כה
כה וכן אין מקבלין פקדונות מן הנשים ולא מן העבדים כנענים ולא מן הקטניםשכו שמא גנבום מן הבעלים ואין מסייעים ידי עוברי עבירהשכז.
עבר וקיבל מן האשהשכח לא יחזיר לבעלהשכט אלא לה שמא אדם אחר הפקיד אצלהשל וכן בעבדשלא וכן בקטן שיש בו דעת כגון שהגיע כבר לעונות הפעוטותשלב שהוא משש שנים ולמעלה ויודע בטיב משא ומתןשלג יחזיר לו כי שמא נתנו לו מתנהשלד ואין חוששין שיאבדנה כיון שיש בו דעת:
הערות
- שכו. ברייתא ב"ב נא , סוע"ב. רמב"ם הל' שאלה ופיקדון פ"ז ה"י. טור ושו"ע אה"ע סי' פו ס"א (מאשת איש).
- שכז. רשב"ם שם ד"ה לא. ב"ש שם ס"ק א. וכדלעיל ס"ט וסכ"ג. וראה קובץ יגדיל תורה (נ.י.) מא ע' ריב.
- שכח. ב"ב שם. רמב"ם שם. טור ושו"ע שם.
- שכט. רשב"ם שם ד"ה יחזיר.
- של. מ"מ שם בשם הר"י מיגש.
- שלא. ב"ב שם. רמב"ם שם. שיטה מקובצת ב"ב שם ד"ה קבל.
- שלב. חידושי רשב"א שם נב, א. הובא במ"מ שם.
- שלג. גיטין נט, א. רמב"ם הל' מכירה פכ"ט ה"ו. טור ושו"ע סי' רלה ס"א. וראה לעיל או"ח סי' נה ס"ה. סי' קנט ס"כ. סי' קצט ס"ט.
- שלד. ראה תוס' ב"ב נב, א ד"ה קבל (אימור מציאה אשכח). וראה לעיל הל' הפקר ס"ח. הל' מכירה ס"י.
משנה תורה, הלכות שאלה ופיקדון ז׳:י׳ - הטקסט מספריא
אין מקבלין פקדונות לא מן הנשים ולא מן העבדים ולא מן התינוקות קיבל מן האשה יחזיר לאשה מתה יחזיר לבעלה קיבל מן העבד יחזיר לעבד מת יחזיר לרבו קיבל מן הקטן יקנה לו בו ס"ת או דקל שיאכל בהן פירותיו וכולן שאמרו בשעת מיתתן של פלוני הם אם נאמנין לו יעשה כפירושן ואם לאו יחזיר ליורשיהם:
שולחן ערוך, אבן העזר פ״ו:א׳ - הטקסט מספריא
אֵין מְקַבְּלִין פִּקָּדוֹן מֵאֵשֶׁת אִישׁ; וְאִם קִבֵּל, יַחֲזִיר לָאִשָּׁה. וְאִם אָמְרָה: שֶׁל פְּלוֹנִי הֵם, נֶאֱמֶנֶת (טוּר). הָלְכָה הָאִשָּׁה לִמְדִינַת הַיָּם, וּבָא הַבַּעַל וְתָבַע מִן הַנִּפְקָד וְאוֹמֵר שֶׁאִשְׁתּוֹ גָּנְבָה מִמֶּנוֹ, לֹא יִתְּנֵם לוֹ עַד שֶׁתָּבוֹא הָאִשָּׁה אוֹ תָּמוּת, כֵּן נִרְאֶה לִי. וְאִם אָמְרָה בִּשְׁעַת מִיתָתָהּ: שֶׁל פְּלוֹנִי הֵם, אִם נֶאֱמֶנֶת לוֹ, יַעֲשֶׂה כִּדְבָרֶיהָ; וְאִם לָאו, יִתֵּן לְיּוֹרְשֶׁיהָ. וְכֵן אִם מֵתָה וְלֹא אָמְרָה כְּלוּם. (טוּר) וְיֵשׁ מִי שֶׁאוֹמֵר, שֶׁאִם הִיא נוֹשֵׂאת וְנוֹתֶנֶת בְּתוֹךְ הַבַּיִת, אֵינָהּ נֶאֱמֶנֶת לוֹמַר שֶׁל פְּלוֹנִי הֵם. הַגָּה: מִיהוּ, כָּל זְמַן שֶׁהִיא חַיָּה יַחֲזִיר לָאִשָּׁה (טוּר), מִיהוּ, אִם הֶחֱזִיר לַבַּעַל, פָּטוּר הַנִּפְקָד, אֲפִלּוּ אֵינָהּ נוֹשֵׂאת וְנוֹתֶנֶת תּוֹךְ הַבַּיִת (מָרְדְּכַי פֶּרֶק חֶזְקַת הַבָּתִּים):
משנה תורה, הלכות מכירה כ״ט:ו׳ - הטקסט מספריא
קטן עד שש שנים אין הקנייתו לאחרים כלום ומשש שנים עד שיגדיל אם יודע בטיב משא ומתן מקחו מקח וממכרו ממכר ומתנתו קיימת בין בדבר מרובה בין בדבר מועט בין במתנת בריא בין במתנת שכיב מרע ודבר זה מדברי חכמים כמו שביארנו כדי שלא יבטל ולא ימצא מי שימכור לו ולא יקח ממנו והכל במטלטלין אבל בקרקע אינו מוכר ולא נותן עד שיגדיל.
