ובזה יתבארו עוד כמה חילוקים בין שתי הפרשיות דעיר מקלט — דפרשתנו ודפ' שופטים:

בפרשתנו (א) באו קודם כמה וכמה פסוקים³² אודות הורג נפש במזיד (שלכאורה אין כאן מקומם), (ב) נאמר הזמן שחייב הרוצח להשאר בעיר מקלט — "עד מות הכהן הגדול", (ג) נאמר הדין אח"כ³³ כשיצא הרוצח מעיר מקלטו (לאחרי שבא לשם) והרגו גואל הדם, (ד) הטעם שאין גואל הדם חייב על הריגתו הוא מפני ש"אין לו דם"³⁰ (וכפרש"י "הרי הוא כהורג את המת").

ואילו בפ' שופטים באו (א) דינים ע"ד הכנת הדרך להעיר מקלט³⁴, (ב) הדין 210באם רדף גואל הדם אחרי הרוצח בדרכו להעיר מקלט²⁴, (ג) וע"ז נאמר²⁴ ש"לו (להרוצח³⁵) אין משפט מות כי הוא לא שונא לו מתמול שלשום".

וע"פ הנ"ל מובן טעם החילוקים:

בפ' שופטים מדובר ע"ד הצלת הרוצח מפני נקמת גואל הדם, שחשש זה הוא (בעיקר) רק מיד, בזמן הניסה אל העיר מקלט, ולכן נאמרו שם הדינים דהכנת הדרך להעיר מקלט (וכן להכין "ערי מקלט רבים"³⁶) כדי שהרוצח יוכל לנוס שמה — "פן ירדוף גואל הדם אחרי הרוצח כי יחם לבבו והשיגו כי ירבה הדרך גו'", שאז יש החשש ד"פן ירדוף גו' כי יחם לבבו" (ובזה מדגיש הכתוב ש"לו אין משפט מות" ליהרג ע"י גואל הדם כשהוא עדיין בדרכו לעיר מקלט).

משא"כ בפרשתנו מדובר (בעיקר) על (המשך) ישיבת הרוצח בעיר מקלטו לאחרי שכבר בטל החשש דנקמת גואל הדם³⁷, והצלת העיר מקלט היא כדי שגואל הדם לא יהרגנו בדין.

ולכן מקדים הכתוב הדינים דהורג נפש במזיד, ומדגיש (שתי פעמים³⁸) "גואל הדם הוא ימית את הרוצח בפגעו בו", והיינו שעל גואל הדם יש חיוב מן התורה להרוג את הרוצח³⁹. ובהמשך לזה נאמר דבהורג נפש בשגגה "ושפטו⁴⁰ העדה בין המכה ובין גואל הדם על המשפטים האלה. והצילו העדה את הרוצח מיד גואל הדם גו' וישב בה עד מות הכהן הגדול גו' ואם יצא יצא הרוצח גו' ומצא אותו גואל הדם גו' ורצח גואל הדם את הרוצח אין לו דם", שמזה מובן, שענינים אלה דיני תורה הם — שהשופט אוסר על גואל הדם להרוג את הרוצח כשהוא בעיר מקלטו, ו"אם יצא יצא הרוצח את גבול עיר מקלטו גו' ומצא אותו גואל הדם גו' (נפסק הדין אשר) ורצח גואל הדם את הרוצח", והטעם ע"ז מפני שחוץ לעיר מקלטו "אין לו דם", "הרי הוא כהורג את המת" (כנ"ל), מפני שבמצבו זה נפסק דינו למיתה⁴¹.

ה. ע"פ כהנ"ל מובן החילוק בין שני פירושי רש"י והטעם שהוזקק רש"י להביא טעם השני:

לפירוש הראשון, ש"הוא בא להשרות כו' והרוצח בא לסלק כו' אינו כדאי שיהא לפני כהן גדול", נמצא, שישיבת הרוצח בעיר מקלטו אינה עונש וכפרה על עונו, אלא דבר צדדי והשייך לכהן גדול, שהרוצח הביא עצמו למצב כזה המכריחו להיות שלא לפני הכה"ג ("אינו כדאי שיהא לפני כהן גדול").

אבל פירוש זה קשה (קצת), דמדוע 211תהי' יציאת הרוצח מעיר מקלטו חמורה כ"כ עד ש"אין לו דם" ("הרי הוא כמת") — וכי בשביל שהוא מעמיד עצמו במצב ש"אינו כדאי (שיהא לפני כהן גדול)" יוטל עליו עונש מיתה⁴²?

זאת ועוד: עפ"ז נמצא, דזה שעיר מקלט היא הגנה והצלה ("מקלט") מיד גואל הדם, ה"ז תוצאה ומסובב מ(החיוב לישב בעיר זו ו)האיסור לצאת ממנה, דכשעובר על איסור זה אזי הותר דמו למיתה ביד גואל הדם (כנ"ל סוס"ג) — היפך פשטות הענין, שסיבת (והתחלת) החיוב להושיב הרוצח בעיר זו היא (להיותה "מקלט", היינו) כדי להציל אותו "מיד גואל הדם".

ולכן מביא רש"י טעם שני⁴³, שעד מיתת הכהן גדול עדיין לא נתכפר לו עונו. ועפ"ז מובן הטעם שאם יוצא מעיר מקלטו "אין לו דם", כי עד מיתת הכהן הגדול עדיין יש עליו עונש מיתה בגלל מעשה הרציחה שלו, אלא שכל זמן שנמצא בעיר מקלטו ה"ה מגינה ומצלת עליו מעונש זה.

ו. ומכל זה יש ללמוד הוראה נפלאה בענין דאהבת ואחדות ישראל:

כהן גדול הוא הדרגא הנעלית ביותר שבעם ישראל, ומכה נפש בשגגה הוא הדרגא הפחותה ביותר [דמכה נפש במזיד הרי עונשו מיתה וגברא קטילא הוא, אבל בין הנשארים בחיים אין למטה מהורג נפש בשגגה, שלכן רק בו מצינו עונש גלות⁴⁴].

ומלמדנו הכתוב — שגם הם (שתי הקצוות שבבנ"י) תלויים זב"ז, עד שתלתה התורה כפרת מכה נפש זה עם הכהן גדול, כי זהו ענינו של הכהן גדול — אוהב ישראל, כמו שמצינו באהרן כהן גדול שהי' "אוהב⁴⁵ (אפילו) את הבריות".

וזהו גם הקשר בין שני פירושי רש"י — שבשניהם מודגש גודל אהבת ישראל של הכהן הגדול: בפירוש הראשון — בצד החיוב, ש"בא. . להאריך ימיהם" של ישראל [וכמו שמבאר אאמו"ר⁴⁶ שזהו הטעם שלשכת כה"ג נק' "לשכת העץ"⁴⁷, כי "עץ מורה על אריכות ימים. . כימי⁴⁸ העץ ימי עמי", ו"כהן גדול שייך לאריכות ימים כמ"ש⁴⁹ אורך ימים בימינה הרי שאריכות ימים נמשך מבחי' 212ימין דהיינו חסדים. . והוא בחי' כה"ג"⁵⁰];

ואח"כ מוסיף רש"י עוד יותר, שהכה"ג מכניס את עצמו אפילו בטובת אנשים כאלה שצריכים להתפלל עליהם שלא תארע תקלה על ידם לישראל — הנה גם עליהם מתפלל, ותפלתו מתקבלת שיהי' אך טוב וחסד לישראל, תמיד כל הימים.

(משיחת ש"פ מטו"מ תשל"ד)