69
מס"נ3. וואָס האָט ער אָבער געטאָן — קיבץ כ"ב אלף תלמידים4, און וואָס האָט ער געלערנט — הלכות קמיצה5, וואָס דאָס איז אַ חוקה ניט על פי שכל (אין דעם איז אויך פאַראַן שכל ווי ס'דאַרף זיין די מצוה כו'), וזה הי' המס"נ שלהם שזה הנחת עצמותו לגמרי.
אחד התחיל לשאול ולומר לו מה שמבין הכוונה בזה (ומובן שאמר לפי הבנתו). ואמר: אַ טאַטנס אַ קינד וואָס האָט אונטער זיך 8 עטאַזשן6 — אפילו ער זאָל אַליין גאָר ניט צוגעבן — פאַרשטייט אַנדערש, און בפרט כו'.
בעת איך בין געזעסן7 אין ג.פ.או. (ל"ע) איז מיר געווען בעסער איידער איצט. בשעת מען איז מיר געקומען פאָטאָגראַפירן, והי' ביום הש"ק, והייתי מעוטף בהטלית, און בעת מען איז צו מיר צוגעגאַנגען זאָגן אַז מ'וויל מיר פאָטאָגראַפירן, האָב איך אַ מאַך געטאָן מיטן האַנט8.
יעמאָלט איז באַ מיר געווען דער טאַטע און דער זיידע און האָט געזאָגט דער מאמר: הודו להוי' כי טוב. און יורדי הים באניות9, און. . . 10.
און בכלל בין איך דאָרטן געווען אַ טפח העכער11 פון דער ערד.
(נתן לאחד — אַ בעה"ב אַ געפּוצטער — חתיכת דג משלו בידו הק', ואמר:) איר מעגט נעמען פון מיין האַנט, איך האָב זיך געוואַשן.
הערות
- 3. כ"ה בתו"א מגילת אסתר צז, א: מסרו עצמן למות כל השנה כולה. וראה לעיל ע' 14 הערה 27.
- 4. אסת"ר פ"ח, ז. פ"ט, ד. פ"י, ד. וראה סה"מ תרפ"ז ע' קיב ואילך. ספר השיחות תרצ"ו — חורף ה'ש"ת ס"ע 119 ואילך. ספר השיחות קיץ ה'ש"ת ע' 161.
- 5. מגילה טז, א. אסת"ר פ"י שם. וראה ספר השיחות ספר השיחות תרצ"ו — חורף ה'ש"ת שם. ולהעיר מאגרותקודש כ"ק אדמו"ר שליט"א חי"ח ע' רנז.
- 6. שמונה קומות. אולי הכוונה לזה שרבינו הוא דור השמיני בדורות נשיאי תורת החסידות: הבעש"ט, הרב המגיד וכו'. — ראה גם ספר השיחות תר"פתרפ"ז ע' 32.
- 7. בשנת תרפ"ז. בכ"ז — ראה גם שיחת קיץ תרצ"ד (רשימות כ"ק אדמו"ר — מארינבאד תרצ"ד).
- 8. כ"ק אדמו"ר סיפר סיפור זה בשיחת י"ב תמוז תשי"א, ולאח"ז הוסיף: מאורע זה הוא דבר פלא, וע"פ שכל אין לו מקום לגמרי: אנשים אלה — אינם צריכים להתפעל מ"טלית", ואינם מתפעלים מ"טלית", ואדרבה: הם אסרו את הרבי בגלל היותו רב, רבי, שמתכסה בטלית!. . . אלא מאי — מצד העצמיות של הרבי (שעמד בביטול עצמי ובתוקף עצמי) נפעל גם במציאות כזו שהניצוץ האלקי שבה נסתר ונעלם לגמרי עד לאופן שחתיכה נעשית נבילה (אלא שאעפ"כ נשארה מציאות הניצוץ) , שכאשר מציאות זו רואה עצמות ומהות* כפי שיושב מעוטף בטלית מעל הראש. . . אזי אין אצלם נתינת מקום כלל (לא מצד השכל, כיון שאצלם גופא הרי זה ענין שאינו שייך לשכל) לנסות לבלבל, כיון שכאן מתבטלת מציאותם (זייער מציאות ווערט דא אויס מציאות), ולא זו בלבד שאינם מבלבלים, אלא עוד זאת, שמסתלקים מהמקום, בראותם שאין להם מה לעשות כאן (מ'האט דא ניט וואס צוטאן)!. . . וראה גם שיחת י"ב תמוז תשכ"א.
