43
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
שיחה א
א. ארבע כוסות
חז"ל אומרים1, שארבע כוסות שתיקנו חכמים לשתות בליל פסח הן כנגד ארבע לשונות של גאולה, המופיעות בתחילת פרשתנו2 – והוצאתי והצלתי וגאלתי ולקחתי.
ושואל בעל ה"מרדכי"3: "ליבעי ארבע לחמים" הרי אכילת מצה בליל פסח היא מן התורה, ו"על שום שנגאלו אבותינו ממצרים"4, ואם כך, מתאים יותר היה לתקן שיקחו ל"סדר" ארבע מצות כנגד ארבע לשונות של גאולה?
וממשיך ה"מרדכי" ואומר: "לכך יש מפרשים כנגד ד' כוסות האמורים לישועה...". כלומר, השאלה שהוצגה לעיל מהווה את הסיבה ל"יש מפרשים"5 האומרים שהכוסות הן "כנגד ד' כוסות האמורים לישועה", שאינן קשורות ללחם.
אך יש לתרץ את השאלה שלעיל לפי כל המפרשים, ובמיוחד לפי הטעם והדעה הנ"ל6, שאותה מציין אדמו"ר הזקן להלכה בשולחן ערוך7 – שארבע הכוסות הם כנגד ארבע לשונות של גאולה8.
הערות
- 1. ירושלמי פסחים פ"י ה"א. ב"ר פפ"ח, ה. שמו"ר פרשתנו פ"ו, ד. ועוד.
- 2. ו, ו־ז.
- 3. פסחים – "תוספת מערבי פסחים" קרוב לתחלתו. ועד"ז הקשה במטה משה סתר"ז. יפה תואר השלם לב"ר שם [אלא שהוא מפרט (ועד"ז במט"מ) "ולא במיני תבשילין או שאר ענינים", ורק ע"ז מתאים תירוצו (הא') "משום דיין משום חירות". אבל במרדכי י"ל שהכוונה בקושייתו היא כבפנים].
- 4. משנה פסחים (קטז, ב). וראה שו"ע אדה"ז או"ח סתע"ב סי"ד: אכילת כזית .. מצה .. הכריכה .. אפיקומן .. שתיית ד' כוסות .. שכלל דברים אלו הם זכר לגאולה ולחירות.
- 5. הובא ג"כ בדעת זקנים בעה"ת בא יב, ח. ס' המנהיג (שנסמן לקמן הערה 16). מט"מ שם. וראה דעת ריב"ל בב"ר שם; ירושלמי שם (כוסות של נחמות) – אלא ששם, שד' כוסות הם כנגד ד' כוסות של פורענות כו', "וכנגדן .. כוסות של ישועה (נחמות) לעתיד". וראה הערה 8.
- 6. בבגדי ישע למרדכי שם משמע שמפרש שאי"ז פלוגתא כ"א שצריכים לב' הטעמים (ע"ש). אבל מפשטות הלשון בירושלמי וב"ר שם (משא"כ בשמו"ר, כדלקמן הערה 8) משמע שהם ב' דיעות. וראה הערה הבאה.
- 7. או"ח שם. וראה בארוכה לקו"ש חי"א ע' 14 ואילך (הגש"פ עם ביאורים (קה"ת תשמ"ו־ז) ע' תה ואילך). ושם, שי"ל שנפק"מ (גם) להלכה בין הטעמים, אי הסיבה הוי תנאי בשתיית ד' כוסות, ע"ש.
- 8. ביפ"ת שם תירץ "א"נ משום קרא דכוס ישועות אשא כדמשמע לקמן בשמו"ר פ"ו (שם) דקאמר (בהמשך להטעם ד"ד' גאולות") לקיים מה שנאמר כוס ישועות אשא" (והיינו דענין של גאולה וישועה צ"ל על כוס דוקא. וראה גם מט"מ שם. חי' חת"ס לפסחים צט, ב). אבל לפמ"ש במרדכי (ע"ד הגירסא בירושלמי וב"ר שם) "לכך י"מ כנגד ד' כוסות האמורים לישועה", ה"ז טעם שני.
