יד
יד אימתי צריך להסבצג בשעת אכילת כזיתצד שמברך עליו על אכילת מצהצה ובשעת אכילת הכריכה מצה ומרורצו ובשעת אכילת אפיקומןצז ובשעת שתיית ד' כוסותצח לפי שכל דברים אלו הם זכר לגאולה ולחירות שהד' כוסות תקנו חכמים כנגד ד' לשונות של גאולהצט האמורים בפרשה ואראק והוצאתי וגאלתי ולקחתי והצלתיקא והאפיקומן והכריכה הם זכר לפסחקב שהיה נאכל דרך חירותקג לפיכך הם צריכין הסיבה דרך חירות אבל שאר כל הסעודה אם רצה לאכול ולשתות בלא הסיבה הרשות בידו ואין בידינו להצריכו להסבקד אבל מכל מקום המיסב בכל הסעודה הרי זה משובחקה ועושה מצוה מן המובחרקו:
הערות
- צג. רמב"ם פ"ז ה"ח.
- צד. גמרא קח, א. רמב"ם שם.
- צה. תוס' שם סוד"ה מאי. הגהות מיימוניות שם אות ו. וראה לקמן סי' תעה ס"ט.
- צו. טור סי' תעה, בשם בעל המנהיג הל' פסח סי' פג. שו"ע שם ס"א. וראה לקמן סי' תעה ס"כ. אבל בשעת אכילת מרור אין צריך להסב כדלקמן שם סי"ג. ומנהג חב"ד שלא להסב גם בעת אכילת כרפס (ספר המנהגים - חב"ד ע' 39).
- צז. תוס' שם. רא"ש פ"י סי' כ. הגהות מיימוניות שם. טור ושו"ע סי' תעז ס"א. וראה לקמן שם ס"ד.
- צח. גמרא שם. רמב"ם שם.
- צט. ירושלמי פ"י ה"א. מדרש ב"ר פפ"ח, ה. רש"י צט, ב ד"ה ארבע. רשב"ם שם סוד"ה ולא. לבוש ס"ח.
- ק. שמות ו, ו-ז.
- קא. בפרשת וארא הסדר הוא: והוצאתי, והצלתי, וגאלתי, ולקחתי. וכן העתיק ברש"י שם ובלבוש שם, וכסדר שהביא רבנו הוא ברשב"ם שם (וראה רשב"ם ב"ב נח, ב ד"ה רביעית). וראה לקו"ש חי"א ע' 14. שלחן המלך ח"ב ע' פ.
- קב. כדלקמן סי' תעז ס"ג (אפיקומן). ולענין כורך, ראה ב"ח סי' תעה ד"ה כתב אחי. לקמן סי' תעה ס"כ (טעם נוסף). רשימות שיעורים פסחים ח"ב סי' מח אות ה.
- קג. ב"ח שם.
- קד. רמב"ם שם. ח"י סקט"ז. פר"ח סק"ז.
- קה. רמב"ם שם. ומנהג חב"ד שלא להסב בשעת הסעודה (לקוטי טעמים ומנהגים להגש"פ ד"ה שלחן עורך).
- קו. עולת שבת סק"ה. דרכי משה ס"ק א בשם מהרי"ב. פר"ח שם.
בראשית רבה פ״ח:ה׳ - הטקסט מספריא
וַיְסַפֵּר שַׂר הַמַּשְׁקִים (בראשית מ, ט), וְהִנֵּה גֶּפֶן לְפָנָי, אֵלּוּ יִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים פ, ט): גֶּפֶן מִמִּצְרַיִם תַּסִּיעַ. (בראשית מ, י): וּבַגֶּפֶן שְׁלשָׁה שָׂרִיגִם, משֶׁה אַהֲרֹן וּמִרְיָם. (בראשית מ, י): הִוא כְפֹרַחַת, הִפְרִיחָה גְּאֻלָּתָן שֶׁל יִשְׂרָאֵל. (בראשית מ, י): עָלְתָה נִצָּהּ, הֵנֵצָה גְּאֻלָּתָן שֶׁל יִשְׂרָאֵל. (בראשית מ, י): הִבְשִׁילוּ אַשְׁכְּלֹתֶיהָ עֲנָבִים, גֶּפֶן שֶׁהִפְרִיחָה מִיָּד הֵנֵצָה, עֲנָבִים שֶׁהֵנֵצוּ מִיָּד בָּשָׁלוּ. (בראשית מ, יא): וְכוֹס פַּרְעֹה בְּיָדִי, מִכָּאן קָבְעוּ חֲכָמִים אַרְבַּע כּוֹסוֹת שֶׁל לֵילֵי פֶּסַח. אָמַר רַב הוּנָא בְּשֵׁם רַבִּי בְּנָיָה כְּנֶגֶד אַרְבַּע גְּאֻלּוֹת שֶׁנֶּאֶמְרוּ בְּמִצְרַיִם (שמות ו, ו): וְהוֹצֵאתִי, וְהִצַּלְתִּי, וְגָאַלְתִּי, (שמות ו, ז): וְלָקַחְתִּי. רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן אָמַר כְּנֶגֶד אַרְבַּע כּוֹסוֹת שֶׁנֶּאֶמְרוּ כָּאן (בראשית מ, יא): וְכוֹס פַּרְעֹה בְּיָדִי וגו' וְנָתַתָּ כּוֹס פַּרְעֹה וגו'. רַבִּי לֵוִי אָמַר כְּנֶגֶד אַרְבַּע מַלְכֻיּוֹת. