ספרי כ"ק אדמו"ר לקוטי שיחות כרך כז צו שיחה א

29

מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.

שיחה א

א. "וכלי חרש... ישבר"

בדיני החטאת שבפרשתנו¹ אומרת התורה²: "וכלי חרש אשר תבושל בו ישבר ואם בכלי נחושת בושלה ומורק ושוטף במים".

רש"י מצטט את המילה "ישבר" ומפרש: "לפי שהבליעה נבלעת בו נעשה נותר והוא הדין לכל הקדשים".

לגבי ההסבר לכך שרש"י צריך (א) להסביר את טעמו של הדין "ישבר"³, ו(ב) להוסיף "והוא הדין לכל הקדשים" – יש לומר בפשטות:

הפסוק "וכלי חרש..." מופיע בהמשך לפסוק הקודם, שבו כתוב דין "דם חטאת" – "ואשר יזה מדמה על הבגד... תכבס במקום קדוש", שחובה זו קיימת רק בקרבן חטאת, ולא בקרבנות אחרים. ולפי זה צריך היה להסיק⁴, שהפסוק "וכלי חרש...", המופיע מיד אחר כך, עוסק אף הוא בדין המיוחד לחטאת⁵, שמפני חומרתו של קרבן חטאת, חובה להסיר מיד את בליעת החטאת מן הכלי, כדם החטאת מן הבגד. ולכן אומרת התורה, שכלי חרס, שממנו אי אפשר להסיר בליעה, כדברי רש"י⁶ "כלי חרס .. אינו יוצא מידי דפיו לעולם", ההלכה היא – "ישבר" –

ורש"י שולל סברה זו, ומציין שההלכה "ישבר" אינה קשורה לחומרת החטאת, אלא "לפי שהבליעה שנבלעת בו נעשה נותר, והוא הדין לכל הקדשים", (שהרי בכל הקדשים קיים דין נותר)⁷ – ולא כדין דם החטאת, המופיע בפסוק הקודם.

אך את זאת יש להבין: מהו ההכרח להסביר בפשוטו של מקרא, שהטעם הוא משום איסור נותר, ו"הוא הדין לכל הקדשים"⁸ – ולא, כפי שנראה,

הערות

1. ו, יז ואילך.
2. שם, כא.
3. והרי לא פרש"י טעם ד"אשר יזה מדמה על הבגד גו' תכבס במקום קדוש" שבפסוק שלפנ"ז – אף שברמב"ן שם (ועוד) פי' הטעם "שלא יצא חוץ לקלעים" [אלא שי"ל שמובן הוא מפרש"י שלפנ"ז ד"יקדש" היינו "(תאכל) כחומר שבה". ואכ"מ].
4. ראה גם רמב"ן (לעיל סוף פסוק יח): וחידש דינין הרבה בנבלעים מן החטאת.
5. וכ"ה שיטת הרמב"ם – הל' מעשה הקרבנות פ"ח הי"ד. וראה לקמן סעיף ט.
6. בד"ה ומורק ושוטף, וכדלקמן סעיף ב.
7. וראה ראב"ד הל' מעה"ק שם. וראה לקמן סעיף ט.
8. הכרחו של רש"י שהוא מצד "הבליעה שנבלעת בו" (ולא גזה"כ מצד עצם הבישול*) – י"ל בפשטות, שהוא מצד החילוק שבין כלי חרס וכלי נחושת (אבל ראה לקמן הערה 17). ויותר מסתבר לומר – מכיון שבא בהמשך לפסוק שלפנ"ז שאיירי בדיני נבלעים. וראה לקמן בפנים. והשאלה שבפנים היא – מנ"ל שהוא מטעם איסור נותר. ולהעיר (ע"ד ההלכה) מהר המורי' לרמב"ם שם.
. ראה זבחים (צה, ב) "בישול בלא בילוע מאי" פרש"י ותוס' ד"ה אלא – שם צו, א. רא"ש ע"ז עו, א (פ"ה סל"ו). ועוד.

עמודים המצטטים את אותם מקורות

הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד - קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 10 עמודים.