112
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
זהו כוחה של התורה – "ה' עוז לעמו יתן ה' יברך את עמו בשלום"34: בתחילה יש דין ודברים בתורה, סברות לכאן וסברות לכאן. אך כאשר מגיעים להכרעה ולהחלטה של תורה בהתאם לאחת הסברות – ולשם כך יש צורך ב"עוז", תוקף ההחלטה35 להלחם נגד הנטיות השונות בדיון ולהכריע בהתאם לדעה האחת – הרי אז משתרר "שלום", שכל הדעות מסכימות לדעת ההלכה, בכל מציאותן, עד שנעשה שלום אמיתי ביניהן.
על ידי כך ניתן להבין טוב יותר את הסיפור שמספרים לנו חז"ל36, שכאשר לפי חשבונו של רבי יהושע צריך היה יום הכפורים לחול ביום אחר מכפי שקבע רבן גמליאל, הורה רבן גמליאל לרבי יהושע לבוא אליו במקלו ובמעותיו37 "ביום הכפורים שחל להיות בחשבונך" – ואכן רבי יהושע עשה זאת.
ואין מובן: כדי שרבי יהושע יראה שהוא נוהג לפי קביעת רבן גמליאל, די היה בכך שרבי יהושע יבוא ביום שחל בו יום הכפורים לפי חישוביו ממקום מושבו אל יבנה, שהיתה במרחק גדול יותר מתחום שבת38 – ולשם מה היה צורך שהוא יבוא במקלו ובמעותיו?
אחד ההסברים לכך הוא39: על ידי כך היה צריך רבי יהושע להוכיח, שהתנהגותו לפי קביעת רבן גמליאל אינה רק מתוך קבלת עול בעוד אשר בשכלו הוא סובר אחרת, אלא שכל כולו, וגם שכלו, מסכים לכך40. למרות שלפני כן סבר לפי שכל התורה41 שיום הכפורים לא צריך לחול ביום שקבע רבן
הערות
- 34. תהלים כט, יא. – וקאי על תורה, כדרז"ל (זבחים קטז, סע"א. ספרי נשא ו, כו. ועוד). וראה לקמן הערה 67.
- 35. ראה סה"מ עת"ר שם (ע' קכא).
- 36. ר"ה כה, א (במשנה).
- 37. כ"ה במשנה שם לפנינו (ובירושלמי) "ובמעותיך" (וכן להלן שם "ומעותיו"). וכ"ה בר"ח ר"ה שם. פרש"י ברכות כז, ב ד"ה בראש השנה. וצ"ע: א) "מעותיו" מאי בעי הכא? ובפרט (א) כשהולך לבית הנשיא או לב"ד. (ב) ריב"ח הי' עני (ראה ברכות כח, א). ב) טפי הול"ל שיקח "סעודתו"? וראה ברכות סב, סע"ב: לא במקלו כו' ולא במעות הצרורים כו'. ובתוד"ה בהר (פסחים ז, א. ב"מ כו, א). ולהעיר שבמהר"ץ חיות לר"ה מעתיק לשון המשנה "במקלך ותרמילך" (ובמלאכת שלמה נעתק מתשובות מהרי"ק (שורש צה): ובתרמילך ובמעותיך). וכן מצינו בכו"כ מקומות בש"ס דההולך בדרך נוטל מקל ותרמיל (שבו נמצא כל הנצרך לו) – משנה יבמות קכב, סע"א. שבת לא, א. ב"ב קלג, ב (אבל ראה רשב"ם שם: כלומר כו'). וראה ב"מ מא, א: ב"ר פל"ט, יא – בנוגע ל"רועה". ואכ"מ.
- 38. כ"כ בהון עשיר לר"ה שם.
- 39. ראה גם מה שתירץ בהון עשיר שם – למה יבוא גם במקלו ובמעותיו, וגם – למה ציוה על שניהם ולא הסתפק באחד מהם.
