ש"פ וארא, ראש-חודש שבט, ה'תשכ"ב

368

(הנחה בלתי מוגה)

הודו

לה' כי טוב כי לעולם חסדו ⁷⁹² (וחוזר וכופל בג' הפסוקים שלאח"ז ⁷⁹³ ) יאמר נא ישראל כי לעולם חסדו, יאמרו נא בית אהרן כי לעולם חסדו, יאמרו נא יראי ה' כי לעולם חסדו. ומבואר בזה במאמר של רבינו הזקן (בביכל המאמרים מהשנים תקס"ג-ס"ד, שכו"כ מהם עדיין לא נדפסו, ואפילו לא נתפרסמו) ⁷⁹⁴ , דמ"ש הודו לה' כי טוב קאי על התורה, דאין טוב אלא אור, כמ"ש ⁷⁹⁵ וירא אלקים את האור כי טוב, ואין טוב אלא תורה ⁷⁹⁶ , שנאמר ⁷⁹⁷ ותורה אור. ויש להוסיף בזה, שמלבד זה שהתורה היא תורה אור, ואין טוב אלא אור, הרי מצינו שהתורה עצמה נקראת טוב, כמ"ש ⁷⁹⁸ כי לקח טוב נתתי לכם תורתי גו'. אמנם, כיון שבתורה ישנם תרי"ג מצוות דאורייתא (כמארז"ל ⁷⁹⁹ תרי"ג מצוות נאמרו לו למשה, כמ"ש ⁸⁰⁰ תורה צוה לנו משה מורשה, תורה בגימטריא שית מאה וחד סרי הוי (תרי"א מצוות שצוה לנו משה, ועוד שתים) אנכי ולא יהי' לך מפי הגבורה שמענום), ונוסף לזה ישנם גם ז' מצוות דרבנן שתיקנו חכמי ישראל, הנה מ"ש הודו לה' כי טוב (שנזכר ה' לבדו, ולא ישראל), קאי על תרי"ג מצוות דאורייתא שנאמרו לו למשה, ומ"ש יאמר נא ישראל , קאי על ז' מצוות דרבנן, היינו, שגם כנס"י יאמר להמשיך המשכות אור א"ס ע"י ז' מצוות דרבנן שהוסיפו חכמי ישראל. ומש"נ יאמר נא ישראל, יאמרו נא בית אהרן, יאמרו נא יראי ה', הרי זה לפי שכללות העבודה דישראל נחלקת לג' הסוגים שבבנ"י, כהנים לוים וישראלים, וזהו יאמר נא ישראל, ישראלים, יאמרו נא בית אהרן, כהנים, ויאמרו נא יראי ה' קאי על לוים, שעבודתם היא בקו הגבורות ⁸⁰¹ , יראה. והיינו, שגם ז' מצוות דרבנן שהוסיפו חכמי ישראל נחלקים לג' הקוין,

369

חסד גבורה תפארת (שדוגמתם בישראל הם ג' הסוגים דכהנים לוים וישראלים), כמו שכללות התורה נחלקת לג' הקוין ⁸⁰² , תורה עבודה וגמ"ח ⁸⁰³ . וכללות ענין הז' מצוות דרבנן שהוסיפו חכמי ישראל הוא כדי שיהי' לעולם חסדו (כפי שממשיך ומסיים בכל ג' הפסוקים הנ"ל כי לעולם חסדו), היינו, שיהי' חסד ה' העליון מאיר גם למטה מטה באישון לילה כו'. והענין בזה, שז' מצוות דרבנן ניתוספו בזמן בית שני שתקנו חכמי ישראל בראותם שאין גילוי אלקות בכנס"י כ"כ ע"י המצוות דאורייתא, מפני הנפילה שנפלו ממדריגתם, ולא יוכלו להאיר האור בכלי בתומ"צ, לזאת הוסיפו מצוות דרבנן לפי העת והזמן, כמו מצות נר חנוכה בימי חשמונאי, שמצד החושך שהי' בזמן מלחמת היונים, הנה כאשר הי' נצחון החשמונאים תיקנו מצות נר חנוכה, ומגילה בימי מרדכי, מצד החושך דגזירת אחשורוש והמן כו', ונטילת ידים תיקן שלמה, שגם ענין זה הי' מצד ההעלם וההסתר שהי' אז ⁸⁰⁴ (ע"כ תוכן המאמר).

ב) ויש

לקשר ענין זה עם ראש חודש, שבו אומרים פסוקים הנ"ל (הודו לה' גו' יאמר נא ישראל וגו') באמירת הלל, שגם היא מצוה דרבנן ⁸⁰⁵ . והענין בזה, כידוע ⁸⁰⁶ שענינו של ראש חודש הוא המשכת אור הקדושה גם בימות החול, שהרי כשחל ראש חודש בימות החול (דלא כר"ח זה שחל ביום השבת) הרי הוא מותר בעשיית מלאכה ⁸⁰⁷ , ואעפ"כ אומרים בו הלל, מלשון בהלו ⁸⁰⁸ נרו ⁸⁰⁹ , שהו"ע של המשכת וגילוי אור, היינו, שיומשך האור גם בימות החול ובעובדין דחול ⁸¹⁰ . וזהו גם כללות ענין ז' מצוות דרבנן שהוסיפו חכמי ישראל, היינו, שפעלו בענינים שמצד עצמם אינם מצוה וקדושה, עניני חול, שגם הם יהיו עניני מצוה וקדושה.