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי אָמַר כְּנֶגֶד אַרְבַּע כּוֹסוֹת שֶׁל תַּרְעֵלָה שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַשְׁקֶה אֶת עוֹבְדֵי כּוֹכָבִים, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (ירמיה כה, טו): כִּי כֹה אָמַר ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אֵלַי קַח אֶת כּוֹס הַיַּיִן הַחֵמָה. (ירמיה נא, ז): כּוֹס זָהָב בָּבֶל בְּיַד ה' וגו'. (תהלים יא, ו): יַמְטֵר עַל רְשָׁעִים וגו', וּכְנֶגְדָּן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַשְׁקֶה אֶת יִשְׂרָאֵל אַרְבַּע כּוֹסוֹת שֶׁל יְשׁוּעָה לֶעָתִיד לָבוֹא, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים טז, ה): ה' מְנָת חֶלְקִי וגו', (תהלים קטז, יג): כּוֹס יְשׁוּעוֹת אֶשָּׂא, (תהלים כג, ה): תַּעֲרֹךְ לְפָנַי שֻׁלְחָן נֶגֶד צֹרְרָי דִּשַׁנְתָּ בַשֶּׁמֶן רֹאשִׁי כּוֹסִי רְוָיָה. כּוֹס יְשׁוּעוֹת, כּוֹס יְשׁוּעָה אֵין כְּתִיב כָּאן אֶלָּא כּוֹס יְשׁוּעוֹת, אֶחָד לִימוֹת הַמָּשִׁיחַ וְאֶחָד לִימוֹת גּוֹג. אָמַר לוֹ אַתְּ בִּשַּׂרְתַּנִּי בְּשׂוֹרָה טוֹבָה אַף אֲנִי אֲבַשְּׂרֶךָ בְּשׂוֹרָה טוֹבָה, (בראשית מ, יג): בְּעוֹד שְׁלשֶׁת יָמִים וגו', (בראשית מ, יד): כִּי אִם זְכַרְתַּנִּי אִתְּךָ (בראשית מ, טו): כִּי גֻּנֹּב גֻּנַבְתִּי, אָמַר רַב אַחָא מִכָּאן שֶׁנִּגְנַב שְׁתֵּי פְּעָמִים, (בראשית מ, טו): וְגַם פֹּה לֹא עָשִׂיתִי וגו'.
רש"י על שמות ו׳:ו׳ - הטקסט מספריא
לכן. עַל פִּי אוֹתָהּ הַשְּׁבוּעָה:
אמר לבני ישראל אני ה'. הַנֶּאֱמָן בְּהַבְטָחָתִי:
והוצאתי אתכם. כִּי כֵן הִבְטַחְתִּי: "וְאַחֲרֵי כֵן יֵצְאוּ בִּרְכֻשׁ גָּדוֹל" (שם):
סבלת. טֹרַח מַשָּׂא מִצְרַיִם:
לכן THEREFORE, i. e. in accordance with the tenor of that oath (cf. Exodus Rabbah 6)
אמר לבני ישראל אני ה׳ SAY UNTO THE CHILDREN OF ISRAEL, I AM THE LORD Who am faithful in My promise,
והוצאתי אתכם AND I WILL BRING YOU OUT, — for so did I promise them: (Genesis 15:14) “and afterwards shall they go out with great substance”.
סבלת מצרים means the encumbrance of the burdens of Egypt.
מצוטט ב־9 עמודים
לקוטי שיחות 1
- כרך כו ‹ וארא ‹ שיחה א ‹ 43 שו"ע אדה"ז או"ח סתע"ב סי"ד
תורת מנחם 7
- טז - שנת תשט"ז - חלק שני ‹ בס"ד. שיחת אחרון של פסח ה'תשט"ז. שו"ע אדה"ז או"ח סתע"ב סי"ד
- לג - שנת תשכ"ב - חלק שני ‹ בס"ד. שיחת אחרון של פסח, ה'תשכ"ב שו"ע אדה"ז או"ח סתע"ב סי"ד
- נט - שנת תש"ל - חלק שני ‹ ש"פ שמות, כ"ה טבת, מבה"ח שבט, ה'תש"ל שו"ע אדה"ז או"ח סתע"ב סי"ד
- ס - שנת תש"ל - חלק שלישי ‹ ר"ד ליל א' דחג הפסח, בעת ה"סדר", ה'תש"ל שו"ע אדה"ז או"ח סתע"ב סי"ד
- סז - שנת תשל"ב - חלק שני ‹ שיחת ש"פ וארא, כ"ח טבת, מבה"ח שבט, ה'תשל"ב שו"ע אדה"ז או"ח סתע"ב סי"ד
- סז - שנת תשל"ב - חלק שני ‹ שיחת ש"פ ויקרא, ג' ניסן, ה'תשל"ב שו"ע אדה"ז או"ח סתע"ב סי"ד
- עב - שנת תשל"ג - חלק שלישי ‹ שיחת אחרון של פסח, ה'תשל"ג שו"ע אדה"ז או"ח סתע"ב סי"ד
מאמרים מלוקטים 1
- חלק ג ‹ בס"ד. אחרון של פסח ה'תשמ"ט שו"ע אדה"ז או"ח סתע"ב סי"ד
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.

