כג
כג וצריכים העדים להזהר מאד מאד שלא לחתום אלא על דבר שראו בעיניהם בענין שיכולים להעיד בפני בית דין בתורת עדות כי חתימתם בשטר היא כאילו מעידים בפני בית דיןקצא לכך צריכים להזהר מאד שלא יהיה דבר שקר בעדותם בשום צד בעולם.
כגון מי שרוצה ללות מחבירו לאחר זמן מה ומקדים ונותן שטר חוב עליו ומאמינו שאם לא ילוהו יחזיר לו השטר חוב אסור לעדים לחתום על שטר חוב זהקצב ואם חתמו הרי הם כמעידים שקרקצג. וגם הלה אסור לו לקבל שטר זה ואם קבלו אסור לו להשהותו בתוך ביתו משום שנאמרקצד ואל תשכן באהלך עולה. ולא אמרוקצה בשטר חוב שאין בו קניןקצו שמותר לעדים לכתוב ולחתום וליתן ליד הלוה כשמסרו להמלוה בפניהם בו ביום אלא כשכבר הלוהו או שילוהו בפניהםקצז או שלא ילוהו כלל והוא מחייב את עצמו בשטר חוב זהקצח בתורת מתנה מפני טובת הנאה שקיבל או שיקבל.
וכשחותמין על מסירת מודעא שכתוב בה הכרנו באונסוקצט יזהרו מאד שלא לסמוך עליור אלא אם כן יודעים מעצמן בבירור אונסו:
הערות
- קצא. כתובות דף יח , ב (כמי שנחקרה עדותן בב"ד). תשב"ץ שם (חתימתם כאילו מעידים בב"ד).
- קצב. כתובות דף יט , ב. וראה רש"י שם ע"א ד"ה שטר אמנה. סמ"ע סי' מו ס"ק קב.
- קצג. רמב"ם הל' עדות פ"ג ה"ז.
- קצד. איוב יא, יד. גמרא שם ע"א. וראה גם לקמן סנ"ג.
- קצה. לעיל סי"ז.
- קצו. ראה לעיל ס"י, שבקנין מתחייב אפילו לא הלוה לו כלום.
- קצז. ראה מ"מ וציונים. אמרי יעקב ביאורים ד"ה ולא אמרו.
- קצח. רמב"ם הל' מכירה פי"א הט"ו. שו"ע סי' מ ס"א. סמ"ע שם ס"ק א, וש"ך שם ס"ק ב (שבשטר מודים גם החולקים על הרמב"ם בזה).
- קצט. נהרדעי ב"ב מ, רע"ב. טור סי' רה סי"א, ושו"ע שם ס"א.
- ר. רמב"ם הל' מכירה פ"י ה"ב. טור שם ס"ט, ושו"ע שם ס"א.
משנה תורה, הלכות עדות ג׳:ז׳ - הטקסט מספריא
אמרו פסולי עדות היינו בעבירה או שוחד לקחנו על עדות זו אין נאמנים שאין אדם משים עצמו רשע עד שיעידו עליו עדים שהוא רשע וכן אם אמרו אמנה היו דברינו אין נאמנים שהמעיד על שטר אמנה כמעיד בשקר.
משנה תורה, הלכות מכירה י״א:ט״ו - הטקסט מספריא
המחייב עצמו בממון לאחר בלא תנאי כלל אע"פ שלא היה חייב לו כלום הרי זה חייב שדבר זה מתנה היא ואינה אסמכתא כיצד האומר לעדים הוו עלי עדים שאני חייב לפלוני מנה או שכתב לו בשטר הריני חייב לך מנה אף על פי שאין שם עדים או שאמר לו בפני עדים הריני חייב לך מנה בשטר אע"פ שלא אמר אתם עדי הואיל ואמר בשטר הרי זה כמי שאמר הוו עלי עדים וחייב לשלם אף על פי ששניהם מודים והעדים יודעים שלא היה לו אצלו כלום שהרי חייב עצמו כמו שישתעבד הערב וכזה הורו רוב הגאונים.
בבא בתרא מ׳ ב - הטקסט מספריא
דְּלָא כְּתִיב בָּהּ: ״אֲנַן יָדְעִינַן בֵּיהּ בְּאוּנְסָא דִפְלָנְיָא״ – לָאו מוֹדָעָא הִיא.
מוֹדָעָא דְמַאי? אִי דְּגִיטָּא וּדְמַתַּנְתָּא – גַּלּוֹיֵי מִילְּתָא בְּעָלְמָא הִיא! וְאִי דִּזְבִינֵי, וְהָאָמַר רָבָא: לָא כָּתְבִינַן מוֹדָעָא אַזְּבִינֵי!