- 9. ע"ד מאמר יורדי הים באניות — ראה גם ספר השיחות: תר"פתרפ"ז ס"ע 174; תרצ"ו — חורף ה'ש"ת ע' 13.
- 10. הזכיר עוד מאמר שלישי, ואינני זוכר. — המניח.
- 11. ראה לעיל ע' 13 הערה 14.
- . חולין ק, א. קח, א. סה"מ תרס"ה ע' קד.
- . סה"מ תרס"ה שם. וראה סה"מ עת"ר ע' קג ואילך. המשך תער"ב ח"ב ע' תשע.
- . ראה לקוטי שיחות חלק ב ע' 511510.
חולין ק׳ א - הטקסט מספריא
בְּרִיָּה שָׁאנֵי.
וְכֵן חֲתִיכָה שֶׁל נְבֵלָה [וְכוּ׳]. וְתִבְטֵיל בְּרוּבָּא!
הָנִיחָא לְמַאן דְּאָמַר, כֹּל שֶׁדַּרְכּוֹ לִימָּנוֹת שָׁנִינוּ, אֶלָּא לְמַאן דְּאָמַר אֶת שֶׁדַּרְכּוֹ לִימָּנוֹת שָׁנִינוּ, מַאי אִיכָּא לְמֵימַר? שָׁאנֵי חֲתִיכָה, הוֹאִיל וּרְאוּיָה לְהִתְכַּבֵּד בָּהּ לִפְנֵי הָאוֹרְחִים.
וּצְרִיכָא, דְּאִי אַשְׁמְעִינַן גִּיד – מִשּׁוּם דִּבְרִיָּה הִיא, אֲבָל חֲתִיכָה – אֵימָא לָא.
וְאִי אַשְׁמְעִינַן חֲתִיכָה, הוֹאִיל וּרְאוּיָה לְהִתְכַּבֵּד בָּהּ לִפְנֵי הָאוֹרְחִים, אֲבָל גִּיד – אֵימָא לָא. צְרִיכָא.
דָּרֵשׁ רַבָּה בַּר בַּר חָנָה: חֲתִיכָה שֶׁל נְבֵלָה וְשֶׁל דָּג טָמֵא אֵינָהּ אוֹסֶרֶת, עַד שֶׁתִּתֵּן טַעַם בָּרוֹטֶב וּבַקֵּיפֶה וּבַחֲתִיכוֹת.
אוֹקֵי רַב אָמוֹרָא עֲלֵיהּ, וּדְרַשׁ: כֵּיוָן שֶׁנָּתַן טַעַם בַּחֲתִיכָה – חֲתִיכָה עַצְמָהּ נַעֲשֵׂת נְבֵלָה, וְאוֹסֶרֶת כׇּל הַחֲתִיכוֹת כּוּלָּן מִפְּנֵי שֶׁהֵן מִינָהּ.
אֲמַר לֵיהּ רַב סָפְרָא לְאַבָּיֵי: מִכְּדֵי רַב כְּמַאן אַמְרַהּ לִשְׁמַעְתֵּיהּ? כְּרַבִּי יְהוּדָה, דְּאָמַר מִין בְּמִינוֹ לֹא בָּטֵיל. מַאי אִירְיָא כִּי נָתַן טַעַם? אֲפִילּוּ כִּי לֹא נָתַן טַעַם נָמֵי! אֲמַר לֵיהּ: הָכָא בְּמַאי עָסְקִינַן – בְּשֶׁקָּדַם וְסִלְּקוֹ.
רָבָא אָמַר:
The Gemara answers that the sciatic nerve is a distinct entity, and therefore it is different in that it is not subject to nullification.
§ The mishna states: And similarly, in the case of a piece of an animal carcass or a piece of non-kosher fish that was cooked with similar pieces of kosher meat or fish, when one identifies the forbidden piece and removes it, the rest of the meat or fish is forbidden only if the forbidden piece was large enough to impart flavor to the entire mixture. And if he does not identify and remove the forbidden piece, all the pieces are forbidden, due to the possibility that each piece one selects might be the forbidden piece. The Gemara challenges: Even if the piece of an animal carcass was not removed, let it be nullified by a simple majority, as the majority of the pieces are kosher.