- 40. להעיר מהחילוק דדחוי' או הותרה (יומא ו, ב. ועוד)
- 41. להעיר שר' יהושע הצטיין בחכמת התכונה (ראה הוריות י, סע"א (בניגוד לר"ג) ועוד) הדרושה לקידוש החודש ור"ג א"ל (לאחרי שבא ר"י אליו) "רבי בחכמה".
בראשית רבה ל״ט:י״א - הטקסט מספריא
וְאֶעֶשֶׂךָ לְגוֹי גָּדוֹל (בראשית יב, ב), אָמַר לוֹ וּמִנֹחַ לֹא הֶעֱמַדְתָּ שִׁבְעִים אֻמּוֹת, אָמַר לוֹ אוֹתָהּ אֻמָּה שֶׁכָּתוּב בָּהּ (דברים ד, ז): כִּי מִי גּוֹי גָּדוֹל, אֲנִי מַעֲמִיד מִמָּךְ. אָמַר רַבִּי בֶּרֶכְיָה אֶתֶּנְךָ וַאֲשִׂימְךָ, אֵין כְּתִיב כָּאן, אֶלָּא וְאֶעֶשְׂךָ, מִשֶּׁאֲנִי עוֹשֶׂה אוֹתְךָ בְּרִיָּה חֲדָשָׁה אַתְּ פָּרֶה וְרָבֶה. רַבִּי לֵוִי בַּר חִוְיָת וְרַבִּי אַבָּא בְּרֵיהּ דְּרַבִּי חִיָּא בַּר אַבָּא אָמְרוּ, שְׁלשָׁה גְּדֻלּוֹת וְאַרְבַּע בְּרָכוֹת כְּתִיב כָּאן, בִּשְּׂרוֹ שֶׁהֵן שְׁלשָׁה אָבוֹת וְאַרְבַּע אִמָּהוֹת. אָמַר רַבִּי חִיָּא לְפִי שֶׁהַדֶּרֶךְ מַגְרֶמֶת לִשְׁלשָׁה דְבָרִים, מְמַעֶטֶת פְּרִיָּה וּרְבִיָּה, וּמְמַעֶטֶת אֶת הַיְצִיאָה, וּמְמַעֶטֶת אֶת הַשֵּׁם. מְמַעֶטֶת פְּרִיָּה וּרְבִיָּה, וְאֶעֶשְׂךָ לְגוֹי גָדוֹל. מְמַעֶטֶת אֶת הַיְצִיאָה, וַאֲבָרֶכְךָ. מְמַעֶטֶת אֶת הַשֵּׁם, וַאֲגַדְלָה שְׁמֶךָ. וּלְפוּם דְּאָמְרִין אִינְשֵׁי מִבַּיִת לְבַיִת, חֲלוּק, מֵאֲתַר לַאֲתַר, נָפֶשׁ. בְּרַם אַתְּ לֹא נֶפֶשׁ אַתְּ חָסֵר וְלֹא מָמוֹן. רַבִּי בֶּרֶכְיָה בְּשֵׁם רַבִּי חֶלְבּוֹ אָמַר, שֶׁיָּצָא מוֹנִיטִין שֶׁלּוֹ בָּעוֹלָם. אַרְבָּעָה הֵם שֶׁיָּצָא לָהֶם מוֹנִיטִין בָּעוֹלָם, אַבְרָהָם, וְאֶעֶשְׂךָ לְגוֹי גָּדוֹל, יָצָא לוֹ מוֹנִיטִין, וּמַהוּ מוֹנִיטִין שֶׁלּוֹ, זָקֵן וּזְקֵנָה מִכָּאן בָּחוּר וּבְתוּלָה מִכָּאן. יְהוֹשֻׁעַ (יהושע ו, כז): וַיְהִי ה' אֶת יְהוֹשֻׁעַ וַיְהִי שָׁמְעוֹ בְּכָל הָאָרֶץ, יָצָא לוֹ מוֹנִיטִין בָּעוֹלָם, מַהוּ, שׁוֹר מִכָּאן וּרְאֵם