לְעוֹלָם דִּזְבִינֵי; מוֹדֵי רָבָא הֵיכָא דַּאֲנִיס – וּכְמַעֲשֶׂה דְּפַרְדֵּיסָא; דְּהָהוּא גַּבְרָא דְּמַשְׁכֵּין פַּרְדֵּיסָא לְחַבְרֵיהּ לִתְלָת שְׁנִין. בָּתַר דְּאַכְלַהּ תְּלָת שְׁנֵי חֲזָקָה, אֲמַר: אִי מְזַבְּנַתְּ לִי – מוּטָב, וְאִי לָא – כָּבֵישְׁנָא לִשְׁטַר מַשְׁכַּנְתָּא, וְאָמֵינָא: ״לְקוּחָה הִיא בְּיָדִי״. כְּהַאי גַּוְונָא כָּתְבִינַן מוֹדָעָא.
אָמַר רַב יְהוּדָה: הַאי מַתַּנְתָּא טְמִירְתָּא – לָא מַגְבֵּינַן בַּהּ. הֵיכִי דָּמֵי מַתַּנְתָּא טְמִירְתָּא? אָמַר רַב יוֹסֵף, דְּאָמַר לְהוּ לְסָהֲדִי: ״זִילוּ אִטַּמּוּרוּ וְכִתְבוּ לֵיהּ״. וְאִיכָּא דְּאָמְרִי: אָמַר רַב יוֹסֵף, דְּלָא אָמַר לְהוּ: ״תִּיתְּבוּ בְּשׁוּקָא וּבְבָרָיָתָא וְתִכְתְּבוּ לֵיהּ״. מַאי בֵּינַיְיהוּ? אִיכָּא בֵּינַיְיהוּ סְתָמָא.
אָמַר רָבָא: וְהָוְיָא מוֹדָעָא לַחֲבֶרְתַּהּ. אָמַר רַב פָּפָּא: הָא דְּרָבָא – לָאו בְּפֵירוּשׁ אִיתְּמַר, אֶלָּא מִכְּלָלָא אִיתְּמַר.
דְּהָהוּא גַּבְרָא דַּאֲזַל לְקַדּוֹשֵׁי אִתְּתָא, אֲמַרָה לֵיהּ: ״אִי כָּתְבַתְּ לִי כּוּלְּהוּ נִכְסָיךְ – הָוֵינָא לָךְ, וְאִי לָא – לָא הָוֵינָא לָךְ״. אֲזַל כַּתְבֵיהּ לַהּ לְכוּלְּהוּ נִכְסֵי. אֲתָא בְּרֵיהּ קַשִּׁישָׁא, אֲמַר לֵיהּ: ״וְהָהוּא גַּבְרָא – מָה תִּהְוֵי עֲלֵיהּ?״ אֲמַר לְהוּ לְסָהֲדֵי: ״זִילוּ אִטַּמּוּרוּ בַּעֲבַר יַמִּינָא, וְכִתְבוּ לֵיהּ״. אֲתוֹ לְקַמֵּיהּ דְּרָבָא, אֲמַר לְהוּ: לָא מָר קְנָה, וְלָא מָר קְנָה.
מַאן דַּחֲזָא, סָבַר – מִשּׁוּם דְּהָוְיָא מוֹדָעָא לַחֲבֶרְתַּהּ. וְלָא הִיא; הָתָם – מוֹכְחָא מִילְּתָא דְּמֵחֲמַת אוּנְסָא הוּא דִּכְתַב לַהּ; אֲבָל הָכָא – מָר נִיחָא לֵיהּ דְּלִיקְנֵי, וּמָר לָא נִיחָא לֵיהּ דְּלִיקְנֵי.
אִיבַּעְיָא לְהוּ:
that does not have written in it the formulation: We are aware of so-and-so’s duress, i.e., we are aware of the nature of the coercion that forced him to enter this arrangement against his will, is not a valid preemptive declaration.
For what type of transaction is the preemptive declaration being stated? If one were to say that it is a preemptive declaration for a bill of divorce or for a gift, the preemptive declaration is merely revealing the matter. Since these actions can’t take place unless he desires it, it is sufficient that he stated that he does not desire them, and he need not specify a particular reason for nullifying them. And if it is for a sale, but doesn’t Rava say: We do not write a preemptive declaration for a sale?
The Gemara answers: Actually, it is referring to a preemptive declaration for a sale, as Rava concedes in a case where one was compelled to act due to a threat of monetary loss, as with the incident of the orchard, as there was a certain man who mortgaged his orchard to another for three years. After he worked and profited from it for the three years necessary for establishing the presumption of ownership, he said: If you sell the orchard to me, it is well. And if not, then I will hide the mortgage document and I will say that this land is purchased and that is why it is in my possession, and you will receive no payment for the orchard. In a case like this, we write a preemptive declaration. The declaration states that he does not actually desire to sell his property but was forced to do so.
§ Rav Yehuda says: With regard to this document detailing a concealed gift, we do not collect with it. The Gemara clarifies: What are the circumstances of a concealed gift? Rav Yosef said: It is referring to a case in which the giver said to witnesses: Go and hide and write a document for the recipient of this gift. And there are those who say that Rav Yosef said: It is referring to a case in which the giver did not say to witnesses: Sit outdoors in the marketplace and write it for him. The Gemara asks: What is the difference between the two versions of Rav Yosef’s statement? The Gemara answers: The difference between the two versions is in a case where his instructions were without specification, i.e., he did not tell them to write the document in private or in public.
