טו
טו יש אומריםקמח שבמקום שנוהגין לומר לקורא בתורה מי שבירך והוא נודר לצדקה או לחזן אסור לו לפסוק כמה יתן אלא יאמר לו סתם עשה לי מי שבירךקמט והמנהג להקל בזה מפני שמותר לפסוק צדקה בשבתקנ אבל מה שנוהגים קצת כשהחתן דורש בשבת שהם מחייבים עצמם ליתן כך וכך (מעות) אחר השבת לא יפה הם עושים שלא התירו לחייב עצמו אלא לצדקה וכיוצא בה משאר מצות אבל לדבר הרשות אסורקנא משום ודבר דברקנב.
וכן הנוהגים ליתן כלים במתנה לחתן הדורש לא יפה הם עושיםקנג שאסור ליתן שום דבר במתנה לחבירו בשבת ויו"טקנד אלא מיני מאכל ומשקה שלצורך היוםקנה כמ"ש בסי' שכ"גקנו ותקי"זקנז שהרי אפילו להקדיש לגבוה אסרו והקדש דומה למתנה שיוצאה ג"כ לגמרי מרשותו לרשות חבירוקנח ואפילו נתן לו חדר ורוצה לקנותו ע"י סגירת הדלת שהיא נקראת חזקהקנט לענין שלא יוכל לחזור בו הנותןקס אסור לסגרה בשבת שאין קונין קנין בשבת בשום דרך מדרכי ההקנאהקסא מפני שדומה למקח וממכרקסב ואין צריך לומרקסג בקנין סודרקסד שסתמו עומד לכתיבהקסה ושמא יכתוב בשבתקסו (ועיין סי' של"ט תשלום הלכות אלו):
הערות
- קמח. אור זרוע ח"ב סי' נ בשם ראבי"ה. הובא ברמ"א ס"ו.
- קמט. אור זרוע שם. ד"מ אות ג. מ"א סקי"ד.
- קנ. רמ"א שם.
- קנא. מ"א סוף סקט"ו.
- קנב. כדלקמן סי' שז ס"א.
- קנג. מ"א שם.
- קנד. ב"י סי' תקכז סוד"ה וכשם שאסור, בדעת מרדכי ביצה רמז תרעו. הובא במ"א סקט"ו. וראה לקמן סי' תמד ס"ט ובקו"א שם סק"ב.
- קנה. מ"א שם. וראה גם לקמן סי' תקכד ס"א: ואין נותנין מתנה שאין בה צורך שבת.
- קנו. ס"א. וראה שם ס"ח שמותר ליתן גם כלים לצורך השבת. וראה גם סי' תמד שם.
- קנז. ס"א. וראה גם סי' תקכז סוף סכ"ח.
- קנח. מ"א שם. והיינו אף שהוא מצוה. וראה גם לעיל סי"ד (שמותר רק מטעם שאינו יוצא מרשותו לגמרי), ולעיל סי' רסא ס"ב (שאסור לקנות אפילו לצורך מצוה). אבל ראה לקמן סי' תמד ס"ט ובקו"א שם סק"ב ובסי' תמח סט"ז שמותר לתת מתנה בשבת לצורך מצוה, וראה גם לקמן סי' תקכז סכ"ח. וראה העו"ב תתכב ע' 54.
- קנט. גיטין עז, ב ורש"י ד"ה דתנן ורא"ש פ"ח סי' ג.
- קס. רש"י שם ד"ה הרי זו חזקה.
- קסא. רא"ש שם סי' ב ומ"א שם ע"פ עירובין עא, א. וראה גם לקמן סי' שפ ס"א וסי' שפב סוף ס"ח.
- קסב. רש"י שם ד"ה ומיקני. וראה לקמן סי' שלט ס"ו: מפני שהוא בכלל גזרת מקח וממכר שגזרו משום שמא יכתוב. וראה לעיל סי' רסא ס"ב (במוסגר): ששבות זה לקנות קנין הוא חמור משאר כל השבותים שאיסורו מפורש בדברי קבלה.
- קסג. משמעות המ"א שם.
- קסד. שו"ע חו"מ סי' קצה ס"א.
- קסה. ב"ב מ, א ורשב"ם שם ד"ה דסתם. וראה לקמן סי' שלט ס"ו.
- קסו. סמ"ע חו"מ שם סקכ"ב.