בבא בתרא נ״ב א - הטקסט מספריא
קִבֵּל מִן הַקָּטָן – יַעֲשֶׂה לוֹ סְגוּלָּה, וְאִם מֵת – יַחֲזִיר לְיוֹרְשָׁיו.
וְכוּלָּן שֶׁאָמְרוּ בִּשְׁעַת מִיתָתָן: ״שֶׁל פְּלוֹנִי הֵן״, יַעֲשֶׂה כְּפֵירוּשָׁן. וְאִם לָאו, יַעֲשֶׂה פֵּירוּשׁ לְפֵירוּשָׁן.
דְּבֵיתְהוּ דְּרַבָּה בַּר בַּר חָנָה, כִּי קָא שָׁכְבָה, אֲמַרָה: ״הָנֵי כֵּיפֵי, דְּמָרְתָא וּבְנֵי בְרַתָּא״. אֲתָא לְקַמֵּיהּ דְּרַב, אֲמַר לֵיהּ: אִי מְהֵימְנָא לָךְ – עֲשֵׂה כְּפֵירוּשָׁהּ, וְאִי לָא – עֲשֵׂה פֵּירוּשׁ לְפֵירוּשָׁהּ.
וְאִיכָּא דְּאָמְרִי, הָכִי אֲמַר לֵיהּ: אִי אֲמִידָא לָךְ, עֲשֵׂה כְּפֵירוּשָׁהּ, וְאִי לָא – עֲשֵׂה פֵּירוּשׁ לְפֵירוּשָׁהּ.
מִן הַקָּטָן – יַעֲשֶׂה לוֹ סְגוּלָּה. מַאי ״סְגוּלָּה״? רַב חִסְדָּא אָמַר: סֵפֶר תּוֹרָה. רַבָּה בַּר רַב הוּנָא אָמַר: דִּיקְלָא דְּאָכֵל מִינֵּיהּ תַּמְרֵי.
וְלֹא לָאָב בְּנִכְסֵי הַבֵּן, וְלֹא לַבֵּן בְּנִכְסֵי הָאָב. אָמַר רַב יוֹסֵף: אֲפִילּוּ חָלְקוּ. רָבָא אָמַר: חָלְקוּ – לֹא.
אָמַר רַב יִרְמְיָה מִדִּפְתִּי: עֲבַד רַב פַּפִּי עוֹבָדָא ״חָלְקוּ – לֹא״, כְּרָבָא. אָמַר רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק, אִישְׁתַּעִי לִי רַב חִיָּיא מֵהוֹרְמִיז אַרְדְּשִׁיר, דְּאִישְׁתַּעִי לֵיהּ רַב אַחָא בַּר יַעֲקֹב, מִשְּׁמֵיהּ דְּרַב נַחְמָן בַּר יַעֲקֹב: חָלְקוּ לֹא. וְהִלְכְתָא: חָלְקוּ לֹא. תַּנְיָא נָמֵי הָכִי: בֵּן שֶׁחָלַק, וְאִשְׁתּוֹ שֶׁנִּתְגָּרְשָׁה – הֲרֵי הֵן כִּשְׁאָר כׇּל אָדָם.