Rava said: But a concealed gift is effective as a preemptive declaration for another gift. In other words, if he first gave an item as a concealed gift to one person, and then he gave this item as a gift to someone else, the second gift is null and void. Rav Pappa said: This ruling of Rava was not stated explicitly; rather, it was stated by inference, and he did not, in fact, hold accordingly.
Rav Pappa explains the inference: As there was a certain man who went to betroth a woman. She said to him: If you write a document signing over all of your property to me, then I will be your wife, and if not, I will not be your wife. He went and wrote a document signing over all of his property to her. His eldest son came and said to him: And that man, i.e., me, what will become of him if you give all of your property to this woman? The father said to two witnesses: Go hide in Avar Yemina and write a document for the son, giving him the father’s property as a gift. Later, the witnesses came before Rava. He said to them: This Master, i.e., the son, did not acquire the property and that Master, i.e., the wife, did not acquire it either. The son did not acquire the property because it was a concealed gift.
The Gemara explains why the wife does not acquire it as well. One who observed this incident assumed that Rava invalidated the wife’s acquisition because the concealed gift to his son was a preemptive declaration to the other gift, but that is not so. There, in the case of the woman and the son, the matter is self-evident that he wrote a document signing over his property to her because of duress, as she had told him that she would not marry him otherwise; but here, in a typical case of giving one person a concealed gift and then giving a public gift to another, that is not the case. It is possible that it is simply amenable to him that this Master, i.e., the one to whom he gave it publicly, should acquire the gift, and it is not amenable to him that this Master, i.e., the one to whom he gave it privately, should acquire the gift. Consequently, an incorrect inference was drawn concerning Rava’s opinion.
A dilemma was raised before the Sages:
משנה תורה, הלכות מכירה י׳:ב׳ - הטקסט מספריא
וצריכין העדים לידע שהוא מוכר מפני האונס ושהוא אנוס ודאי לא שיסמכו על פיו וכל מודעה שאין כתוב בה ואנו העדים ידענו שפלוני זה אנוס היה אינה מודעה.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד - קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 21 עמודים.
- תורת מנחם שיחת ש"פ לך-לך, יו"ד מר-חשון ה'תשי"א* כתובות יח, ב
- שו"ת חושן משפט סימן כז כתובות דף י"ח ע"ב
- שולחן ערוך אורח חיים חלק ב הלכות שבת שו באיזה חפצים מותר לדבר בשבת טו מאותו ספר ב"ב מ, א
- שולחן ערוך חושן משפט הלכות עדות ושטרות ושליש[ו]ת דיני עדות ושטרות ושליש[ו]ת י מאותו ספר ב"ב מ, א
- שולחן ערוך חושן משפט הלכות עדות ושטרות ושליש[ו]ת דיני עדות ושטרות ושליש[ו]ת יב מאותו ספר ב"ב מ, ב
- שארית יהודה שו"ת אבן העזר סימן מח ב"ב מ, ב
- שארית יהודה שו"ת חשן המשפט סימן ט בבא בתרא דף מ
- שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות שבת - ח"ד (סי' שא-שז) שו באיזה חפצים מותר לדבר בשבת ב"ב מ, א
- אגרות קודש כרך א קלב כתובות יט, א
- אגרות קודש כרך כד ט'לח כתובות יט, ב
- לקוטי שיחות כרך כה הוספות - שיחות שיחה ג כתובות יט, א
- לקוטי שיחות כרך כו בשלח שיחה א כתובות יט, א
- לקוטי שיחות כרך כז אחרי שיחה ג כתובות יט, א
- לקוטי שיחות כרך כט הוספות - שיחות שיחה ו כתובות יט, ב
- תורת מנחם יום ד' פ' מטות-מסעי, כ"ה תמוז, ה'תשי"ג כתובות יט, א
- תורת מנחם ש"פ חוקת-בלק, י"ב תמוז, ה'תשי"ט כתובות יט, ריש ע"ב
- תורת מנחם שיחת ש"פ אחרי-קדושים, י"ג אייר*, ה'תשכ"ד כתובות יט, א
- שולחן ערוך חושן משפט הלכות עדות ושטרות ושליש[ו]ת דיני עדות ושטרות ושליש[ו]ת נג מאותו ספר כתובות יט , ב
- שולחן ערוך חושן משפט הלכות גזלה וגנבה דיני גזלה וגנבה ב מאותו ספר כתובות יט, א
- שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות פסח - ח"ג (סי' תמח-תנב) תנ דין ישראל ונכרי שיש להם שותפות כתובות יט, א
- תורת מנחם שיחת יום ד' פ' בשלח, יו"ד שבט, ה'תשל"ב כתובות יט, סע"א ואילך