שולחן ערוך, חושן משפט קצ״ה:א׳ - הטקסט מספריא
בְּקִנְיָן כֵּיצַד, יִתֵּן הַקּוֹנֶה לַמַּקְנֶה כְּלִי כָּל שֶׁהוּא וְיֹאמַר לוֹ: קְנֵה זֶה חֶלֶף הַקַּרְקַע אוֹ הַמִּטַּלְטֵל שֶׁמָּכַרְתָּ אוֹ שֶׁנָּתַתָּ לִי. וְאֵין נוֹהֲגִין שֶׁיֹּאמַר לוֹ הַקּוֹנֶה כֵּן, כִּי מִסְּתָמָא אַדַּעְתָּא דְהָכִי הוּא נוֹתֵן לוֹ (טוּר). וְכֵיוָן שֶׁמָּשַׁךְ הַמַּקְנֶה הַכְּלִי, נִקְנֶה הַקַּרְקַע אוֹ הַמִּטַלְטְלִים לַלּוֹקֵחַ אוֹ לַמְּקַבֵּל מַתָּנָה בְּכָל מָקוֹם שֶׁהוּא, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא הֶחֱזִיק וְלֹא נָתַן כֶּסֶף וְלֹא כָּתַב שְׁטָר וְלֹא מָשַׁךְ, וְאֵין שׁוּם אֶחָד מֵהֶם יָכוֹל לַחֲזֹר בּוֹ, אֲפִלּוּ אֵין עֵדִים בַּדָּבָר, אִם מוֹדִים זֶה לָזֶה. הַגָּה: וְכֵן אִם קִבְּלוּ קִנְיָן לִפְנֵי פְּסוּלֵי עֵדוּת, הָוֵי קִנְיָן, הוֹאִיל וּמוֹדִים זֶה לְזֶה שֶׁקָּנָה (הָרֹא"שׁ כְּלָל ס"ו סִימָן ח').
בבא בתרא מ׳ א - הטקסט מספריא
וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר ״כְּתוֹבוּ״; מוֹדָעָא – בִּפְנֵי שְׁנַיִם, וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר ״כְּתוֹבוּ״;
הוֹדָאָה – בִּפְנֵי שְׁנַיִם, וְצָרִיךְ לוֹמַר ״כְּתוֹבוּ״; קִנְיָן – בִּפְנֵי שְׁנַיִם, וְאֵינוֹ צָרִיךְ לוֹמַר ״כְּתוֹבוּ״; וְקִיּוּם שְׁטָרוֹת בִּשְׁלֹשָׁה;
סִימָן – ממה״ק.
אָמַר רָבָא: אִי קַשְׁיָא לִי, הָא קַשְׁיָא לִי – הַאי קִנְיָן, הֵיכִי דָמֵי? אִי כְּמַעֲשֵׂה בֵּית דִּין דָּמֵי, לִיבְעֵי תְּלָתָא! אִי לָא כְּמַעֲשֵׂה בֵּית דִּין דָּמֵי, אַמַּאי אֵינוֹ צָרִיךְ לוֹמַר ״כְּתוֹבוּ״?
בָּתַר דְּבָעֵי, הֲדַר פַּשְׁטַאּ: לְעוֹלָם לָאו כְּמַעֲשֵׂה בֵּית דִּין דָּמֵי; וְהָכָא, טַעְמָא מַאי דְּאֵינוֹ צָרִיךְ לוֹמַר ״כְּתוֹבוּ״ – מִשּׁוּם דִּסְתַם קִנְיָן לִכְתִיבָה עוֹמֵד.
רַבָּה וְרַב יוֹסֵף דְּאָמְרִי תַּרְוַיְיהוּ: לָא כָּתְבִינַן מוֹדָעָא, אֶלָּא אַמַּאן דְּלָא צָיֵית דִּינָא. אַבָּיֵי וְרָבָא דְּאָמְרִי תַּרְוַיְיהוּ: אֲפִילּוּ עָלַי וְעָלֶיךָ. אָמְרִי נְהַרְדָּעֵי: כֹּל מוֹדָעָא
and the prior owner does not need to say to the witnesses: Write a document detailing the protest; they can write one even absent a directive. Similarly, one who desires to state a declaration, preemptively invalidating a bill of sale by notifying the court that it was executed under duress, needs to state the declaration in the presence of two witnesses, and he does not need to say to them: Write a document detailing the declaration; they can write one even absent a directive.
