35
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
ממשיך "וממנו למד רבי חיים ויטאל ז"ל", שאין זו שבועה, אלא "חרם ונידוי שהיה לאל ידם לגזור על הדורות הבאים למגדר מילתא", ועל כך אין צורך בהסכמה ובעניית אמן.
אך, לכאורה, נדרש הסבר על פירושו:
א) הרי בפועל אנו רואים, שלמרות דברי האזהרה והגבלותיו של רבי חיים ויטאל, נלמדים בכל זאת עניני חכמת הקבלה. ולא זו בלבד שהם נלמדים, אלא שלפי דברי האריז"ל שעתה "מצוה לגלות זאת החכמה"96, מגלים ומפרסמים אותם. עד כדי כך, שקיימת הוראה של "יפוצו מעינותיך חוצה" – למרות שה"חוצה" עדיין לא הגיע לדרגה של כל הסייגים והתנאים שכותב רבי חיים ויטאל.
וכך גם לגבי מורה נבוכים, שלומדים ספר זה, ואין נזהרים בכל ההגבלות שמציין שם הרמב"ם97.
ב) מדוע כתבו הרמב"ם ורבי חיים ויטאל את אזהרותיהם בלשון של "שבועה", ולא בלשון של נידוי וחרם?
י. "המאור שבה מחזירן למוטב"
ויש לומר, שההסבר האפשרי לכך הוא, שקושיה אחת מתורצת בחברתה:
וכהקדמה לכך יש להסביר לגבי לימוד התורה באופן כללי, שעל כך נאמר שצריך ללמוד תורה כראוי "מה להלן (בשעת מתן תורה בהר סיני) באימה וביראה וברתת ובזיע, אף כאן..."98. בלימוד התורה יש לזכור שלומדים את תורתו של הקדוש־ברוך־הוא, וצריך להיות "ברכו בתורה תחלה"99.
למרות זאת נאמר בתורה (במדרש)100, "הלואי אותי עזבו ותורתי שמרו", כי גם אז "המאור שבה יחזירן למוטב".
כלומר, אמנם, אין זו הדרך הרצויה של לימוד התורה, אך בכל זאת גם אז צריך ללמוד תורה101, כי בסופו של דבר כל אחד יבוא לידי לימוד כראוי – התורה עצמה "מחזירן למוטב".
וכך גם לגבי אופן לימוד התורה, שאמנם, צריך ללמוד תורה לשמה, אך בכל זאת אי אפשר לחכות עד שיגיעו
הערות
- 96. אגה"ק סי' כו (קמב, ב).
- 97. ראה פי' נרבוני למו"נ בהקדמתו: וצריך לחלוק כבוד לרב ולקיים מצותו ולבלתי עבור על השבעתו. ולהעיר מפי' עמודי כסף למו"נ (לר"י אבן כספי) בתחלתו (ובהנסמן שם ל"מנורת כסף" – הועתק בחלקו ב"תולדות הרב המחבר" שבסוף הספר עמודי כסף ע' 4).
- 98. ברכות כב, א. וש"נ.
- 99. ב"מ פה, ריש ע"ב (וראה פרש"י שם). וכ"ה בנדרים פא, א (וראה ר"ן שם בשם ר"י).
- 100. איכ"ר פתיחתא ב. וראה גם ירושלמי חגיגה פ"א ה"ז ובקרבן העדה שם. – הובא בהל' ת"ת לאדה"ז פ"ד ס"ג.
- 101. ראה הל' ת"ת לאדה"ז פ"א סוס"ד – הובא לקמן בפנים.
תלמוד ירושלמי חגיגה א׳:ז׳ - הטקסט מספריא
משנה: רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן מְנַסְיָא אוֹמֵר אֵיזֶהוּ מְעוּוָּת שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לִתְקוֹן זֶה הַבָּא עַל הָעֶרְוָה וְהוֹלִיד מַמְזֵר. אִם תֹּאמַר בְּגַנָּב וְגַזְלָן יָכוֹל הוּא לַחֲזוֹר וּלְתַקֵּן. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן מְנַסְיָא אוֹמֵר אֵין קוֹרִין מְעוּוָּת אֶלָּא לְמִי שֶׁהָיָה מְתוּקָּן מִתְּחִילָּה וְנִתְעַוֵות. וְאֵיזֶה זֶה תַּלְמִיד חָכָם שֶׁפִּירֵשׁ מִן הַתּוֹרָה:
הלכה: תַּנֵּי רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַי. אִם רָאִיתָ עֲיָירוֹת שֶׁנִּתְלְשׁוּ מִמְּקוֹמָן בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל דַּע שֶׁלֹּא הֶחֱזִיקוּ בִּשְׂכַר סוֹפְרִים וּמַשְׁנִים. מַה טַעַם. עַל מָה אָבְדָה הָאָרֶץ נִצְּתָה כַמִּדְבָּר מִבְּלִי יוֹשֶׁב. וַיֹּאמֶר יי עַל עָזְבָם אֶת תּוֹרָתִי.