אִיתְּמַר: אֶחָד מִן הָאַחִין שֶׁהָיָה נוֹשֵׂא וְנוֹתֵן בְּתוֹךְ הַבַּיִת, וְהָיוּ אוֹנוֹת וּשְׁטָרוֹת יוֹצְאִין עַל שְׁמוֹ, וְאָמַר: שֶׁלִּי הֵם, שֶׁנָּפְלוּ לִי מִבֵּית אֲבִי אִמָּא – אָמַר רַב: עָלָיו לְהָבִיא רְאָיָה. וּשְׁמוּאֵל אָמַר: עַל הָאַחִין לְהָבִיא רְאָיָה. אָמַר שְׁמוּאֵל: מוֹדֶה לִי אַבָּא, שֶׁאִם מֵת – עַל הָאַחִין לְהָבִיא רְאָיָה.
מַתְקֵיף לַהּ רַב פָּפָּא: כְּלוּם טָעֲנִינַן לְהוּ לְיַתְמֵי, מִידֵּי דְּלָא טְעַן לְהוּ אֲבוּהוֹן? וְהָא רָבָא אַפֵּיק זוּגָא דְסַרְבָּלָא וְסִפְרָא דְאַגָּדְתָּא מִיַּתְמֵי, בְּלֹא רְאָיָה, בִּדְבָרִים הָעֲשׂוּיִם לְהַשְׁאִיל וּלְהַשְׂכִּיר –
If one accepted a deposit from a minor, he cannot return it to him, as a minor is unable to properly safeguard the item. Instead, he must make a safe investment [segulla] for him, and if the minor dies, he must return it to his heirs.
And with regard to all these people, who said at the time of their death that the deposited item belongs to so-and-so, the bailee should act as they had explained, and if their explanation was not credible, the bailee should form an explanation of their explanation, i.e., ignore what they said.
The Gemara relates: When the wife of Rabba bar bar Ḥana was dying she said: These rings that are in my possession belong to Marta and the sons of her daughter. Rabba bar bar Ḥana came before Rav to ask what he should do. Rav said to him: If she is credible in your eyes, act as she had explained, and if not, form an explanation of her explanation, i.e., ignore what she said, and as her heir, keep them for yourself.
And there are those who say that this is what Rav said to him: If you assess that it is likely that the rings were deposited with her, act as she had explained, and if not, form an explanation of her explanation.
The baraita stated that if the bailee took a deposit from a minor, he must make a safe investment for him. The Gemara asks: What is meant by a safe investment? Rav Ḥisda says: The bailee should purchase a Torah scroll for the minor. Rabba bar Rav Huna says: He should purchase a date palm, from which the minor will consume dates.
§ The mishna teaches: And a father does not have the ability to establish the presumption of ownership with regard to a son’s property, and a son does not have the ability to establish the presumption of ownership with regard to a father’s property. Rav Yosef says: Even if they separated and the son is no longer dependent on his father, the presumption of ownership still cannot be established by a father or son with regard to the other’s property. Rava says: If they separated, that is not the halakha, and the presumption of ownership can be established.
Rav Yirmeya of Difti said: Rav Pappi performed an action and ruled that if they separated, that is not the halakha, in accordance with the opinion of Rava. Rav Naḥman bar Yitzḥak said that Rav Ḥiyya, from the city of Hurmiz Ardeshid, told me that Rav Aḥa bar Yaakov told him in the name of Rav Naḥman bar Yaakov: If they separated, that is not the halakha. The Gemara notes: And this is the halakha: If they separated, that is not the halakha, and the presumption of ownership can be established. This is also taught in a baraita: A son who separated himself from his father’s finances and a wife who became divorced are like all other people with regard to establishing the presumption of ownership.
§ It was stated: There was a case of one of the brothers in a family who was engaging in commerce in the house, managing the family finances after the death of their father, and there were bills of sale [onot] and other documents circulating with his name appearing as the owner of the property and as a lender, and that brother said: The money and property are mine, as they fell to me as an inheritance from the house of the father of my mother, who is not the mother of the other brothers, Rav says: It is upon him to bring proof of ownership; otherwise the property is divided equally among the brothers. And Shmuel says: It is upon the brothers to bring proof that the money or property belonged to their common father and consequently now belongs to all of them. Shmuel says: Abba, i.e., Rav, concedes to me that if that brother dies, it is upon the brothers to bring proof in order to collect money from the deceased brother’s heirs.
Rav Pappa objects to Shmuel’s addendum: Do we claim on behalf of orphans anything that their father could not claim for them? But didn’t Rava remove a pair of scissors used for cutting garments and a book of aggada from orphans without requiring the prior owner who had asked the orphans to return these items to bring proof of ownership, and he would rule the same in the case of all items with regard to which it is common for them to be lent, and the one in possession has no presumption of ownership?
עמודים המצטטים את אותם מקורות
הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד - קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 5 עמודים.