The Gemara continues with the statement of Rava: An admission of a monetary obligation needs to be stated in the presence of two witnesses, and in this case, the one stating the admission needs to say to the witnesses: Write a document detailing the admission, as this document is to his detriment; they may not write one absent a directive. Acquisition by means of a symbolic act utilizing a cloth needs to be done in the presence of two witnesses, and the parties do not need to say to the witnesses: Write a document detailing the acquisition; they can write one even absent a directive. And ratification of legal documents needs to be done by means of three people.
The Gemara presents a mnemonic for the cases discussed above: Mem, protest [meḥa’a]; mem, declaration [moda’a]; heh, admission [hoda’a]; kuf, acquisition [kinyan].
Rava now discusses the statement of Rav Naḥman that he quoted. Rava said: If any part of this statement is difficult to me, this is what is difficult to me. This acquisition, what is it like? If it is like an act of the court, it should require three witnesses for it to take effect, as a court must consist of at least three men. If it is not like an act of the court, why does he not have to say to the witnesses that they should write the document detailing the acquisition? Isn’t transferring an item to another tantamount to admitting a monetary obligation?
After Rava raised the dilemma, he then resolves it. Actually, it is not considered like an act of the court. And here, what is the reason that he does not have to say to the witnesses that they should write? It is due to the fact that a record of an unspecified acquisition is ready to be written. A symbolic act of acquisition indicates one’s intention to do everything possible to finalize the transaction as soon as possible without waiting for the actual transfer of the item. Therefore, it is assumed that the parties would desire that a document be written, and no explicit authorization is necessary.
§ The Gemara discusses the halakhot of a preemptive declaration. Rabba and Rav Yosef both say: We write a preemptive declaration only concerning one who does not generally listen to and implement the judgment of the court. In such a case, there is no recourse other than to write a preemptive declaration on behalf of the seller nullifying the transaction. If the buyer would be willing to listen to the court, the seller is expected to deal with the matter in court, rather than participating in the sale and writing a preemptive declaration. Abaye and Rava both say: A preemptive declaration may be written even concerning someone who is law abiding, such as for me and for you, as not every issue can be settled through the courts. The Sages of Neharde’a say: Any preemptive declaration
עמודים המצטטים את אותם מקורות
הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד - קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 17 עמודים.
- שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות שבת - ח"ד (סי' שא-שז) שו באיזה חפצים מותר לדבר בשבת עירובין דף ע"א, · ב"ב מ, א · גיטין דף ע"ז
- שולחן ערוך אורח חיים חלק ב הלכות עירובין שסו דין עירוב לחצר שהרבה בני אדם דרים בתוכו יא מאותו ספר שם עא, ב
- דובר שלום מתנה בשבת לצורך מצוה עירובין עא, א
- שולחן ערוך חושן משפט הלכות עדות ושטרות ושליש[ו]ת דיני עדות ושטרות ושליש[ו]ת י מאותו ספר ב"ב מ, א
- שולחן ערוך חושן משפט הלכות עדות ושטרות ושליש[ו]ת דיני עדות ושטרות ושליש[ו]ת יב מאותו ספר ב"ב מ, ב
- שולחן ערוך חושן משפט הלכות עדות ושטרות ושליש[ו]ת דיני עדות ושטרות ושליש[ו]ת כג מאותו ספר ב"ב מ, רע"ב
- שארית יהודה שו"ת אבן העזר סימן מח ב"ב מ, ב
- שארית יהודה שו"ת חשן המשפט סימן ט בבא בתרא דף מ
- לקוטי שיחות כרך לב הוספות מכתבים כלליים גיטין עז, א
- לקוטי שיחות כרך לב הוספות ל"ג בעומר גיטין עז, א
- תורת מנחם יום ב' דחג השבועות, ה'תשי"ט גיטין עז, ב
- מאמרים מלוקטים חלק ג ל"ג בעומר ה'תשמ"ה גיטין עז, א
- שולחן ערוך אורח חיים חלק ב הלכות שבת שז דיני שבת התלויים בדבור כח מאותו ספר גיטין עז, ב
- שולחן ערוך אורח חיים חלק ב הלכות שבת שלט כמה דינים פרטיים הנוהגים בשבת ד מאותו ספר גיטין עז, ב
- שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות שבת - ח"א (סי' רמב-רנב) רמח דין המפליג בספינה וההולך בשיירא בשבת גיטין עז , א
- שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות שבת - ח"ד (סי' שא-שז) שז דיני שבת התלויים בדבור גיטין עז, ב
- שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות שבת - ח"ו (סי' שכג-שדמ) שלט כמה דינים פרטיים הנוהגים בשבת גיטין עז, ב