רִבִּי יוּדָן נְשִׂיָיא שְׁלַח לְרִבִּי חִיָיה וּלְרִבִּי אַסִּי וּלְרִבִּי אִמִּי לְמִיעֲבוֹר בַּקִּרֵיָיתָא דְּאַרְעָא דְּיִשְׂרָאֵל לִמְתַקְנָא לוֹן סָפְרִין וּמַתְנִיָינִין. עֲלוֹן לְחַד אֲתַר וְלָא אַשְׁכְּחוֹן לָא סְפַר וְלָא מַתְנִיָין. אָמְרִין לוֹן. אַייתוֹן לָן נְטוּרֵי קַרְתָּא. אַיְיתוֹן לוֹן סַנְטוּרֵי קַרְתָּא. אָמְרוּן לוֹן. אֵילֵּין אֵינּוּן נְטוּרֵי קַרְתָּא. לֵית אֵילֵּין אֶלָּא חָרוּבֵי קַרְתָּא. אָמְרִין לוֹן. וּמָאן אִינּוּן נְטוּרֵי קַרְתָּא. אָמְרוּן לוֹן. סַפְרַיָיא וּמַתְנִיָינַיָּא. הָדָא הִיא דִּכְתִיב אִם יי לֹא יִבְנֶה בַיִת וגו׳.
רִבִּי חוּנָה רִבִּי יִרְמְיָה בְשֵׁם רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר רַב יִצְחָק. מָצָאנוּ שֶׁוִּיתֶּר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל עַל עֲבוֹדָה זָרָה וְעַל גִּילּוּי עֲרָיוֹת וְעַל שְׁפִיכוּת דָּמִים. וְעַל מְאָסָם בַּתּוֹרָה לֹא וִויתֵּר. מַה טַעָם. וַיֹּאמֶר יי עַל אֲשֶׁר עָשׂוּ עֲבוֹדָה זָרָה וְגִילּוּי עֲרָיוֹת וּשְׁפִיכוּת דָּמִים אֵין כָּתוּב כָּאן. אֶלָּא וַיֹּאמֶר יי עַל עָזְבָם אֶת תּוֹרָתִי. אָמַר רִבִּי חִיָיה בַּר בָּא. אוֹתִי עָזְבוּ אַוַותְּרָה. שֶׁמָּא אֶת תּוֹרָתִי שָׁמָרוּ. שֶׁאִילּוֹ אוֹתִי עָזְבוּ וְתוֹרָתִי שָׁמָרוּ הַשְּׂאוֹר שֶׁבָּהּ הָיָה מְקָרְבָן אֶצְלִי. רַב חוּנָה אָמַר. לַמֵּד תּוֹרָה שְׁלֹּא לִשְׁמָהּ. שֶׁמִּתּוֹךְ שְׁלֹּא לִשְׁמָהּ אַתְּ בָּא לִשְׁמָהּ.
רִבִּי יְהוּדָה כְּשְׁהָיָה רוֹאֶה אֶת הַמֵּת וְאֶת הַכַּלָּה מִתְקַלְּסִין הָיָה נוֹתֵן עֵינָיו בַּתַּלְמִידִים וְאוֹמֵר. הַמַעֲשֶׂה קוֹדֵם לַתַּלְמוּד.
נִמְנוּ בַּעֲלִיַית בֵּית אָרִיֹס. הַתַּלְמוּד קוֹדֵם לַמַּעֲשֶׂה. רִבִּי אַבָּהוּ הֲוָה בְקַיְסָרִין. שָׁלַח לְרִבִּי חֲנִינָה בְרֵיהּ מַזְכֵּי בְטִיבֵּרִיָּה. שָׁלְחוֹן וְאָמְרוּן לֵיהּ. גְּמַל הוּא חֶסֶד. שְׁלַח כָּתַב לֵיהּ. הֲמִבְּלִי אֵין קְבָרִים בְּקַיְסָרִין שְׁלַחְתִּיךָ לְטִיבֵּרִיָּא. כְּבָר נִמְנוּ בַּעֲלִיַית בֵּית אָרִיֹס בְּלוֹד הַתַּלְמוּד קוֹדֵם לַמַּעֲשֶׂה. רַבָּנִן דְּקַיְסָרִין אָמְרִין. הָדָא דְאַתְּ אֲמַר. בְּשֶׁיֵּשׁ שָׁם מִי שֶׁיַּעֲשֶׂה. אֲבָל אִם אֵין שָׁם מִי שֶׁיַּעֲשֶׂה הַמַּעֲשֶׂה קוֹדֵם לַתַּלְמוּד. דְּלֹמָא. רִבִּי חִיָיה רִבִּי יָסָא רִבִּי אִמִּי עַנְיָן מֵיתֵי לְגַבֵּי רִבִּי לָעְזָר. אֲמַר לוֹן. אָן הֲוִיתוֹן יוֹמָא דֵין. אָמְרוֹן לֵיהּ. גְּמַל חֶסֶד. אֲמַר לוֹן. וְלָא הֲוָה תַמָּן חוֹרָנִין. אָמְרִין לֵיהּ. מָגִיר הֲוָה.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.