יב
יב ואם לא משכנו ביד הישראל קודם הפסח אלא משעה שהלוה לו עד לאחר הפסח היה מונח החמץ בבית הנכרי ואחר הפסח הוליכו הישראל לביתועג אע"פ שהזמן פרעון שקבע לו כבר הגיע קודם הפסח ולא פרע לו ונמצא שכבר נחלט לו החמץ מהנכרי קודם הפסח שהרי אמר לו מעכשיו יהא שלך אם לא אפרע לך ואין כאן אסמכתאעד אפילו בדינינועה מכל מקום כיון <(ד)> שלא משך הישראל את החמץ לביתו קודם הפסח לא קנה אותו בדמים בלבד דהיינו באותן מעות שהלוה לו על חמצו לפי שישראל מנכרי ונכרי מישראל אינו קונה שום דבר בכסף בלבד אלא במשיכה מטעם שנתבאר בחושן משפט סי' קצ"דעו ע"ש ולפיכך חמץ זה לאחר הפסח מותר אפילו באכילה.
ואפילו משכנו בידו קודם הפסח אם לא אמר לו מעכשיו יהא שלך אלא אמר לו אם לא אפרע לך לזמן פלוני יהא שלך מאותו זמן ואילך ולא הגיע הזמן עד לאחר הפסח וכל ימי הפסח היה החמץ באחריות הנכריעז מגניבה ואבידה באונס שלא התנה עם הישראל שאם יגנב ממנו החמץ או יאבד יפסיד חובו ומדין תורה הישראל אינו חייב באחריות המשכון של נכרי שבידו מגניבה ואבידה באונסעח שאף באחריות המשכון שמושכן אצלו מישראל חבירו אינו חייב אלא מדין שומרין שהוא עליו כשומר שכר מטעם שנתבאר בחושן משפט סי' ע"בעט ואין דין שומרין לממון של נכריפ שהרי אמרה תורהפא כי יתן איש אל רעהו פרט לשל נכריפב לפיכך אע"פ שהגיע זמן הפרעון ולא פרע לו ונחלט החמץ ביד הישראל מכל מקום כל ימי הפסח היה עדיין של הנכרי ולא היה הישראל מחוייב לבערו מעיקר הדין כיון שלא היה חייב מדין תורה באחריות מגניבה ואבידה באונס והרי דינו כחמצו של נכרי שעבר עליו הפסח שהוא מותר אפילו באכילה.
ואפילו ראה הישראל מדעתו של הנכרי קודם הפסח שהוא רוצה לשקוע חמצו בידו לחלוטין שלא לפדותו ממנו לעולם אין בכך כלום ואין הישראל עובר עליו בב"י אלא אם כן הקנה לו הנכרי את חמצו קודם הפסח בקנין גמור המועיל שלא יוכל לחזור בו מדין תורהפג כגון שאמר לו חמצי שתחת ידך הריני נותנו לך במתנה או במכירה גמורה בעד המעות שהלוית לי או שאמר לו יהיה שלך בעד חובי שבאמירהפד נקנה החמץ לישראל כמו שנתבאר בחושן משפט סי' ע"גפה:
הערות
- עג. ח"י ס"ק ו. וראה קו"א ס"ק ד.
- עד. חו"מ סי' עג סי"ז בשם יש מי שאומר. ובש"ך שם ס"ק נ שהוא מוסכם מכל הפוסקים והוא ש"ס ערוך (ב"מ סו, רע"ב). וכ"ה לקמן הל' הלואה סכ"ד. וראה גם לעיל ס"ד.
- עה. וכ"ש בדיניהם, כדלעיל ס"ד ולקמן סי"ג.
- עו. ש"ך ס"ק א. וראה קו"א ס"ק ד. לקמן סי' תמח ס"ח. שו"ת צמח צדק יו"ד סי' רלג.
- עז. תוס' לא, ב ד"ה שקונה. רא"ש פ"ב ס"י. טור ו שו"ע ס"ב.
- עח. תוס' שבועות מד, סע"א. ח"י ס"ק ח (ראה ב"ח סוס"י תמ) . וכדלעיל סי' תמ קו"א ס"ק ו (גבי שומר, וה"ה הכא במשכון). וראה לעיל ריש ס"ב וריש ס"י, שאם אמר מעכשיו ומשכנו בידו מן הסתם האחריות על המלוה אפילו בנכרי.
- עט. סעיף ב.
- פ. טור ושו"ע חו"מ סי' שא ס"א.
- פא. שמות כב, ט.
- פב. מכילתא סוף פט"ו. רמב"ם הל' שכירות פ"ב ה"א.
- פג. מ"א ס"ק ו.