בראשית רבה פ״ח:ה׳ - הטקסט מספריא
וַיְסַפֵּר שַׂר הַמַּשְׁקִים (בראשית מ, ט), וְהִנֵּה גֶּפֶן לְפָנָי, אֵלּוּ יִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים פ, ט): גֶּפֶן מִמִּצְרַיִם תַּסִּיעַ. (בראשית מ, י): וּבַגֶּפֶן שְׁלשָׁה שָׂרִיגִם, משֶׁה אַהֲרֹן וּמִרְיָם. (בראשית מ, י): הִוא כְפֹרַחַת, הִפְרִיחָה גְּאֻלָּתָן שֶׁל יִשְׂרָאֵל. (בראשית מ, י): עָלְתָה נִצָּהּ, הֵנֵצָה גְּאֻלָּתָן שֶׁל יִשְׂרָאֵל. (בראשית מ, י): הִבְשִׁילוּ אַשְׁכְּלֹתֶיהָ עֲנָבִים, גֶּפֶן שֶׁהִפְרִיחָה מִיָּד הֵנֵצָה, עֲנָבִים שֶׁהֵנֵצוּ מִיָּד בָּשָׁלוּ. (בראשית מ, יא): וְכוֹס פַּרְעֹה בְּיָדִי, מִכָּאן קָבְעוּ חֲכָמִים אַרְבַּע כּוֹסוֹת שֶׁל לֵילֵי פֶּסַח. אָמַר רַב הוּנָא בְּשֵׁם רַבִּי בְּנָיָה כְּנֶגֶד אַרְבַּע גְּאֻלּוֹת שֶׁנֶּאֶמְרוּ בְּמִצְרַיִם (שמות ו, ו): וְהוֹצֵאתִי, וְהִצַּלְתִּי, וְגָאַלְתִּי, (שמות ו, ז): וְלָקַחְתִּי. רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן אָמַר כְּנֶגֶד אַרְבַּע כּוֹסוֹת שֶׁנֶּאֶמְרוּ כָּאן (בראשית מ, יא): וְכוֹס פַּרְעֹה בְּיָדִי וגו' וְנָתַתָּ כּוֹס פַּרְעֹה וגו'. רַבִּי לֵוִי אָמַר כְּנֶגֶד אַרְבַּע מַלְכֻיּוֹת. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי אָמַר כְּנֶגֶד אַרְבַּע כּוֹסוֹת שֶׁל תַּרְעֵלָה שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַשְׁקֶה אֶת עוֹבְדֵי כּוֹכָבִים, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (ירמיה כה, טו): כִּי כֹה אָמַר ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אֵלַי קַח אֶת כּוֹס הַיַּיִן הַחֵמָה. (ירמיה נא, ז): כּוֹס זָהָב בָּבֶל בְּיַד ה' וגו'. (תהלים יא, ו): יַמְטֵר עַל רְשָׁעִים וגו', וּכְנֶגְדָּן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַשְׁקֶה אֶת יִשְׂרָאֵל אַרְבַּע כּוֹסוֹת שֶׁל יְשׁוּעָה לֶעָתִיד לָבוֹא, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים טז, ה): ה' מְנָת חֶלְקִי וגו', (תהלים קטז, יג): כּוֹס יְשׁוּעוֹת אֶשָּׂא, (תהלים כג, ה): תַּעֲרֹךְ לְפָנַי שֻׁלְחָן נֶגֶד צֹרְרָי דִּשַׁנְתָּ בַשֶּׁמֶן רֹאשִׁי כּוֹסִי רְוָיָה. כּוֹס יְשׁוּעוֹת, כּוֹס יְשׁוּעָה אֵין כְּתִיב כָּאן אֶלָּא כּוֹס יְשׁוּעוֹת, אֶחָד לִימוֹת הַמָּשִׁיחַ וְאֶחָד לִימוֹת גּוֹג. אָמַר לוֹ אַתְּ בִּשַּׂרְתַּנִּי בְּשׂוֹרָה טוֹבָה אַף אֲנִי אֲבַשְּׂרֶךָ בְּשׂוֹרָה טוֹבָה, (בראשית מ, יג): בְּעוֹד שְׁלשֶׁת יָמִים וגו', (בראשית מ, יד): כִּי אִם זְכַרְתַּנִּי אִתְּךָ (בראשית מ, טו): כִּי גֻּנֹּב גֻּנַבְתִּי, אָמַר רַב אַחָא מִכָּאן שֶׁנִּגְנַב שְׁתֵּי פְּעָמִים, (בראשית מ, טו): וְגַם פֹּה לֹא עָשִׂיתִי וגו'.
פסחים צ״ט ב - הטקסט מספריא
מַתְנִי׳ עֶרֶב פְּסָחִים סָמוּךְ לַמִּנְחָה לֹא יֹאכַל אָדָם עַד שֶׁתֶּחְשַׁךְ. אֲפִילּוּ עָנִי שֶׁבְּיִשְׂרָאֵל לֹא יֹאכַל עַד שֶׁיָּסֵב, וְלֹא יִפְחֲתוּ לוֹ מֵאַרְבַּע כּוֹסוֹת שֶׁל יַיִן וַאֲפִילּוּ מִן הַתַּמְחוּי.