ג) והנה

כללות האור שנמשך ע"י ז' מצוות דרבנן שענינם המשכת הקדושה בעניני חול הוא אור נעלה יותר מאשר האור שנמשך ע"י תרי"ג מצוות דאורייתא ⁸¹¹ , ומצד גודל מעלת האור ביכלתו להיות

370

נמשך ולהאיר למטה יותר גם בעניני חול, והיינו, שכדי לפעול ולהאיר למטה יותר גם בעניני חול, לא מספיק המשכת האור שע"י תרי"ג מצוות דאורייתא, אלא צ"ל המשכת אור נעלה יותר שנמשך ע"י ז' מצוות דרבנן. וע"ד המבואר בענין מצות נר חנוכה, שאף שתיקנוה חכמים לזכר הנס שהי' בנרות המקדש, מ"מ, יש חילוק בין מצות נר חנוכה שמדרבנן למצות הדלקת הנרות במקדש שהיא מן התורה, דהנה, מצות הדלקת נרות המקדש היתה (לא בעזרת נשים, ולא בעזרת ישראל, אלא) בהיכל פנימה דוקא (ורק ע"י חלוני שקופים אטומים ⁸¹² הי' האור יוצא ומאיר גם לחוץ), משא"כ מצות נר חנוכה היא על פתח ביתו מבחוץ ⁸¹³ דוקא, כיון שענינה הוא להאיר את החוץ ⁸¹⁴ , ועד שהפעולה דנר חנוכה היא להיות כליא רגלא דתרמודאי22, דתרמודאי קאי על הקליפות שמורדים במלכות שמים, כדאיתא בספרי קבלה ⁸¹⁵ שתרמוד אותיות מורדת, ומרומז גם בנגלה דתורה, כדמשמע בגמרא ⁸¹⁶ שהיו עבדי שלמה שמרדו בו ונתערבו בין התרמודים, וכיון שבשלמה כתיב ⁸¹⁷ וישב שלמה על כסא ה', הרי ענין המרידה בשלמה הוא מרידה במלכות שמים, ובענין זה היא הפעולה דנרות חנוכה שיהי' כליא רגלא דתרמודאי, היינו, לבטל ולכלות את ענין המרידה במלכות שמים. ומזה מובן מעלת האור דנרות חנוכה לגבי האור דנרות המקדש, שהרי האור דנרות המקדש שהי' בימי שלמה (עליו נאמר ⁸¹⁸ הוא יבנה הבית לשמי) לא פעל שלילת מציאות המרידה דתרמוד, וכדי שיהי' כליא רגלא דתרמודאי צ"ל גילוי אור נעלה יותר ע"י נרות חנוכה. ומזה מובן גם בנוגע לכללות ז' מצוות דרבנן, שענינם הוא המשכת אור הקדושה גם בעניני חול, שבשביל זה צ"ל גילוי אור נעלה יותר מאשר גילוי האור שנמשך ע"י תרי"ג מצוות דאורייתא ⁸¹⁹ .

ויש

להוסיף, שמעלת ז' מצוות דרבנן בהמשכת אור הקדושה בעניני חול ע"י גילוי אור נעלה יותר, ישנה גם בעבודה בעניני הרשות באופן שבכל דרכיך דעהו ⁸²⁰ , ויתירה מזה, באופן נעלה יותר, כי, ז' מצוות