- פד. בכמה דפוסים תוקן: זו.
- פה. ראה רמ"א שם סי"ז. וראה לעיל ס"ו וש"נ.
שבועות מ״ד א - הטקסט מספריא
מַאי טַעְמֵיהּ דְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר? אֶלָּא לָאו בִּדְלָא שָׁוֵי שִׁיעוּר זוּזֵי – וּבְדִשְׁמוּאֵל קָא מִיפַּלְגִי?
לָא; בִּדְלָא שָׁוֵי – כּוּלֵּי עָלְמָא לֵית לְהוּ דִּשְׁמוּאֵל; וְהָכָא בִּדְשָׁוֵי שִׁיעוּר זוּזֵי, וּבִדְרַבִּי יִצְחָק קָא מִיפַּלְגִי – דְּאָמַר רַבִּי יִצְחָק: מִנַּיִן לְבַעַל חוֹב שֶׁקּוֹנֶה מַשְׁכּוֹן? שֶׁנֶּאֱמַר: ״וּלְךָ תִּהְיֶה צְדָקָה״.
אִם אֵינוֹ קוֹנֶה מַשְׁכּוֹן, צְדָקָה מִנַּיִן לוֹ? מִכָּאן לְבַעַל חוֹב שֶׁקּוֹנֶה מַשְׁכּוֹן.
לֵימָא דְּרַבִּי יִצְחָק תַּנָּאֵי הִיא? וְתִיסְבְּרָא?! אֵימוֹר דְּאָמַר רַבִּי יִצְחָק – שֶׁמִּשְׁכְּנוֹ שֶׁלֹּא בִּשְׁעַת הַלְוָאָה; מִשְׁכְּנוֹ בִּשְׁעַת הַלְוָאָה מִי אָמַר?!
אֶלָּא מִשְׁכְּנוֹ שֶׁלֹּא בִּשְׁעַת הַלְוָאָתוֹ – כּוּלֵּי עָלְמָא לָא פְּלִיגִי דְּאִית לְהוּ דְּרַבִּי יִצְחָק. וְהָכָא – בְּמִשְׁכְּנוֹ בִּשְׁעַת הַלְוָאָתוֹ,
וּבְשׁוֹמֵר אֲבֵדָה קָמִיפַּלְגִי; דְּאִיתְּמַר: שׁוֹמֵר אֲבֵדָה – רַבָּה אָמַר: כְּשׁוֹמֵר חִנָּם,
what is the reasoning of Rabbi Eliezer, who holds that although the collateral was lost, the debtor is still liable to pay? Rather, is it not a case where the collateral was not worth the amount of money that he lent him? And accordingly, they disagree with regard to the ruling of Shmuel. Rabbi Akiva holds in accordance with the opinion of Shmuel, that if the collateral is lost the entire debt is canceled, and Rabbi Eliezer disagrees with this opinion.
The Gemara rejects this suggestion: No, in a case where the collateral was not worth the value of the loan everyone is of the opinion that the ruling is not in accordance with the opinion of Shmuel. But here the dispute is with regard to a case where the collateral was worth the amount of money that he lent him, and they disagree with regard to the opinion of Rabbi Yitzḥak. As Rabbi Yitzḥak says: From where is it derived that a creditor acquires collateral given to him and is considered its owner as long as the item is in his possession? As it is stated with regard to a creditor who returns the collateral to the debtor for his personal use: “And it shall be a righteousness for you” (Deuteronomy 24:13).
Rabbi Yitzḥak infers: If the creditor does not acquire the collateral, then from where is his righteousness? If the collateral is not his, the creditor would not be giving up anything of his own. From here it is derived that a creditor acquires the collateral. Rabbi Eliezer disagrees with this opinion, maintaining that the creditor has the halakhic status of an unpaid bailee with respect to the collateral, so that he is exempt from paying restitution if it is stolen or lost. He can therefore collect the entire debt from the debtor. Rabbi Akiva agrees with the opinion of Rabbi Yitzḥak, and holds that since the creditor acquires the collateral, he bears financial responsibility to pay its value in the event of its loss. Therefore, he must deduct the value of the collateral when collecting payment of the debt.
The Gemara asks: If so, shall we say that the opinion of Rabbi Yitzḥak is the subject of a dispute between tanna’im? The Gemara answers: And how can you understand that? Say that Rabbi Yitzḥak says that a creditor acquires the collateral in a case where he took the collateral from him not at the time of the loan, but afterward, in order to induce him to return the loan, as described in the context of the aforementioned verse. But in a case where the creditor took the collateral from him at the time of the loan, does Rabbi Yitzḥak say that he has acquired it?
