קיח, ד
הרצוא לשוב דוקא אז יאיר אור דגדלות המוחי' דאבא ביותר כו' כנ"ל וד"ל. משא"כ המצה נאסר בה החמץ מפני שאין בה גילוי גדלות המוחי' דאבא רק בהעלם והלבשה לבד (ומה גם [שבא] ממקום ומדרגה גבוה מאד נעלה שהוא מבחי' העצמות ממש כנ"ל שא"א שיעלה שם בחי' היש אף לאחר ביטולו לאין, להיותו למעלה [מעלה] מבחי' אין האמיתי דעצמות א"ס ב"ה שאינו שורה רק בבחי' השפלות וקטנות ביותר דוקא והוא המצה שנק' לחם עוני [דוקא] דעומ"ר אינו שורה [רק] בעומ"ת180 כמ"ש כי רם ה'181 ושפל יראה כידוע, ואמנם מזה דוקא בא בחי' גילוי אור דאבא להפוך היש לאין כנ"ל וד"ל). ובזה מתורץ הקושיא דלעיל דאע"פ שגם ב' הלחם הוא רק בנו"ה דאבא אבל הוא [מ]בחי' גדלות המוחין דאבא שבא בגילוי אור בלא צמצום והעלם ולבוש כלל ע"כ א' חמץ תאפינה דוקא, משא"כ המצה שהיא בבחי' קטנות דיסוד אבא בהעלם ביותר נאסר בה החמץ בתכלית כדי שלא יקבלו החיצונים יניקה מפסולת הגבו' שנק' גבו' קשות כידוע וד"ל.
והנה אחר כ"ז י"ל שרש ענין [ה]ד' כוסות דיין דאפי' עני שבישראל מחוייב בד' כוסות182 כו', ולכאורה יפלא דלפי כל הנ"ל הרי אין במצה מבחי' הרצוא דמוחי' דאימא כלל אדרבה לזה נאסר החמץ כו' לפי שאין בה שום התפעלו' והשגה מורגש בטעם כו', וא"כ למה מצוה ביין בד' כוסות שהיין הוא המשמח כו' שהוא [ב]בחי' התפעלות הרצוא דבינה כידוע בכוס יין183 דקידוש שהוא בבחי' מוחין דאימא כנ"ל. אך הנה יש להקדים ענין א' והוא מה שהמלאכי' א'184 תנה הודך על השמים185 שהוא הוד דתורה והשיב ה'186 [להם] כלום גזל יש188 ביניכם187, דהנה באמת גם המלאכי' ראוים לקבל התורה כי עיקר ענין התורה הוא בחי' גדלות אור החכמה דאורייתא מח"ע נפקת189 להיות בחי' שוב שאחרי היפוך הרצוא לשוב כנ"ל שזהו כל התורה לאכללא שמאלא בימינא190 שהוא גבו' דרצוא דאימא להתהפך לחסדים דימין דאבא כו', וגם המלאכים נא' בהם והחיות רו"ש191 שאחרי הרצוא שלהם בתחילה הם שבים בביטול דבחי' אין דחכמה לפי שבאים בקירוב יותר בהשתחוואות לפני ה', עד שהרצוא שלהם נהפך לשוב כמו בעמדם תרפינה כנפיהם192 כשבאים בקירוב יותר בעמידה יפלו מהשגתם [בהתפעלות] דרצוא שבאוי"ר שבכנפיהם כו' (והיינו לפני193 אל נהירו דחכ'194 דנהיר עלייהו בקירוב). וזהו [oldpage_קמז] וצבא השמים לך
הערות
- 180. דעומ"ר. . בעומ"ת : נסמן לעיל פ' וארא פג, ב.
- 181. כי רם ה' : תהלים קלח, ו.
- 182. עני. . בד' כוסות : ראה פסחים צט, ב [במשנה].
- 183. יין : ביד: ליתא.
- 184. שהמלאכים א' : שבת פח, ב.
- 185. תנה הודך על השמים : תהלים ח, ב.
- 186. והשיב ה' : ראה זהר שמות ג, א. ביאוה"ז בראשית (א, ד). כאן (עד, ג). מאמרי אדה"א שמות ח"א ע' קעד. דברים ח"ד ע' א'תעב.
- 188. ביניכם : ביד: בכם כו'.
- 187. כלום גזל יש ביניכם : ראה זהר שם. שבת פט, א. דרושים שבהערה שלפנ"ז. וש"נ. מאמרי אדה"א במדבר ח"ה ע' א'תרמג.
- 189. דאורייתא מח"ע נפקת : נסמן לעיל פ' שמות יא, א.
- 190. התורה לאכללא שמאלא בימינא : ראה זהר ר"פ קרח. הנסמן במאמרי אדה"א דברים ח"ד ע' א'תמב.
- 191. והחיות רו"ש : יחזקאל א, יד.
- 192. בעמדם תרפינה כנפיהם : יחזקאל א, כד. כה. ראה גם לקמן פ' בשלח קסד, ג. ויקהל תח, ג.
- 193. לפני : ביט: מפנימי'. יד: מפני.
- 194. אל נהירו דחכ' : נסמן לעיל צח, ד.
