כד
כד ומנין שהוא חייב להשתדל בתקנת האבדה שלא תבא לידי הפסד וקלקול שנאמררמא והשבותו לו ראה שתשיב לו בשלימות.
וכל שעה שהוא עוסק בתקנת האבדה הרי זה עוסק במצוה ופטור מליתן פת לענירמב ומשאר מצות.
וכדרך שאמרו באבדה כך אמרו בפקדוןרמג שהלכו בעליו למדינת היםרמד שחייב הנפקד להתעסק בתקנת הפקדון כדרך שמתעסק באבדה (אך שאינו רשאי למכרו מפני הפסד העתיד לבא כגון חמץ לפני הפסח שאם ימתין למכרו עד שעה חמישית בערב פסח ימכרנו בזולרמה מאד ובאבדה בענין זה מוכרה מתחלה כדי שימכור ביוקררמו אבל בפקדון ימתין עד שעה חמישיתרמז שמא יבא בעליו ויקחנורמח וכן כל כיוצא בזהרמט):
הערות
- רמא. דברים כב, ב. משנה וברייתא כח, ב (לענין מכירה). רמב"ם הל' גזלה ואבדה פי"ג הי"א (לענין שלא תפסד).
- רמב. ב"ק נו, ב כרב יוסף. רש"י שם ד"ה דלא בעי למיתב רפתא לעניא (דהעוסק במצוה פטור מן המצוה). תוס' שם ד"ה בההיא (בשעה דמתעסק בה). סמ"ע שם ס"ק טז. וראה לעיל או"ח סי' לח ס"ז (שכשמשמרה בתיבה אינו נקרא עוסק במצוה). סי' רסז סט"ז (אם נעשה בזה שומר שכר על האבדה). לעיל או"ח סי' תמג קו"א סוף ס"ק ב (שיכול לומר קים לי כמאן דאמר שומר חנם).
- רמג. ברייתא שם ל, א. טור שם סי"ט. טור ושו"ע סי' רצב סכ"א.
- רמד. גמרא שם. טור ושו"ע שם סכ"ב.
- רמה. רש"י פסחים יג, א ד"ה ונקבוה.
- רמו. רמב"ם הל' גזלה ואבדה פי"ג הט"ז (פירות שהתחילו להרקיב). מ"מ שם (שאינו דומה לפקדון, דקיי"ל כחכמים במשנה לח, א).
- רמז. פסחים יג , א. טור ושו"ע או"ח סי' תמג ס"ב. עיין רמב"ם הל' שאלה ופקדון פ"ז ה"ג-ד, וטור ושו"ע סי' רצב סי"ז-כב, שסמכו לזה דין הספרים (דלקמן סכ"ה), ואח"כ במה דברים אמורים שהלכו כו' (בעליו למדינת הים, אבל אם היו עמו באותה הארץ הרי זה לא יגע בו) אף על פי שאבד, לגמרי משמע . וראה לעיל שם ס"ו (דהיינו כשלא יצטרך למכרו בזול) וס"ח (שיש בזה משום השבת אבדה). פס"ד צמח צדק שלב, ד (שחזר בו כאן ממ"ש לעיל שם). יגדיל תורה (נ.י.) נט ע' רכג. ס ע' שז.
- רמח. רש"י שם ד"ה המתן. רמב"ם שם.
- רמט. עיין מ"מ הל' גזלה ואבדה פי"ג הט"ז (שאבדה אינה דומה לפקדון, דקיי"ל כחכמים במשנה לח, א), שהביא ב"י סי' רסז סוף סכ"ג .
משנה תורה, הלכות גזילה ואבידה י״ג:י״א - הטקסט מספריא
וצריך לבקר את האבדה ולבדקה כדי שלא תפסד ותאבד מאליה שנאמר והשבותו לו ראה היאך תשיבנו לו. כיצד א מצא כסות של צמר מנערה אחת לשלשים יום ולא ינערנה במקל ולא בשני בני אדם. ושוטחה על גבי מטה לצרכה בלבד אבל לא לצרכה [ה] ולצרכו. נזדמנו לו אורחים לא ישטחנה בפניהם ואפילו לצרכה שמא תגנב.
