206
שיחה ב
א. "והצילו העדה את הרוצח מיד גואל הדם והשיבו אותו גו' אל עיר מקלטו גו' וישב בה עד מות הכהן הגדול גו'"1.
ובפרש"י עה"פ מביא שני טעמים לדין זה (דישיבת הרוצח בעיר מקלט "עד מות הכהן הגדול"):
א) שהוא2 (הכהן הגדול) בא להשרות שכינה בישראל ולהאריך ימיהם3 והרוצח בא לסלק את השכינה מישראל ומקצר את ימי החיים, אינו כדאי שיהא לפני כהן גדול.
ב) לפי שהי' לו לכהן גדול להתפלל שלא תארע תקלה זו לישראל בחייו4.
וכתבו המפרשים5, שלפירוש השני ברש"י — "לפי שהי' לו להתפלל כו'" — כוונת הכתוב "וישב בה עד מות הכהן הגדול" היא, ש"הכהן הגדול נענש. . על שלא התפלל"6.
ולכאורה יש לתמוה: היכן מרומז בכתוב ודין "וישב בה עד מות הכהן הגדול" שיש כאן עונש על הכהן גדול? ומהו העונש לכהן גדול7 בזה שהרוצח צריך לישב בעיר מקלטו עד מות הכהן הגדול8?!
בשפ"ח כ' דזה "דכתיב עד מות הכהן הגדול מגיד לך הכתוב שרוצח יאריך ימים אחר כהן הגדול לפי שכ"ג ימות מהרה ולמה, ומפרש לפי שהי' כו'".
ולכאורה פירושו צע"ג, כי בפשש"מ אין כאן משמעות שהרוצח יאריך ימים אחר כה"ג9, דכוונת הכתוב "וישב בה עד מות הכהן הגדול" בפשטות היא רק להטיל חובה על הרוצח (להצלת נפשו) להשאר בעיר מקלטו עד מיתת הכה"ג, אבל אין זאת אומרת שהכהן גדול ימות קודם להרוצח, ועד שאפשר להיות גם להיפך10; ואדרבה — פשטות כוונת ה
הערות
- 1. פרשתנו לה, כה.
- 2. פי' זה מקורו בספרי על אתר, אלא שבספרי הם שתי דיעות (אם זה שייך להענין דהשראת השכינה או לאריכות ימים), ורש"י הרכיב שתי הדעות. ואכ"מ.
- 3. ראה רש"י יתרו (כ, כב) בנוגע למזבח: נברא להאריך ימיו של אדם כו' ועוד שהמזבח מטיל שלום בין ישראל לאביהם שבשמים. ולהעיר מעבודת כה"ג ביוהכ"פ, שהיא לפני ולפנים ומכפרת על כל ישראל (אחרי טז, טז ואילך. שם לגלד) . ועוד.
- 4. ראה גו"א כאן, דתמה מהיכן יצא לו לרש"י פירוש זה (כי בגמ' (מכות יא, א) לא אמרו שזהו טעם הדין "עד מות הכהן הגדול". ע"ש . וראה גם בחדא"ג המהר"ל למכות שם). ולהעיר שבתיב"ע עה"פ מפורש "ומטול דלא צלי כו' אתקנס לממת בשתא ההוא" — אבל אי"ז ע"ד הפשט. וראה בפנים.
- 5. שפ"ח כאן. מפרשים שנסמנו בהערה 12. ועוד.
- 6. ל' השפ"ח.
- 7. בפשטות י"ל שעצם הענין שמקשרים עונש הרוצח (ענין אינו רצוי כלל) עם (מצב) הכהן הגדול ה"ז עונש עבורו (ע"ד רש"י בשלח טז, כח). אבל אי"ז טעם על ישיבת הרוצח בעיר מקלט עד מות הכה"ג (שלכן פי' המפרשים, שכוונת הכתוב שהכה"ג מת על שלא התפלל כו', כבפנים).
- 8. ראה גם משכיל לדוד כאן.
- 9. ראה לעיל הערה 4.
- 10. והרי כהנים גדולים כשרים וצדיקים האריכו ימים (ראה יומא ט, א. ועוד. וראה תורת לוי"צ (ע' רפח), הובא לקמן בסוף השיחה).
- . וראה רש"י ויקרא (ד, ג): העם. . תלויין בו (כה"ג) לכפר עליהם ולהתפלל בעדם.
- . וגם להדיעה הב' בגמ' שם, שצריכים להתפלל עליהם "שלא ימותו" (הא לא מצלו — מייתי) — מ"מ לא נאמר שזהו הטעם למ"ש בתורה "וישב בה עד מות הכהן הגדול".