מִכָּאן, עַל שֵׁם (דברים לג, יז): בְּכוֹר שׁוֹרוֹ הָדָר לוֹ וְקַרְנֵי רְאֵם קַרְנָיו. דָּוִד (דברי הימים א יד, יז): וַיֵּצֵא שֵׁם דָּוִיד בְּכָל הָאֲרָצוֹת, יָצָא לוֹ מוֹנִיטִין בָּעוֹלָם, וּמָה הָיָה מוֹנִיטִין שֶׁלּוֹ מַקֵּל וְתַרְמִיל מִכָּאן וּמִגְדָּל מִכָּאן, עַל שֵׁם (שיר השירים ד, ד): כְּמִגְדַּל דָּוִיד צַוָּארֵךְ. מָרְדְּכַי (אסתר ט, ד): כִּי גָּדוֹל מָרְדְּכַי בְּבֵית הַמֶּלֶךְ וְשָׁמְעוֹ הוֹלֵךְ בְּכָל הַמְדִינוֹת, יָצָא לוֹ מוֹנִיטִין, וּמַה מּוֹנִיטִין שֶׁלּוֹ שַׂק וָאֵפֶר מִכָּאן וַעֲטֶרֶת זָהָב מִכָּאן. אָמַר רַבִּי יוּדָן קוֹבֵעַ אֲנִי לְךָ בְּרָכָה בִּשְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה, אֲבָל אֵין אַתְּ יוֹדֵעַ אִם שֶׁלִּי קוֹדֶמֶת אִם שֶׁלְּךָ קוֹדֶמֶת, אָמַר רַבִּי אֲחוּיָה בְּשֵׁם רַבִּי זְעֵירָא שֶׁלְּךָ קוֹדֶמֶת לְשֶׁלִּי, בְּשָׁעָה שֶׁהוּא אוֹמֵר מָגֵן אַבְרָהָם אַחַר כָּךְ מְחַיֵּה הַמֵּתִים. רַבִּי אַבָּהוּ אָמַר הַבֶּט נָא שָׁמַיִם אֵין כְּתִיב כָּאן אֶלָּא (בראשית טו, ה): הַשָּׁמַיְמָה, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּהֵ"א בָּרָאתִי אֶת הָעוֹלָם הֲרֵינִי מוֹסִיף הֵ"א עַל שִׁמְךָ וְאַתְּ פָּרֶה וְרָבֶה. וְאָמַר רַבִּי יוּדָן וְהָיוּ אוֹתוֹתֶיךָ מִנְיַן אֲבָרֶכְכָה, מָאתַיִם וְאַרְבָּעִים וּשְׁמוֹנֶה. אָמַר רַבִּי לֵוִי לֹא שָׁם אָדָם פָּרָה מֵאַבְרָהָם עַד שֶׁנִּתְבָּרֵךְ, וְלֹא שָׁמָהּ לוֹ עַד שֶׁנִּתְבָּרֵךְ מֵאַבְרָהָם, כֵּיצַד אַבְרָהָם הָיָה מִתְפַּלֵּל עַל עֲקָרוֹת וְהֵם נִפְקָדוֹת, וְעַל הַחוֹלִים וְהֵם מַרְוִיחִים. רַב הוּנָא אָמַר לֹא סוֹף דָּבָר אַבְרָהָם הוֹלֵךְ אֵצֶל הַחוֹלֶה, אֶלָּא הַחוֹלֶה רוֹאֶה אוֹתוֹ וּמַרְוִיחַ. אָמַר רַבִּי חֲנִינָא אֲפִלּוּ סְפִינוֹת שֶׁהָיוּ מְפָרְשׁוֹת בַּיָּם הַגָּדוֹל הָיוּ נִצּוֹלוֹת בִּזְכוּתוֹ שֶׁל אַבְרָהָם. וְלֹא