209

תירוץ זה מתאים לדרך הלימוד על־פי פשוטו של מקרא, שהרי המשמעות של המילה "נופל" איננה "ראוי זה ליפול", אלא לשון הווה ושם־תואר – "נופל" ממש?¹¹ ב. הנבראים הם בעלי

חסרון וכך גם השכל

בפרקי דרבי אליעזר נאמר¹², שהקדוש־ברוך־הוא ברא את העולם באופן שרוח צפונית איננה מושלמת (כמאמר¹³: עולם לאכסדרא הוא דומה, ורוח צפונית אינה מסובבת), כדי שאם יבוא אדם ויטען "הוא אלקה", יענו לו "יבוא ויגמור את הפינה הזאת שהנחתי..."

כלומר, כדי למנוע מן הנבראים את הטעות של אי־תלותם בבורא עולם ומנהיגו, בראם הקב"ה באופן שיש בהם חסרון כל־שהוא, שהם אינם יכולים להשלימו, וכך הם חשים את תלותם בכח עליון.

כך גם לגבי מציאות של "שכל": כדי שאדם לא יחשוב שבשכלו הוא מסוגל להבין הכל, בראו הקדוש־ברוך־הוא באופן שהוא מוכרח להזדקק לדברים שמעל לשכל, לדוגמא: כדי להבין דבר חכמה, יש לקבל תחלה את מושכלות היסוד וכללי החכמה שבאמצעותם מגיעים למסקנה השכלית, אך כללים אלו אינם נובעים מן השכל¹⁴, כלומר בשכל עצמו מורגש חסרון, ויש צורך להזדקק לכוחות שמעל השכל.

כך הוא גם, להבדיל, בתורה: הנגלה שבתורה ירד ו"התלבש" עד להבנתו על־ידי שכל אנוש, ואף על־ידי אינו־יהודי¹⁵. אבל כדי שיזכרו את התורה, גם הנגלה שבה, שהוא שכל אלקי, נכתבו ענינים מסויימים בנגלה שבתורה באופן שאי אפשר להבינם לאשורם¹⁶, אלא אם לומדים אותם על־פי פנימיות התורה, שהיא שכל אלקי בגלוי. על־ידי כך חשים שהתורה רק "התלבשה" בשכל אנושי, אך במהותה היא שכל אלקי, שמעל לנבראים¹⁷.

יש לומר, שאחד מן הענינים הללו הוא הפסוק על מצות מעקה¹⁸: לפי הפירוש בפנימיות התורה לענין המעקה, יובן ש"בית חדש" הוא ענין