רש"י על דברים כ״ב:ב׳ - הטקסט מספריא
עד דרש אחיך. וְכִי תַעֲלֶה עַל דַּעְתְּךָ שֶׁיִּתְּנֵהוּ לוֹ קֹדֶם שֶׁיִּדְרְשֵׁהוּ? אֶלָּא דָּרְשֵׁהוּ שֶׁלֹּא יְהֵא רַמַּאי (בבא מציעא כ"ז; עי' ספרי):
והשבתו לו. שֶׁתְּהֵא בוֹ הֲשָׁבָה, שֶׁלֹּא יֹאכַל בְּבֵיתְךָ כְּדֵי דָּמָיו וְתִתְבָּעֵם מִמֶּנּוּ. מִכָּאן אָמְרוּ, כָּל דָּבָר שֶׁעוֹשֶׂה וְאוֹכֵל יַעֲשֶׂה וְיֹאכַל וְשֶׁאֵינוֹ עוֹשֶׂה וְאוֹכֵל יִמָּכֵר (בבא מציעא כ"ח):
עד דרש אחיך [AND IT SHALL BE WITH THEE] UNTIL THY BROTHER ENQUIRES [FOR IT] — But would it ever enter your mind that one could give it back before he enquires for it (Scripture distinctly states that you do not know to whom the animal belongs)?! But the meaning of the verse is: Thou shalt make diligent enquiries of him that he should not be a fraudulent claimant (Bava Metzia 27b. 28a; cf. Sifrei Devarim 223:4).
והשבתו לו AND THOU SHALT RESTORE IT TO HIM — it is necessary that there be some restoration — that it (the animal) should not eat in your house to its own value, and you claim this from him (in which case there is no actual restoration of what has been lost). From here, they (the Rabbis) derived the law: Whatever works and requires food (as, for instance, oxen, etc., the cost of whose food is set off by the value of its labour) should work and eat; whatever does not work but requires feeding (as, for instance, sheep) should be sold and the money restored to the man who lost it (Bava Metzia 28b).
משנה תורה, הלכות גזילה ואבידה י״ג:ט״ז - הטקסט מספריא
מצא עגלים וסייחין של רעי מטפל בהן שלשה חדשים ושל בריאה שלשים יום. אווזים ותרנגולין גדולים מיטפל בהן [ח] שלשים יום. מצא קטנים וכל דבר שטיפולו מרובה משכרו מטפל בהן שלשה ימים מיכן ואילך מוכרן בבית דין. וכן פירות שהתחילו להרקיב וכיוצא בהן מוכרן בבית דין.
שולחן ערוך, אורח חיים תמ״ג:ב׳ - הטקסט מספריא
יִשְׂרָאֵל שֶׁהָיָה בְּיָדוֹ חֲמֵצוֹ שֶׁל יִשְׂרָאֵל אַחֵר בְּפִקָּדוֹן, יְעַכְּבֶנּוּ עַד שָׁעָה חֲמִישִׁית, וְאִם לֹא בָּאוּ בְּעָלָיו יִמְכְּרֶנּוּ לְעַכּוּ"ם; וְאִם לֹא מְכָרוֹ חַיָּב לְבַעֲרוֹ בִּזְמַן אִסוּרוֹ, אֲפִלּוּ אִם אֵינוֹ חַיָּב בְּאַחֲרָיוּתוֹ.
משנה תורה, הלכות שאלה ופיקדון ז׳:ג׳ - הטקסט מספריא
המפקיד חמץ אצל חבירו והגיע הפסח ה"ז לא יגע בו עד שעה חמישית מיום י"ד מכאן ואילך יוצא ומוכרו בשוק לשעתו משום השב אבידה לבעלים והוא הדין לשאר הפקדונות שלא יגע בהן אף על פי שהוא יודע בודאי שיזולו בזמן פלוני או יאנוס אותם המלך שמא יבא בעליהן מקודם ויטלו ממונם:
עמודים המצטטים את אותם מקורות
הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד - קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 9 עמודים.
- לקוטי שיחות כרך כט עקב שיחה ב ב"ק נו, ב
- שולחן ערוך חושן משפט הלכות עדות ושטרות ושליש[ו]ת דיני עדות ושטרות ושליש[ו]ת א מאותו ספר שם נו, א
- שולחן ערוך חושן משפט הלכות מציאה ופקדון דיני מציאה ופקדון כט מאותו ספר ב"ק נו , ב
- תורת מנחם שיחת יום ד', י"ט תשרי, ג' דחוה"מ סוכות ה'תשי"ג פסחים יג, סע"ב
- שולחן ערוך אורח חיים חלק א הלכות ברכות השחר נא דיני תפלה מברוך שאמר עד ישתבח א מאותו ספר פסחים יג, ב
- שולחן ערוך חושן משפט הלכות הלואה דיני הלואה יח מאותו ספר פסחים יג, א
- שולחן ערוך חושן משפט הלכות מכירה ומתנה ושליח ואפוטרופוס דיני מכירה ומתנה ושליח ואפוטרופוס טו מאותו ספר פסחים יג, א
- דובר שלום הניח חמצו ברשות הרבים והפקירו קודם הפסח פסחים יג, א
- שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות ברכות השחר וקריאת שמע הלכות ברכות השחר נא דיני תפלה מברוך שאמר עד ישתבח פסחים יג , ב