שֶׁל יַיִן נֶסֶךְ הָיוּ, אֶתְמְהָא, אֶלָּא חָלָא מֵזִיל חַמְרָא, בְּכָל מָקוֹם שֶׁיַּיִן עוֹבְדֵי כּוֹכָבִים מָצוּי יַיִן שֶׁל יִשְׂרָאֵל נִמְכַּר בְּזוֹל. אָמַר רַבִּי יִצְחָק אַף לְאִיּוֹב עָשָׂה כֵן, שֶׁנֶּאֱמַר (איוב א, י): מַעֲשֵׂה יָדָיו בֵּרַכְתָּ, לֹא נָטַל אָדָם פְרוּטָה מֵאִיּוֹב וְנִצְטָרֵךְ לִטֹּל מִמֶּנּוּ פַּעַם שְׁנִיָּה. וֶהְיֵה בְּרָכָה, קְרִי בֵיהּ בְּרֵכָה, מַה בְּרֵכָה זוֹ מְטַהֶרֶת אֶת הַטְּמֵאִים, אַף אַתְּ מְקָרֵב רְחוֹקִים וּמְטַהֲרָם לַאֲבִיהֶם שֶׁבַּשָּׁמַיִם. אָמַר רַבִּי בֶּרֶכְיָה כְּבָר כָּתוּב וַאֲבָרֶכְכָה, מַה תַּלְמוּד לוֹמַר וֶהְיֵה בְּרָכָה, אֶלָּא אָמַר לוֹ עַד כָּאן הָיִיתִי זָקוּק לְבָרֵךְ אֶת עוֹלָמִי, מִכָּאן וָאֵילָךְ הֲרֵי הַבְּרָכוֹת מְסוּרוֹת לָךְ, לְמַאן דְּחָזֵי לְךָ לִמְבָרְכָא בָּרֵיךְ.
יומא ו׳ ב - הטקסט מספריא
אֶלָּא לָאו, לִטְבִילָתָן!
לָא, לְעוֹלָם לְטוּמְאָתָן, סֵיפָא אִצְטְרִיכָא לֵיהּ: אֶלָּא שֶׁחָמוּר מִמֶּנּוּ בּוֹעֵל נִדָּה, שֶׁמְּטַמֵּא מִשְׁכָּב וּמוֹשָׁב בְּטוּמְאָה קַלָּה, לְטַמֵּא אוֹכָלִין וּמַשְׁקִין.
תָּא שְׁמַע, דְּתָנֵי רַבִּי חִיָּיא: הַזָּב וְהַזָּבָה וְהַמְּצוֹרָע וְהַמְצוֹרַעַת וּבוֹעֵל נִדָּה וּטְמֵא מֵת טְבִילָתָן בַּיּוֹם, נִדָּה וְיוֹלֶדֶת טְבִילָתָן בַּלַּיְלָה! תְּיוּבְתָּא.
וְעַד שֶׁאַתָּה מַפְרִישׁוֹ מִטּוּמְאַת בֵּיתוֹ, הַפְרִישֵׁהוּ מִטּוּמְאַת הַמֵּת! אָמַר רַב תַּחְלִיפָא אֲבוּהּ דְּרַב הוּנָא (בַּר תַּחְלִיפָא) מִשְּׁמֵיהּ דְּרָבָא: זֹאת אוֹמֶרֶת: טוּמְאַת הַמֵּת הוּתְּרָה הִיא בְּצִיבּוּר.
רָבִינָא אָמַר: אֲפִילּוּ תֵּימָא טוּמְאַת הַמֵּת דְּחוּיָה הִיא בְּצִבּוּר. טוּמְאַת הַמֵּת לָא שְׁכִיחָא, טוּמְאַת בֵּיתוֹ שְׁכִיחָא.
אִיתְּמַר, טוּמְאַת הַמֵּת, רַב נַחְמָן אָמַר: הוּתְּרָה הִיא בְּצִיבּוּר, וְרַב שֵׁשֶׁת אָמַר: דְּחוּיָה הִיא בְּצִיבּוּר.