371

דרבנן, אף שמלכתחילה היו עניני חול, הרי ע"י תקנת חכמים נעשו ענין של מצוה וקדושה, משא"כ בהענין דבכל דרכיך דעהו, הרי כל דרכיך לא נעשים ענין של מצוה, אלא נשארים עניני הרשות, מאכלו ומשקהו וכו' (כל העשרה דברים שבהם החכם ניכר ומובדל משאר העם ⁸²¹ ), ואעפ"כ נעשה בהם ועל ידם הענין דדעהו, ע"ד מ"ש ⁸²² דע את אלקי אביך ועבדהו בלב שלם, באופן של דעת דוקא, מלשון התקשרות ⁸²³ . ומזה מובן שע"י העבודה דבכל דרכיך דעהו ממשיכים אור נעלה יותר מהאור שנמשך ע"י קיום המצוות, כולל גם ז' מצוות דרבנן. ויש לומר, שזהו מה שאמרו חז"ל ⁸²⁴ איזוהי פרשה קטנה שכל גופי תורה תלויין בה, בכל דרכיך דעהו. והיינו, שעם היות בכל דרכיך דעהו פרשה קטנה, דבר קטן, שהרי אין זה מצוה מדאורייתא, וגם לא מצוה מדרבנן, כי אם עניני הרשות בלבד, מ"מ, כל גופי תורה תלויין בה, גופי תורה דייקא, היינו, לא רק אברים פרטיים, אלא גוף ועצם התורה, ודוקא עי"ז נעשה לאשתאבא בגופא דמלכא ⁸²⁵ . ועוד ענין בזה, שמעלת גילוי האור שנמשך ע"י העבודה דבכל דרכיך דעהו שהוא נעלה יותר מהאור הנמשך ע"י קיום המצוות, היא בהתאם לכך שהעבודה דבכל דרכיך דעהו באה ונוגעת בעצם הנשמה בעומק יותר מאשר העבודה דקיום המצוות. ועפ"ז יש להוסיף בפירוש פרשה קטנה, שזהו"ע ששייך אפילו לקטן שבקטנים, דכיון שענין זה נוגע ובא מצד עצם הנשמה, הרי זה שייך לכאו"א מישראל, אפילו לקטן שבקטנים, כי, מצד עצם הנשמה כולם שוים.

ד) וע"פ

האמור לעיל שע"י ז' מצוות דרבנן שהוסיפו חכמי ישראל נמשך אור נעלה יותר מהאור שנמשך ע"י תרי"ג מצוות דאורייתא, יש לומר בדא"פ בפירוש סיום הכתוב (יאמר נא ישראל) כי לעולם חסדו, שהחידוש וההוספה בזה הוא לא רק בהמשכת האור לעולם להאיר למטה יותר (כי לעולם חסדו), אלא גם במעלת האור, שזהו"ע חסדו, חסד ו דייקא, חסד שלמעלה מהשתלשלות [כידוע ⁸²⁶ בענין כ"ו כי לעולם חסדו שכנגד כ"ו דורות ראשונים שהיו ניזונין בחסדו של הקב"ה ⁸²⁷ , דקאי על חסד שלמעלה מהשתלשלות, ששם כחשיכה כאורה ⁸²⁸ ], היינו,

372

שבחי' חסדו שנמשך ע"י ז' מצוות דרבנן שהוסיפו חכמי ישראל (שעז"נ יאמר נא ישראל כי לעולם חסדו) הוא למעלה יותר מבחי' חסדו שנמשך ע"י תרי"ג מצוות דאורייתא (שעז"נ הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו). ועוד חידוש בזה, שעם היות שהאור שנמשך ע"י ז' מצוות דרבנן הוא אור נעלה ביותר, בחי' חסדו שלמעלה מסדר השתלשלות (למעלה גם מבחי' חסדו שנמשך ע"י תרי"ג מצוות דאורייתא), ומצד דרגא זו צ"ל כחשיכה כאורה, מ"מ, נמשך האור לישראל דוקא. וכידוע ⁸²⁹ בענין בקשת משה רבינו שתשרה שכינה על ישראל דוקא ולא על אומות העולם ⁸³⁰ , כמ"ש ⁸³¹ הלא בלכתך עמנו ונפלינו אני ועמך וגו', דלכאורה, למה הוצרך לבקשה זו לאחרי שבמ"ת הי' כבר הענין דאתה בחרתנו מכל העמים ⁸³² . אך הענין הוא, שכיון שבזמן הגלות קוב"ה סליק לעילא ולעילא ⁸³³ , וההמשכה היא מבחי' המקיף שלמעלה מהשתלשלות, ששם כחשיכה כאורה, לכן יש צורך בבקשה מיוחדת שאעפ"כ יהי' הענין דנפלינו אני ועמך וגו'. וזהו גם שי"ג מדה"ר נקראים בשם מדות, דלכאורה, כיון שי"ג מדה"ר נמשכים מבחי' שלמעלה מהשתלשלות [ובפרט שהתגלות י"ג מדה"ר היא לאחרי שחטא העם הזה חטאה גדולה גו' ⁸³⁴ , וכדי לתקן פגם זה יש צורך בהמשכה שלמעלה מהשתלשלות דוקא ⁸³⁵ ], הרי ענינם הוא בלי גבול, ולמה נקראים בשם מדות, מלשון מדידה. אך הענין הוא, שהגילוי מבחי' שלמעלה מהשתלשלות הוא באופן דכחשיכה כאורה, ולכן צריך להיות בזה ענין של מדידה והגבלה (מדות דייקא), שיומשך למקום הראוי דוקא. וזהו גם החידוש בפסוק יאמר נא ישראל כי לעולם חסדו, שגם בחי' חסדו שנמשך ע"י ז' מצוות דרבנן, עם היותו בחי' שלמעלה מהשתלשלות ששם כחשיכה כאורה, מ"מ, הרי זה נמשך לישראל דוקא.

______ ● ______