גְּמָ׳ מַאי אִירְיָא עַרְבֵי פְסָחִים? אֲפִילּוּ עַרְבֵי שַׁבָּתוֹת וְיָמִים טוֹבִים נָמֵי. דְּתַנְיָא: לֹא יֹאכַל אָדָם בְּעַרְבֵי שַׁבָּתוֹת וְיָמִים טוֹבִים מִן הַמִּנְחָה וּלְמַעְלָה כְּדֵי שֶׁיִּכָּנֵס לַשַּׁבָּת כְּשֶׁהוּא תַּאֲוָה, דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: אוֹכֵל וְהוֹלֵךְ עַד שֶׁתֶּחְשַׁךְ.
אָמַר רַב הוּנָא: לָא צְרִיכָא אֶלָּא לְרַבִּי יוֹסֵי, דְּאָמַר: אוֹכֵל וְהוֹלֵךְ עַד שֶׁתֶּחְשַׁךְ — הָנֵי מִילֵּי בְּעַרְבֵי שַׁבָּתוֹת וְיָמִים טוֹבִים, אֲבָל בְּעֶרֶב הַפֶּסַח, מִשּׁוּם חִיּוּבָא דְמַצָּה מוֹדֶה.
רַב פָּפָּא אָמַר: אֲפִילּוּ תֵּימָא רַבִּי יְהוּדָה, הָתָם בְּעַרְבֵי שַׁבָּתוֹת וְיָמִים טוֹבִים מִן הַמִּנְחָה וּלְמַעְלָה הוּא דַּאֲסִיר, סָמוּךְ לַמִּנְחָה שְׁרֵי. אֲבָל בְּעֶרֶב הַפֶּסַח, אֲפִילּוּ סָמוּךְ לַמִּנְחָה נָמֵי אָסוּר.
וּבָעֶרֶב שַׁבָּת סָמוּךְ לַמִּנְחָה שְׁרֵי? וְהָתַנְיָא: לֹא יֹאכַל אָדָם בְּעֶרֶב שַׁבָּת וְיָמִים טוֹבִים מִתֵּשַׁע שָׁעוֹת וּלְמַעְלָה, כְּדֵי שֶׁיִּכָּנֵס לַשַּׁבָּת כְּשֶׁהוּא תַּאֲוָה, דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: אוֹכֵל וְהוֹלֵךְ עַד שֶׁתֶּחְשַׁךְ.
אָמַר מָר זוּטְרָא: מַאן לֵימָא לַן דִּמְתָרַצְתָּא הִיא?
MISHNA: On the eve of Passover, adjacent to minḥa time, a person may not eat until dark, so that he will be able to eat matza that night with a hearty appetite. Even the poorest of Jews should not eat the meal on Passover night until he reclines on his left side, as free and wealthy people recline when they eat. And the distributors of charity should not give a poor person less than four cups of wine for the Festival meal of Passover night. And this halakha applies even if the poor person is one of the poorest members of society and receives his food from the charity plate.
GEMARA: The Gemara expresses surprise at the mishna’s statement that one may not eat on Passover eve from the time that is adjacent to minḥa. Why discuss this halakha particularly with regard to the eves of Passover? Even on the eves of Shabbat and other Festivals it is also prohibited to eat in the late afternoon, as it was taught in a baraita: A person should not eat on the eves of Shabbat and Festivals from minḥa time onward, so that he will enter Shabbat when he has a desire to eat and he will enjoy the Shabbat meal; this is the statement of Rabbi Yehuda. Rabbi Yosei says: One may continue eating until dark.
Rav Huna said: The mishna was necessary only according to the opinion of Rabbi Yosei, who said that one may continue eating until dark. According to his opinion, the mishna is necessary to emphasize that this applies only on the eves of Shabbat and Festivals. But on the eve of Passover, due to the obligation to eat matza, Rabbi Yosei concedes that one must refrain from eating in the afternoon, so that he will eat matza with a good appetite.
Rav Pappa said: Even if you say that the mishna is in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda, there is still a difference between the eves of Shabbat and other Festivals, as compared with the eve of Passover. There, on the eves of Shabbat and other Festivals, it is only from minḥa time onward that it is prohibited to eat, but adjacent to minḥa time it is permitted. However, on the eve of Passover, even adjacent to minḥa time, it is also prohibited to eat. For this reason, the mishna is referring specifically to the eve of Passover.
The Gemara asks: And on the eve of Shabbat adjacent to minḥa time, is it permitted to eat? But wasn’t the following taught in a baraita? A person may not eat on the eve of Shabbat and Festivals from nine hours onward, so that he will enter Shabbat when he is filled with the desire to eat; this is the statement of Rabbi Yehuda. Rabbi Yosei says: One may continue eating until dark. According to the opinion of Rabbi Yehuda, even on Shabbat eve one may not eat from before the time of the lesser minḥa, which is at nine and a half hours of the day.
Mar Zutra said: Who will say to us that this version of the baraita is accurate?
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.