רש"י על שמות כ׳:כ״ב - הטקסט מספריא
ואם מזבח אבנים. רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר כָּל אִם וְאִם שֶׁבַּתּוֹרָה רְשׁוּת חוּץ מִג', וְאִם מִזְבַּח אֲבָנִים תַּעֲשֶׂה לִּי, הֲרֵי אִם זֶה מְשַׁמֵּשׁ בִּלְשׁוֹן כַּאֲשֶׁר – וְכַאֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה לִי מִזְבַּח אֲבָנִים לא תבנה אתהן גזית, שֶׁהֲרֵי חוֹבָה עָלֶיךָ לִבְנוֹת מִזְבַּח אֲבָנִים, שֶׁנֶּאֱמַר אֲבָנִים שְׁלֵמוֹת תִּבְנֶה (דברים כ"ז) – וְכֵן אִם כֶּסֶף תַּלְוֶה (שמות כ"ב), חוֹבָה הוּא, שֶׁנֶּאֱמַר וְהַעֲבֵט תַּעֲבִיטֶנּוּ (דברים ט"ו) – וְאַף זֶה מְשַׁמֵּשׁ בִּלְשׁוֹן כַּאֲשֶׁר – וְכֵן וְאִם תַּקְרִיב מִנְחַת בִּכּוּרִים (ויקרא ב'), זוֹ מִנְחַת הָעֹמֶר שֶׁהִיא חוֹבָה, וְעַל כָּרְחֲךָ אֵין אִם הַלָּלוּ תְּלוּיִין אֶלָּא וַדָּאִין, וּבִלְשׁוֹן כַּאֲשֶׁר הֵם מְשַׁמְּשִׁים:
גזית. לְשׁוֹן גְּזִיזָה, שֶׁפּוֹסְלָן וּמְכַתְּתָן בְּבַרְזֶל:
כי חרבך הנפת עליה. הֲרֵי כִּי זֶה מְשַׁמֵּשׁ בִּלְשׁוֹן פֶּן, שֶׁהוּא דִּילְמָא – פֶּן תָּנִיף חַרְבְּךָ עָלֶיהָ:
ותחללה. הָא לָמַדְתָּ שֶׁאִם הֵנַפְתָּ עָלֶיהָ בַּרְזֶל חִלַּלְתָּ, שֶׁהַמִּזְבֵּחַ נִבְרָא לְהַאֲרִיךְ יָמָיו שֶׁל אָדָם וְהַבַּרְזֶל נִבְרָא לְקַצֵּר יָמָיו שֶׁל אָדָם, אֵין זֶה בַּדִּין שֶׁיּוּנַף הַמְקַצֵּר עַל הַמַּאֲרִיךְ (מכילתא). וְעוֹד שֶׁהַמִּזְבֵּחַ מֵטִיל שָׁלוֹם בֵּין יִשְׂרָאֵל לַאֲבִיהֶם שֶׁבַּשָּׁמַיִם, לְפִיכָךְ לֹא יָבֹא עָלָיו כּוֹרֵת וּמְחַבֵּל; וַהֲרֵי דְּבָרִים קַל וָחֹמֶר, וּמָה אֲבָנִים שֶׁאֵינָן רוֹאוֹת וְלֹא שׁוֹמְעוֹת וְלֹא מְדַבְּרוֹת, עַל יְדֵי שֶׁמְּטִילוֹת שָׁלוֹם אָמְרָה תּוֹרָה וְלֹא תָנִיף עֲלֵיהֶם בַּרְזֶל, הַמֵּטִיל שָׁלוֹם בֵּין אִישׁ לְאִשְׁתּוֹ, בֵּין מִשְׁפָּחָה לְמִשְׁפָּחָה, בֵּין אָדָם לַחֲבֵרוֹ, עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה שֶׁלֹּא תְבוֹאֵהוּ פֻּרְעָנוּת (שם):
ואם מזבח אבנים AND IF (according to Rashi, AND WHEN) [THOU WILT MAKE ME] AN ALTAR OF STONES — Rabbi Ishmael said: Every time the word אם it used in the Torah it refer to some action the doing of which is optional, except in three instances. Here: ואם מזבח אבנים תעשה לי — you see that this אם is used in the sense of כאשר, “when”, the meaning being: “And when thou makest me an altar of stone, לא תבנה אתהן גזית THOU SHALT NOT BUILD IT OF HEWN STONE, for, as a matter of fact, it is obligatory upon thee to build an altar of stone, as it is said, (Deuteronomy 27:6) “of whole stones thou shalt build [the altar of the Lord thy God]”. Similarly, (Exodus 22:24) אם כסף תלוה את עמי is obligatory and signifies: “when (אם) thou lendest My people money”, and not, “if thou lendest”, because it is said, (Deuteronomy 15:8) “And thou shalt surely lend him”; consequently this אם also is used in the sense of כאשר “when”. Similarly, (Leviticus 2:14) ואם תקריב מנחת בכורים, for this refers to the meal-offering of the Omer which is obligatory and therefore the trantlation is, “And when (ואם) thou offerest the meal-offering of first-fruits”, and not, “if thou offerest”. You must therefore admit that these instances of אם are not conditional, meaning “if”, but they are absolute, and that they are used in the sense of כאשר, “when” (Mekhilta; Yalkut Shimoni on Torah 306; cf. Rashi on Leviticus 2:14).