הֵיכָא דְּאִיכָּא טְמֵאִין וּטְהוֹרִין בְּהָהוּא בֵּית אָב — כּוּלֵּי עָלְמָא לָא פְּלִיגִי דִּטְהוֹרִין עָבְדִי, טְמֵאִין לָא עָבְדִי. כִּי פְּלִיגִי לְאַהְדּוֹרֵי וּלְאֵתוֹיֵי טְהוֹרִין מִבֵּית אָב אַחֲרִינָא.
רַב נַחְמָן אָמַר: הֶיתֵּר הִיא בְּצִיבּוּר, וְלָא מַהְדְּרִינַן. וְרַב שֵׁשֶׁת אָמַר: דְּחוּיָה הִיא בְּצִיבּוּר, וּמַהְדְּרִינַן.
אִיכָּא דְּאָמְרִי: אֲפִילּוּ הֵיכָא דְּאִיכָּא טְהוֹרִין וּטְמֵאִין בְּהָהוּא בֵּית אָב פְּלִיג רַב נַחְמָן, וְאָמַר: עָבְדִי נָמֵי טְמֵאִין,
Rather, must it not be that the baraita is equating them with regard to their immersion, in that both one who has relations with a menstruating woman and one impure with impurity imparted by a corpse immerse during the day?
The Gemara rejects that conclusion. No; actually, the baraita is referring to the duration of their impurity. Although there is nothing novel in that equation, it was necessary for the tanna to teach the latter clause of the baraita: However, in one sense, the case of one who is impure because he had relations with a menstruating woman is more severe than one impure with impurity imparted by a corpse. One who is impure because he had relations with a menstruating woman transmits impurity through lying on a bed or sitting on a chair, even if he never came into direct contact with the chair or the bed. He renders the bed or chair impure with a mild form of impurity. He confers upon them first-degree ritual impurity status, sufficient only to render foods and liquids impure. One impure with impurity imparted by a corpse transmits impurity by means of direct contact.
Come and hear an additional proof that Rabbi Ḥiyya taught: For the zav and the zava and the leper and the female leper, and one who had relations with a menstruating woman, and one who is ritually impure with impurity imparted by a corpse, their immersion is during the day. For a menstruating woman and a woman after childbirth, their immersion is at night. The Gemara concludes that this baraita is indeed a conclusive refutation of the opinion of Rav Shimi from Neharde’a, who said that one who is impure because he had relations with a menstruating woman immerses at night.
With regard to the sequestering of the High Priest, the Gemara asks: And before you remove him from the potential of impurity of his house, remove him from the potential of the more severe impurity imparted by a corpse. The Sages should have instituted an ordinance prohibiting visitors to the High Priest lest one die while in his chamber and render him impure. Rav Taḥlifa, father of Rav Huna bar Taḥlifa, said in the name of Rava: That is to say that impurity imparted by a corpse is permitted in cases involving the public. In cases where the public is involved, impurity imparted by a corpse does not prevent the Temple service from being conducted. Since the service of the High Priest on Yom Kippur is a service involving communal offerings, impurity imparted by a corpse does not invalidate the service.
Ravina said: Even if you say that impurity imparted by a corpse is merely overridden in public and not completely permitted, the idea that the High Priest is not removed from the potential of impurity imparted by a corpse can be understood. Impurity imparted by a corpse is uncommon. The likelihood that one visiting the High Priest will suddenly die is minimal. In contrast, impurity of his house is common, as uncertainty with regard to his wife’s status as a menstruating woman could arise at any moment.
There is an amoraic dispute with regard to the effect of impurity imparted by a corpse on the conduct of the Temple service. It was stated with regard to impurity imparted by a corpse that Rav Naḥman said: It is permitted in cases involving the public; e.g., when a majority of the Jewish people is impure, the service of a ritually pure priest is not preferable to that of an impure priest. The Temple service proceeds as though there was no impurity at all. And Rav Sheshet said: Impurity imparted by a corpse is merely overridden in cases involving the public, and service performed by a ritually pure priest is preferable.
