108

ב. ההתנהגות במעי האם נשכחת אך משאירה רושם

לכאורה ניתן להשיב על השאלה הראשונה שלעיל:

חז"ל⁸ אומרים על התינוק במעי אמו – "מלמדין אותו כל התורה כולה .. וכיוון שבא לאויר העולם בא מלאך וסטרו על פיו ומשכחו כל התורה כולה". ויש לומר, שהסיבה העיקרית לכך היא, שאילו לא ישכח את כל התורה כולה תיפגם בחירתו החפשית, שהרי יש צורך בקיום "נתתי⁹ לפניך .. את החיים ואת הטוב ואת המות ואת הרע" באופן שווה.

מכך מובן גם בעניננו, שבעת לידתו נשכחה מעשו "התנהגותו" "להימשך" לעבודה זרה, כדי שתהיה לו בחירה חפשית, והחינוך שהעניק לו אברהם וכו' השפיע בכל עוצמתו.

אך אין די בכך, כי בסופו של דבר השאירה עליו התנהגותו במעי אמו רושם מסויים, תכונה של משיכה לעבודה זרה, שהביאה לידי פרישתו אל העבודה הזרה בגדלותו. כנאמר במפורש בזהר שפרישתו לעבודה זרה בבגרותו היתה "בגין כך" שזהו "דוכתיה דאתחזי ליה"¹⁰ (=מקומו שנראה לו), מפני משיכתו לעבודה זרה במעי אמו.

בדומה למתרחש בצד הקדושה, כדלעיל, בלימוד כל התורה כולה במעי אמו, הרי למרות שלאחר מכן "משכחו כל התורה כולה", בכל זאת נשאר בילד רושם מסויים מלימוד זה¹¹ המביא לידי כך ש"יימשך" לתורה.

ואם כך, חזרה השאלה למקומה: כיצד ייתכן לומר "ועשו היה בכלל (ה"גדולים") אלא שקלקל במעשיו"?

ג. יעקב ועשו חפצו בשני העולמות

על הפסוק⁵ "ויתרוצצו הבנים בקרבה" אומרים חז"ל¹² פירוש נוסף, שה"התרוצצות" והמריבה בין יעקב לבין עשו היתה "בנחלת שני עולמות", "בשביל העולם הזה והעולם הבא".

ותמוה¹³: מה היתה המריבה בין יעקב לעשו? עשו רצה את העולם הזה ויעקב – את העולם הבא. ואם כך לא היה להם על מה לריב!

הכרחי לומר, שעשו לא רצה רק את העולם הזה, ויעקב – לא רצה רק את העולם הבא, אלא כל אחד מהם חפץ את שני העולמות.

ותמוה: מדוע רצה עשו הרשע את העולם הבא¹⁴?