גזית — This has the meaning of cutting (גזיזה), the stones being thus called because one hews them and cuts them with an iron tool (Mekhilta).
כי חרבך הנפת עליה — This word כי is used here in the sense of פן, which signifies “perhaps it may be” (and it does not mean “because”) — “perhaps it may happen that thou liftest up thy iron tool above it”.
ותחללה THEN THOU HAST PROFANED IT — Thus you may learn that if thou liftest up thy iron tool above it thou profanest it. The reason of this is, because the altar is created (its purpose is) to lengthen man’s days and iron has been created (one of its purposes is) to shorten man’s days, it is not right that an object which shortens man’s life should be lifted up above that which lengthens it (Mekhilta, Middoth 3:4). And a further reason is: because the altar makes peace between Israel and their Father in Heaven, and therefore there should not come upon it anything that cuts and destroys. Now, the following statement follows logically, à fortiori: How is it in the case of stones which cannot see nor hear nor speak? Because that they promote peace Scripture ordains, “Thou shalt not lift up against them any iron tool!” Then in the case of one who makes peace between a man and his wife, between family and family, between a man and his fellow, how much more certain is it that punishment will not come upon him (Mekhilta).
רש"י על שמות ט״ז:כ״ח - הטקסט מספריא
עד אנה מאנתם. מְשַׁל הֶדְיוֹט הוּא "בַּהֲדֵי הוּצָא לָקֵי כְרַבָּא" – עַל יְדֵי הָרְשָׁעִים מִתְגַּנִּין הַכְּשֵׁרִין:
עד אנה מאנתם HOW LONG WILL YE REFUSE — A common proverb says: with the thorn the cabbage which is near it, is also stricken — through the wicked the good are brought into disgrace (cf. Rashi on v. 22) (Bava Kamma 92a).
יומא ט׳ א - הטקסט מספריא
לְפִי שֶׁשָּׁלַח בְּכׇל גְּבוּלֵי יִשְׂרָאֵל, וְרָאָה שֶׁאֵין מַפְרִישִׁין אֶלָּא תְּרוּמָה גְּדוֹלָה בִּלְבָד.
מַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן וּמַעְשַׂר עָנִי נָמֵי לָא, הַמּוֹצִיא מֵחֲבֵירוֹ עָלָיו הָרְאָיָה. אֶלָּא מַעֲשֵׂר שֵׁנִי, נַפְרְשׁוּ וְנַסְּקוּ וְנֵיכְלוּהּ בִּירוּשָׁלַיִם?
אָמַר עוּלָּא: מִתּוֹךְ שֶׁפַּרְהֶדְרִין הַלָּלוּ חוֹבְטִין אוֹתָן כׇּל שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ, וְאוֹמְרִים לָהֶן: מִכְרוּ בְּזוֹל! מִכְרוּ בְּזוֹל! לָא אַטְרְחוּנְהוּ רַבָּנַן. מַאי פַּרְהֶדְרִין? פּוּרְסֵי.