Rather, in a case where he took the collateral from him not at the time of the loan, everyone agrees that the opinion of Rabbi Yitzḥak is accepted, and here, the dispute between Rabbi Eliezer and Rabbi Akiva is with regard to a case where he took the collateral from him at the time of the loan.
And they disagree with regard to the halakhic status of one who is safeguarding a lost item that he found but has not yet returned. As it was stated: With regard to one who is safeguarding a lost item, Rabba says that his halakhic status is like that of an unpaid bailee, who is exempt from paying restitution in the event that the item is lost or stolen,
שולחן ערוך, חושן משפט ש״א:א׳ - הטקסט מספריא
ג' דִינִים הָאֲמוּרִים בַּתּוֹרָה בְּאַרְבָּעָה שׁוֹמְרִים, אֵינָם לֹא בְּקַרְקָעוֹת וְלֹא בַּעֲבָדִים וְלֹא בִּשְׁטָרוֹת וְלֹא בְּנִכְסֵי גּוֹי וְלֹא בְּהֶקְדֵּשׁוֹת הֵן שֶׁל מִזְבֵּחַ אוֹ שֶׁל בֶּדֶק הַבַּיִת. שׁוֹמֵר חִנָּם אֵינוֹ נִשְׁבָּע, נוֹשֵׂא שָׂכָר אוֹ שׂוֹכֵר אוֹ שׁוֹאֵל אֵינָם מְשַׁלְּמִים, וּמִכָּל מָקוֹם שׁוֹמֵר שָׂכָר מַפְסִיד שְׂכָרוֹ עַד שֶׁיִּשָּׁבַע שֶׁשָּׁמַר כָּרָאוּי. וְכֵן פְּטוּרִים אַף מִפְּשִׁיעָה, וְהָכִי קַיְמָא לָן. וְיֵשׁ מְחַיְּבִים בִּפְשִׁיעָה. וְכָל אֵלּוּ, חוּץ מִן הַהֶקְדֵּשׁוֹת, פְּטוּרִים אֲפִלּוּ מִשְּׁבוּעָה שֶׁאֵינָם בִּרְשׁוּתוֹ. הַגָּה: וְעַיֵּן לְעֵיל סִימָן ס"ו סָעִיף ל"ט. שׁוֹמֵר שֶׁמָּסַר לְשׁוֹמֵר בִּדְבָרִים אֵלּוּ, חַיָּב, דְּגָרַע מִפְּשִׁיעָה (הָרֹא"שׁ כְּלָל ל"ט סִימָן ב'). וְיֵשׁ חוֹלְקִין (מַהֲרִי"ק שֹׁרֶשׁ ו', וְעַיֵּן בְּר' יְרוּחָם נ"ל ח"ב). הַשּׁוֹאֵל בַּיִת וְנִשְׂרַף, פָּטוּר לְשַׁלֵּם, דְּהָוֵי לֵהּ קַרְקָעוֹת (מָרְדְּכַי פֶּרֶק הַדַּיָּנִים וְשָׁם בַּתּוֹסָפוֹת).
משנה תורה, הלכות שכירות ב׳:א׳ - הטקסט מספריא
שלשה דינין האמורין בתורה בארבעה השומרין אינן אלא במטלטלין של ישראל ושל הדיוט שנאמר כסף או כלים וכל בהמה יצאו קרקעות ויצאו העבדים שהוקשו לקרקעות ויצאו השטרות שאין גופן ממון ויצאו הקדשות שנא' כי יתן איש אל רעהו ויצאו נכסי עכו"ם מכאן אמרו חכמים העבדים והשטרות והקרקעות וההקדשות ש"ח שלהן אינו נשבע ונושא שכר או שוכר אינו משלם ואם קנו מידו חייב באחריותן:
עמודים המצטטים את אותם מקורות
הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד - קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 6 עמודים.
- שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות פסח - ח"א (סי' תכט-תמא) תמא דין מי שהלוה על חמץ שבועות מד, סע"א · ב"מ סו, א
- שולחן ערוך אורח חיים חלק ג הלכות פסח: תמא דין מי שהלוה על חמץ ה מאותו ספר ב"מ סו, א
- שולחן ערוך חושן משפט הלכות עדות ושטרות ושליש[ו]ת דיני עדות ושטרות ושליש[ו]ת טז מאותו ספר ב"מ סו, א
- שולחן ערוך קו"א אורח חיים חלק ג סימן תמא (א) מאותו ספר ב"מ סו, ב
- שיעורי הלכה למעשה הלכות רבית ב"מ סו, א
- סדר תנאים אירוסין ונישואין שטר התנאים במשך הדורות הקנין, התנאים והקנס ב"מ סו, א