The Gemara restricts the scope of the dispute. In a case where there are both ritually impure and pure priests in that patrilineal family tasked with serving in the Temple on that day, everyone, even Rav Naḥman, agrees that the pure priests serve and the impure priests do not serve. When they disagree, it is with regard to a case where the entire patrilineal family is impure. Is it necessary to seek out and bring pure priests from a different patrilineal family belonging to the same priestly watch, who are tasked with serving in the Temple on a different day that week?
Rav Naḥman said: The prohibition against performing the Temple service in a state of impurity imparted by a corpse is permitted in cases involving the public, and we do not need to seek out other priests. Since the Torah permitted the performance of the Temple service by priests impure with impurity imparted by a corpse, it is completely permitted and it is as though the service is performed in purity. Rav Sheshet said: The prohibition of impurity imparted by a corpse is overridden in cases involving the public, and wherever possible we seek out ritually pure priests.
Some say that the dispute is slightly different: Even in a case where there are both ritually pure and ritually impure priests in that patrilineal family, Rav Naḥman disagreed with Rav Sheshet and said that the priests serve even when they are impure,
מצוטט ב־4 עמודים
לקוטי שיחות 1
- כרך כח ‹ הוספות - שיחות ‹ שיחה ג ‹ 255 לקו"ש חכ"א ע' 112
תורת מנחם 3
- כב - שנת תשח"י - חלק שני ‹ בס"ד. שיחת אחרון של פסח ה'תשח"י. לקו"ש חכ"א ע' 112
- מג - שנת תשכ"ה - חלק שלישי ‹ בס"ד. שיחת ש"פ תזריע, פרשת החודש, ר"ח ניסן, ה'תשכ"ה לקו"ש חכ"א ע' 112
- סב - שנת תשל"א - חלק ראשון ‹ ר"ד יום שמיני עצרת בעת הסעודה, ה'תשל"א לקו"ש חכ"א ע' 112
עמודים המצטטים את אותם מקורות
הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד - קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 14 עמודים.
- שולחן ערוך חושן משפט הלכות מציאה ופקדון דיני מציאה ופקדון א ב"מ כו , ב
- שיעורי הלכה למעשה יאוש בדבר שנאבד בביתו ב"מ כו, ב
- תורת מנחם ר"ד יום ה' פ' בלק, ה' תמוז ה'תשט"ז ב"מ מא, סע"א
- שולחן ערוך חושן משפט הלכות מציאה ופקדון דיני מציאה ופקדון כז ב"מ מא, א
- שולחן ערוך חושן משפט הלכות שאלה ושכירות וחסימה דיני שאלה ושכירות וחסימה ה ב"מ מא , ע"א
- אגרות קודש כרך יט ז'ע ב"ב קלג, סע"ב
- לקוטי שיחות כרך לא שמות שיחה ב מאותו ספר ב"ב קלג, סע"א
- לקוטי שיחות כרך לא תצוה שיחה א מאותו ספר ב"ב קלג, ב
- לקוטי שיחות כרך יא תצוה שיחה ב מאותו ספר ב"ב קלג, ב
- תורת מנחם ש"פ דברים, שבת חזון (תשעה-באב נדחה), ה'תשח"י ב"ב קלג, א
- תורת מנחם שיחת יום שמחת תורה, ה'תשכ"ה ב"ב קלג, ב
- תורת מנחם יום ד' פ' תשא, טו"ב אדר-ראשון, ה'תשכ"ב ב"ב קלג, א
- שולחן ערוך חושן משפט הלכות מכירה ומתנה ושליח ואפוטרופוס דיני מכירה ומתנה ושליח ואפוטרופוס ב"ב קלג , ב
- אגרות קודש אדמו"ר הזקן אגרת צו ב"ב קלג, ב