אָמַר רַבָּה בַּר בַּר חָנָה אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן, מַאי דִּכְתִיב: ״יִרְאַת ה׳ תּוֹסִיף יָמִים וּשְׁנוֹת רְשָׁעִים תִּקְצֹרְנָה״, ״יִרְאַת ה׳ תּוֹסִיף יָמִים״ זֶה מִקְדָּשׁ רִאשׁוֹן שֶׁעָמַד אַרְבַּע מֵאוֹת וְעֶשֶׂר שָׁנִים, וְלֹא שִׁמְּשׁוּ בּוֹ אֶלָּא שְׁמוֹנָה עָשָׂר כֹּהֲנִים גְּדוֹלִים,
״וּשְׁנוֹת רְשָׁעִים תִּקְצֹרְנָה״ זֶה מִקְדָּשׁ שֵׁנִי, שֶׁעָמַד אַרְבַּע מֵאוֹת וְעֶשְׂרִים שָׁנָה וְשִׁמְּשׁוּ בּוֹ יוֹתֵר מִשְּׁלֹשׁ מֵאוֹת כֹּהֲנִים. צֵא מֵהֶם אַרְבָּעִים שָׁנָה שֶׁשִּׁמֵּשׁ שִׁמְעוֹן הַצַּדִּיק, וּשְׁמוֹנִים שֶׁשִּׁמֵּשׁ יוֹחָנָן כֹּהֵן גָּדוֹל, עֶשֶׂר שֶׁשִּׁמֵּשׁ יִשְׁמָעֵאל בֶּן פִּאָבִי, וְאָמְרִי לַהּ אַחַת עֶשְׂרֵה שֶׁשִּׁמֵּשׁ רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן חַרְסוֹם, מִכָּאן וְאֵילָךְ צֵא וַחֲשׁוֹב: כׇּל אֶחָד וְאֶחָד לֹא הוֹצִיא שְׁנָתוֹ.
אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן תּוֹרְתָּא: מִפְּנֵי מָה חָרְבָה שִׁילֹה — מִפְּנֵי שֶׁהָיוּ בָּהּ שְׁנֵי דְבָרִים: גִּלּוּי עֲרָיוֹת, וּבִזְיוֹן קֳדָשִׁים. גִּלּוּי עֲרָיוֹת דִּכְתִיב: ״וְעֵלִי זָקֵן מְאֹד וְשָׁמַע אֵת כׇּל אֲשֶׁר יַעֲשׂוּן בָּנָיו לְכׇל יִשְׂרָאֵל וְאֵת אֲשֶׁר יִשְׁכְּבוּן אֶת הַנָּשִׁים הַצּוֹבְאוֹת פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד״. וְאַף עַל גַּב דְּאָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָנִי אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: כׇּל הָאוֹמֵר בְּנֵי עֵלִי חָטְאוּ אֵינוֹ אֶלָּא טוֹעֶה, מִתּוֹךְ
This is because Yoḥanan the High Priest sent emissaries throughout all the areas located within the borders of Eretz Yisrael to assess the situation and saw that the people were separating only teruma gedola and were neglecting to separate tithes. Therefore, he issued a decree that anyone who purchases produce from an am ha’aretz must be concerned about the possibility that it was not tithed and is required to tithe it. Since even an am ha’aretz separates teruma gedola, the bakers who purchased grain from them were not required to do so.
And granted, bakers need not separate first tithe and poor man’s tithe due to the principle: The burden of proof rests upon the claimant. Neither first tithe, given to Levites, nor poor man’s tithe, given to the poor, is sacred. It is merely the property of the Levite and the pauper, respectively. Since with regard to doubtfully tithed produce, by definition, there is no certainty that one is actually required to tithe it, if the Levite or the pauper should seek to take possession of the gifts, they must first prove that in fact the produce was not tithed. However, with regard to second tithe, why are the bakers exempt? Let them separate second-tithe from the produce, take it up to Jerusalem, and eat it in Jerusalem, which is the halakha with regard to anyone else who purchases doubtfully tithed produce.
Ulla said: It is because these parhedrin, government appointees, beat the bakers throughout the entire twelve months of their tenure and tell them: Sell your baked goods cheaply, sell them cheaply. Since the officers insist that the bakers refrain from raising their prices, the Sages did not further burden them with the exertion of separating second tithe from a large quantity of grain and taking it to Jerusalem, as they would be unable to raise their prices to cover the cost of the lost grain and the trip to Jerusalem. Since the presumptive status of the grain is that it was tithed, and the obligation to tithe doubtfully tithed produce is a stringency, the Sages exempted the baker from the obligation to do so. What is the meaning of parhedrin? These are royal appointees [pursei] charged with performance of different tasks.
§ Apropos the Second Temple period, when High Priests were frequently replaced, the Gemara cites that Rabba bar bar Ḥana said that Rabbi Yoḥanan said: What is the meaning of that which is written: “The fear of the Lord prolongs days, but the years of the wicked will be shortened” (Proverbs 10:27)? The fear of the Lord prolongs days; that is a reference to the First Temple, which stood for four hundred and ten years and in which only eighteen High Priests served, as is written in the lists of the genealogy of the priests in the Bible.
