ה
ה וכל זה כשהחמץ הוא שוה יותר ממה שהוא חייב להנכרי שאז יש בו דין אסמכתאלא אבל אם אין החמץ <(א)> שוה אלא כדי חובו יש אומריםלב שאין בו דין אסמכתא מטעם שנתבאר בחושן משפט סי' ר"ז ולפיכך אם כבר הגיע זמן פרעון קודם הפסח ולא פרע לו בזמנו הרי כבר נקנה החמץ להנכרי מדין תורה והרי זה כחמצו של נכרי שעבר עליו הפסח שהוא מותר אפילו באכילה ויש לסמוך על דבריהם באיסור חמץ שעבר עליו הפסח שאינו אלא מדברי סופרים כמו שיתבאר בסי' תמ"חלג:
הערות
- לא. במקום ששייך דין אסמכתא, היינו לדעות הפוסקים כן במשכנתא (כמצויין לעיל), או באופן שבשו"ע חו"מ סי' רז ס"ט. וראה תהלה לדוד ח"ג סי' לב אות ב-ג.
- לב. רש"י ב"מ סו, א ד"ה אני אומר. שם ע"ב ד"ה גבי. טור ושו"ע חו"מ סי' רז ס"ט. וראה קו"א. פס"ד צמח צדק שכב, א.
- לג. סעיף ל.
שולחן ערוך, חושן משפט ר״ז:ט׳ - הטקסט מספריא
הִלְוָהוּ עַל שָׂדֶה מֵאָה זְהוּבִים, וְהוּא שָׁוֶה יוֹתֵר, וְיֵשׁ אוֹמְרִים אֲפִלּוּ לֹא שָׁוֶה יוֹתֵר, בְּכִי הַאי גַוְנָא מִקְרֵי אַסְמַכְתָּא (בֵּית יוֹסֵף), וְאָמַר לוֹ: אִם לֹא תִּפְרָעֵנִי עַד שָׁלֹשׁ הַשָׁנִים יִהְיֶה שֶׁלִּי, הָוֵי אַסְמַכְתָּא וְלֹא קָנָה. אֲבָל אִם אָמַר לֵהּ: אִם לֹא תִפְרָעֵנִי עַד שְׁלֹשָׁה שָׁנִים תְּהֵא שֶׁלִּי מֵעַכְשָׁיו, קָנָה. הַגָּה: וְיֵשׁ אוֹמְרִים דְּאִם בַּתְּחִלָּה כְּשֶׁמִּשְׁכְּנָהּ הִקְפִּיד שֶׁלֹּא לְמַשְׁכֵּן רַק זוֹ הַקַּרְקַע, קָנָה אֲפִלּוּ בְּלֹא מֵעַכְשָׁיו (טוּר). וְכֵן אִם אָמַר לֵהּ: אִם לֹא אֶפְרַע לְךָ לֹא יְהֵא לְךָ פֵּרָעוֹן אֶלָּא מִזּוֹ, הָוֵי אַפּוֹתִיקִי וְקָנָה, וְלֹא יוּכַל לְסַלְּקוֹ אֶלָּא בְּמָעוֹת:
עמודים המצטטים את אותם מקורות
הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד - קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 6 עמודים.
- שולחן ערוך אורח חיים חלק ג הלכות פסח: תמא דין מי שהלוה על חמץ יב מאותו ספר ב"מ סו, רע"ב
- שולחן ערוך חושן משפט הלכות עדות ושטרות ושליש[ו]ת דיני עדות ושטרות ושליש[ו]ת טז מאותו ספר ב"מ סו, א
- שולחן ערוך קו"א אורח חיים חלק ג סימן תמא (א) מאותו ספר ב"מ סו, ב
- שיעורי הלכה למעשה הלכות רבית ב"מ סו, א
- סדר תנאים אירוסין ונישואין שטר התנאים במשך הדורות הקנין, התנאים והקנס ב"מ סו, א
- שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות פסח - ח"א (סי' תכט-תמא) תמא דין מי שהלוה על חמץ ב"מ סו, א