פסחים צ״ט ב - הטקסט מספריא
מַתְנִי׳ עֶרֶב פְּסָחִים סָמוּךְ לַמִּנְחָה לֹא יֹאכַל אָדָם עַד שֶׁתֶּחְשַׁךְ. אֲפִילּוּ עָנִי שֶׁבְּיִשְׂרָאֵל לֹא יֹאכַל עַד שֶׁיָּסֵב, וְלֹא יִפְחֲתוּ לוֹ מֵאַרְבַּע כּוֹסוֹת שֶׁל יַיִן וַאֲפִילּוּ מִן הַתַּמְחוּי.
גְּמָ׳ מַאי אִירְיָא עַרְבֵי פְסָחִים? אֲפִילּוּ עַרְבֵי שַׁבָּתוֹת וְיָמִים טוֹבִים נָמֵי. דְּתַנְיָא: לֹא יֹאכַל אָדָם בְּעַרְבֵי שַׁבָּתוֹת וְיָמִים טוֹבִים מִן הַמִּנְחָה וּלְמַעְלָה כְּדֵי שֶׁיִּכָּנֵס לַשַּׁבָּת כְּשֶׁהוּא תַּאֲוָה, דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: אוֹכֵל וְהוֹלֵךְ עַד שֶׁתֶּחְשַׁךְ.
אָמַר רַב הוּנָא: לָא צְרִיכָא אֶלָּא לְרַבִּי יוֹסֵי, דְּאָמַר: אוֹכֵל וְהוֹלֵךְ עַד שֶׁתֶּחְשַׁךְ — הָנֵי מִילֵּי בְּעַרְבֵי שַׁבָּתוֹת וְיָמִים טוֹבִים, אֲבָל בְּעֶרֶב הַפֶּסַח, מִשּׁוּם חִיּוּבָא דְמַצָּה מוֹדֶה.
רַב פָּפָּא אָמַר: אֲפִילּוּ תֵּימָא רַבִּי יְהוּדָה, הָתָם בְּעַרְבֵי שַׁבָּתוֹת וְיָמִים טוֹבִים מִן הַמִּנְחָה וּלְמַעְלָה הוּא דַּאֲסִיר, סָמוּךְ לַמִּנְחָה שְׁרֵי. אֲבָל בְּעֶרֶב הַפֶּסַח, אֲפִילּוּ סָמוּךְ לַמִּנְחָה נָמֵי אָסוּר.
וּבָעֶרֶב שַׁבָּת סָמוּךְ לַמִּנְחָה שְׁרֵי? וְהָתַנְיָא: לֹא יֹאכַל אָדָם בְּעֶרֶב שַׁבָּת וְיָמִים טוֹבִים מִתֵּשַׁע שָׁעוֹת וּלְמַעְלָה, כְּדֵי שֶׁיִּכָּנֵס לַשַּׁבָּת כְּשֶׁהוּא תַּאֲוָה, דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: אוֹכֵל וְהוֹלֵךְ עַד שֶׁתֶּחְשַׁךְ.
אָמַר מָר זוּטְרָא: מַאן לֵימָא לַן דִּמְתָרַצְתָּא הִיא?
MISHNA: On the eve of Passover, adjacent to minḥa time, a person may not eat until dark, so that he will be able to eat matza that night with a hearty appetite. Even the poorest of Jews should not eat the meal on Passover night until he reclines on his left side, as free and wealthy people recline when they eat. And the distributors of charity should not give a poor person less than four cups of wine for the Festival meal of Passover night. And this halakha applies even if the poor person is one of the poorest members of society and receives his food from the charity plate.
GEMARA: The Gemara expresses surprise at the mishna’s statement that one may not eat on Passover eve from the time that is adjacent to minḥa. Why discuss this halakha particularly with regard to the eves of Passover? Even on the eves of Shabbat and other Festivals it is also prohibited to eat in the late afternoon, as it was taught in a baraita: A person should not eat on the eves of Shabbat and Festivals from minḥa time onward, so that he will enter Shabbat when he has a desire to eat and he will enjoy the Shabbat meal; this is the statement of Rabbi Yehuda. Rabbi Yosei says: One may continue eating until dark.
Rav Huna said: The mishna was necessary only according to the opinion of Rabbi Yosei, who said that one may continue eating until dark. According to his opinion, the mishna is necessary to emphasize that this applies only on the eves of Shabbat and Festivals. But on the eve of Passover, due to the obligation to eat matza, Rabbi Yosei concedes that one must refrain from eating in the afternoon, so that he will eat matza with a good appetite.
Rav Pappa said: Even if you say that the mishna is in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda, there is still a difference between the eves of Shabbat and other Festivals, as compared with the eve of Passover. There, on the eves of Shabbat and other Festivals, it is only from minḥa time onward that it is prohibited to eat, but adjacent to minḥa time it is permitted. However, on the eve of Passover, even adjacent to minḥa time, it is also prohibited to eat. For this reason, the mishna is referring specifically to the eve of Passover.
The Gemara asks: And on the eve of Shabbat adjacent to minḥa time, is it permitted to eat? But wasn’t the following taught in a baraita? A person may not eat on the eve of Shabbat and Festivals from nine hours onward, so that he will enter Shabbat when he is filled with the desire to eat; this is the statement of Rabbi Yehuda. Rabbi Yosei says: One may continue eating until dark. According to the opinion of Rabbi Yehuda, even on Shabbat eve one may not eat from before the time of the lesser minḥa, which is at nine and a half hours of the day.
Mar Zutra said: Who will say to us that this version of the baraita is accurate?
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.