But the years of the wicked will be shortened; that is a reference to the Second Temple, which stood for four hundred and twenty years and in which over three hundred High Priests served. In calculating the tenures of the High Priests, deduct from the figure of four hundred and twenty years forty years that Shimon HaTzaddik served, and eighty years that Yoḥanan the High Priest served, ten years that Yishmael ben Pavi served, and some say eleven years that Rabbi Elazar ben Ḥarsum served. These men were all righteous and were privileged to serve extended terms. After deducting those one hundred and thirty or one hundred and forty-one years, go out and calculate from this point forward and conclude: Each and every one of the remaining High Priests did not complete his year in office, as the number of remaining High Priests is greater than the number of years remaining.
§ Apropos the sins of the High Priests in the Second Temple, the Gemara cites that Rabbi Yoḥanan ben Torta said: Due to what reason was the Tabernacle in Shiloh destroyed in the time of the prophet Samuel? It was destroyed due to the fact that there were two matters that existed in the Tabernacle: Forbidden sexual relations and degradation of consecrated items. There were forbidden sexual relations, as it is written: “Now Eli was very old and he heard what his sons were doing to all of Israel, how they lay with the women who did service at the opening of the Tent of Meeting” (I Samuel 2:22). And although Rabbi Shmuel bar Naḥmani said that Rabbi Yoḥanan said: Anyone who says that the sons of Eli sinned by engaging in forbidden sexual relations is nothing other than mistaken, even according to the alternative interpretation of the verse that it was due to the fact
רש"י על ויקרא ד׳:ג׳ - הטקסט מספריא
אם הכהן המשיח יחטא לאשמת העם. מִדְרָשׁוֹ: אֵינוֹ חַיָּב אֶלָּא בְּהֶעְלֵם דָּבָר עִם שִׁגְגַת מַעֲשֶֹה, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר לְאַשְׁמַת הָעָם וְנֶעְלַם דָּבָר מֵעֵינֵי הַקָּהָל וְעָשׂוּ (שם); וּפְשׁוּטוֹ לְפִי אַגָּדָה: כְּשֶׁכֹּהֵן גָּדוֹל חוֹטֵא, אַשְׁמַת הָעָם הוּא זֶה, שֶׁהֵן תְּלוּיִין בּוֹ לְכַפֵּר עֲלֵיהֶם וּלְהִתְפַּלֵּל בַּעֲדָם, וְנַעֲשֶׂה מְקֻלְקָל:
פר. יָכוֹל זָקֵן, תַּלְמוּד לוֹמַר בֶּן, אִי בֶּן יָכוֹל קָטָן, תַּלְמוּד לוֹמַר פַּר, הָא כֵּיצַד? זֶה פַּר בֶּן שָׁלוֹשׁ (שם):
אם הכהן המשיח יחטא לאשמת העם IF THE PRIEST THAT IS ANOINTED DO SIN לאשמת העם — The Halachic explanation is that he is liable to bring a sin-offering only when there was ignorance of the real matter (of the law in question; i. e. after having considered the case in question he came to a wrong decision) together with a mistaken action (i. e. where he erred in a Halachic decision and as a result of this error acted against the true law), just as it is stated with reference to the guilt of the whole people): (v. 13) “[And if the whole congregation of Israel err] and the thing be hid from the eyes of the assembly and they have done [somewhat against the commandments of the Lord]" (Sifra, Vayikra Dibbura d'Chovah, Chapter 2 1; Horayot 7a; Rashi on v. 13). Its literal sense is according to the Agadic explanation: When the High-priest sins this is the guilt of the people (i. e. it results in the people remaining under a load of guilt), because they are dependent on him to effect atonement for them and to pray on their behalf, and now he himself has become degenerate and can thus not expiate for them, wherefor they remain under guilt.
פר A BULLOCK — One might think that it may be an old one! Scripture, however, adds בן, a young animal. If, then, it must be בן, a young one, I might think a very young animal is fitted too (this being also implied in the term בן)! Scripture, however, states פר! How is this to be reconciled? By explaining פר בן בקר to be a bullock of three years (which is neither too old nor too young) (Sifra, Vayikra Dibbura d'Chovah, Chapter 3 1; cf. Rashi on Leviticus 9:7 and Note thereon).
מצוטט בעמוד אחד
תורת מנחם 1
- ל - שנת תשכ"א - חלק שני ‹ בס"ד. שיחת חג הפורים, ה'תשכ"א לקו"ש חל"ג ע' 206
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.