The Gemara clarifies its challenge. This ruling works out well according to the one who said that we learned: Any item whose manner is to be counted, i.e., that is sometimes sold by unit rather than by weight or volume, is considered significant and therefore is not subject to nullification. But according to the one who said that we learned: It is only an item whose manner is exclusively to be counted, i.e., that is always sold by unit, that is considered significant, and is therefore not subject to nullification, what can be said? Since pieces of meat or fish are not always sold by unit, they should be subject to nullification. The Gemara answers: A piece of meat or fish is different, since it is suitable to give honor with it by placing it before guests. Therefore, due to its significance it is not subject to nullification.
The Gemara adds: And it was necessary for the mishna to teach both the halakha that the sciatic nerve is not nullified and the halakha that a piece of non-kosher meat or fish is not nullified, as if the mishna had taught us only the case of a sciatic nerve, one might think that it is not nullified because it is a distinct entity, but in the case of a piece of non-kosher meat, say it is not significant, and it is subject to nullification.
And if the mishna had taught us the halakha only in the case of a piece of non-kosher meat or fish, one might think that it is not nullified since it is suitable to give honor with it by placing it before the guests. But in the case of a sciatic nerve, say it is not significant, and it is subject to nullification. Therefore it was necessary for the mishna to teach both cases.
§ Rabba bar bar Ḥana taught: A piece of meat of an unslaughtered carcass or of a non-kosher species of fish that fell into a pot of kosher food does not render the contents of the pot forbidden unless it imparts flavor to the broth and to the deposits of food remaining in the pot and to the other pieces of food in the pot.
Rav disagreed with Rabba bar bar Ḥana and appointed a disseminator to stand before him and teach his statement to a wider audience, and he taught: Once the non-kosher meat or fish has imparted flavor to another piece in the pot, that second piece itself becomes non-kosher. And this second piece renders all the pieces of meat or fish in the pot forbidden, because they are of the same type; therefore, nullification does not apply.
Rav Safra said to Abaye: Now, in accordance with whose opinion did Rav say his statement? It is in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda, who says that a type of food mixed with food of its own type is not nullified. But if so, why does Rav state specifically that the non-kosher meat renders all the pieces forbidden only when it has imparted flavor to another piece? Even if it did not impart flavor to another piece it should render all the contents of the pot forbidden. Abaye said to him: Here we are dealing with a case where he cooked the non-kosher piece with one kosher piece and first removed the non-kosher piece before adding the other pieces. Consequently, the remaining pieces are forbidden only if the non-kosher piece imparted flavor to the piece it was cooked with.
Rava said an alternate answer to Rav Safra’s challenge of Rav’s statement:
מצוטט ב־2 עמודים
תורת מנחם 2
- ג - שנת תשי"א - חלק שני ‹ בס"ד. שיחת י"ג תמוז, ה'תשי"א סה"ש תרפ"ט ע' 69
- לא - שנת תשכ"א - חלק ראשון ‹ בס"ד. שיחת יום ב' פ' בלק, י"ב תמוז, ה'תשכ"א סה"ש תרפ"ט ע' 69
עמודים המצטטים את אותם מקורות
הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד - קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 11 עמודים.
- לקוטי שיחות כרך ל לך לך שיחה ג חולין ק, ב
- לקוטי שיחות כרך ח נשא שיחה ג חולין ק, ב
- לקוטי שיחות כרך יח במדבר-ב' סיון שיחה א חולין ק, א
- תורת מנחם שיחת ש"פ בשלח, י"ב שבט ה'תשי"ד חולין ק, א
- תורת מנחם תשט"ו שיחת אור ליום ועש"ק, ב' דחול המועד סוכות חולין ק, א
- תורת מנחם שיחת ש"פ קדושים, מבה"ח אייר, ה'תשי"ז חולין ק, א
- תורת מנחם ש"פ וארא, ראש חודש שבט, ה'תשכ"ו חולין ק, א
- שולחן ערוך אורח חיים חלק ג הלכות פסח: תנב סדר וזמן הגעלת כלים ב חולין ק, ב
- שולחן ערוך אורח חיים חלק ג הלכות פסח: תנב סדר וזמן הגעלת כלים כב חולין ק, ב
- שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות פסח - ח"ג (סי' תמח-תנב) תנב סדר וזמן הגעלת כלים חולין ק, ב
- תורת מנחם שיחת ש"פ שמיני, פ' החודש, מבה"ח ניסן, ה'תש"ל חולין ק, רע"א