121
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
בכך מסביר הב"ח את דברי הטור, שהשמירה על־ידי המזוזה היא "גדולה מזה" – גדולה מן השכר "למען ירבו..."10, כיוון שזוהי הנאה "מגוף המצוה עצמה".
יתר־על־כן: השמירה איננה "הנאה וריוח" צדדית של מצות מזוזה, אלא עיקר בה, כלשון התוספות11: "לשימור עביד"*.
ב. קיום מצות למען שכר איננו, בדרך כלל, קיומה המושלם
לגבי מעלתה של מצות מזוזה, שגוף המצוה היא שמירה, שונה אופן קיום מצוה זו מאופן קיום מצוות אחרות:
באופן כללי, כשמציינת התורה בפרוש את שכר המצוה, אין זה סתם כדי לספר על כך, אלא, כפשוטו12 של מקרא, כדי לחזק13 ולזרז את קיום המצוות. והרי חז"ל14 אומרים: "לעולם יעסוק אדם בתורה ומצות אף־על־פי שלא לשמה...", והרמב"ם פוסק כך להלכה בהלכות תשובה15, ומסביר שמוכרח להיות סדר זה של לימוד: "הקטנים... אין מלמדין אותן אלא... וכדי לקבל שכר עד שתרבה דעתן ויתחכמו חכמה יתירה, מגלין16 להן רז זה17 מעט מעט ומרגילין אותן לענין זה (של לשמה) בנחת...", והוא מדבר על כך בהרחבה בפירושו למשניות*, שם הוא אומר, שאלה שעדיין אינם "משיגין האמת עד שיהיו כמו אברהם אבינו ע"ה" – "מזרזין אותם על זה ומחזקים כוונתם" לקיים מצוות למען שכרן.
מצד שני מובן, שקיום מצוה רק למען שכרה איננו קיום בשלימות כי זהו קיום "שלא לשמה". יתר־על־כן: גם כאשר מקיימים מצוה כדי לקיים "מצוות בוראו"18, אך יחד עם זאת מכוונים "אף להנאת עצמו"18 – למשל: נותנים צדקה "בשביל שיחיה בני או שאהיה בן עולם־הבא"*, הרי למרות
הערות
- 10. וראה עוד ביאורים במ"ש בטור "גדולה מזה" – בב"י שם. פרישה שם. ט"ז שם. ועוד.
- 11. מנחות מד, א ד"ה טלית. וראה רש"י פסחים ד, א ד"ה חובת.
- *. וראה כד הקמח מזוזה: "לכך קבעה לנו תורה מצות מזוזה .. כדי שנתכוין אל העיקר הזה .. שהשמירה חלה בנו ושופעת עלינו וכו'", עיי"ש בארוכה.
- 12. ע"ד ההלכה ראה חולין קי, ב. ירוש' ב"ב ספ"ה.
- 13. ראה פרש"י ר"פ אחרי.
- 14. פסחים נ, ב. וש"נ.
- 15. פ"י ה"ה (וכן בהל' ת"ת פ"ג ה"ה). והנה ברמב"ם כ' "בתורה" (כבירוש' חגיגה פ"א ה"ז) – אבל בפסחים שם – "בתורה ומצות". וראה קו"א להל' ת"ת לאדה"ז (פ"ד ס"ג) דמבאר דעיקר החידוש הוא בתורה וצריך לאשמעינן, משא"כ במצות.
- 16. כ"ה בדפוסים שלפנינו. וי"ג "יתרה ואחר כך מגלים", וי"ג "יתרה ומגלים" (רמב"ם ס' המדע, ירושלים תשכ"ד).
- 17. ראה שבת (פח, א) מי גילה לבני רז זה – הקדמת נעשה לנשמע. וי"ל דתלוי זב"ז. וראה לקו"ת במדבר יג, ד.
- *. סנהדרין ר"פ חלק (סד"ה וכת החמישית). וראה כתר שם טוב (קה"ת) נז, א.
- 18. ל' רש"י פסחים ח, ריש ע"ב ד"ה ה"ז. וראה תוס' שם ד"ה שיזכה.
- *. פסחים שם, סע"א ואילך.
חולין ק״י ב - הטקסט מספריא
טַלִּית שְׁאוּלָה כׇּל שְׁלֹשִׁים יוֹם פְּטוּרָה מִן הַצִּיצִית.
אַדְּהָכִי, אַיְיתוּהּ לְהָהוּא גַּבְרָא דְּלָא הֲוָה מוֹקַר אֲבוּהּ וְאִמֵּיהּ, כַּפְתוּהּ.
אֲמַר לְהוּ: שִׁבְקוּהּ, דְּתַנְיָא: כׇּל מִצְוַת עֲשֵׂה שֶׁמַּתַּן שְׂכָרָהּ בְּצִדָּהּ – אֵין בֵּית דִּין שֶׁלְּמַטָּה מוּזְהָרִין עָלֶיהָ. אֲמַר לֵיהּ חֲזֵינָא לָךְ דְּחָרִיפַתְּ טוּבָא. אֲמַר לֵיהּ: אִי הֲוֵית בְּאַתְרֵיהּ דְּרַב יְהוּדָה, אַחְוִינָא לָךְ חוּרְפַּאי.
אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי לְרַב סָפְרָא: כִּי סָלְקַתְּ לְהָתָם, בְּעִי מִינַּיְיהוּ: כַּבְדָּא, מָה אַתּוּן בֵּיהּ? כִּי סְלֵיק, אַשְׁכְּחֵיהּ לְרַב זְרִיקָא. אֲמַר לֵיהּ: אֲנָא שְׁלַקִי לֵיהּ לְרַבִּי אַמֵּי, וַאֲכַל.
כִּי אֲתָא לְגַבֵּיהּ, אֲמַר לֵיהּ: לְמֵיסַר נַפְשַׁהּ – לָא קָא מִיבַּעְיָא לִי, כִּי קָמִבַּעְיָא לִי – לְמֵיסַר חֲבִירְתַּהּ.
מַאי שְׁנָא לְמֵיסַר נַפְשַׁהּ דְּלָא מִיבַּעְיָא לָךְ – דִּתְנַן: אֵינָהּ נֶאֱסֶרֶת, לְמֵיסַר חֲבִירְתַּהּ נָמֵי לָא תִּבְּעֵי לָךְ! דִּתְנַן: הַכָּבֵד אוֹסֶרֶת וְאֵינָהּ נֶאֱסֶרֶת, מִפְּנֵי שֶׁהִיא פּוֹלֶטֶת וְאֵינָהּ בּוֹלַעַת. אֲמַר לֵיהּ: דִּילְמָא הָתָם בְּכַבְדָּא דְּאִיסּוּרָא,
With regard to a borrowed robe, during all of the first thirty days that one borrows it, one is exempt from performing the mitzva of ritual fringes with it.
Meanwhile, as Rav Ḥisda and Rami bar Tamrei were talking, the attendants brought in a certain man to Rav Ḥisda’s court who would not honor his father and mother, and they tied him to a pillar in order to flog him.
Rami bar Tamrei said to them: Leave him alone, as it is taught in a baraita: With regard to any positive mitzva whose reward is stated alongside it in the Torah, the earthly court below is not warned to enforce it through punishments such as flogging. And it is stated after the mitzva of honoring one’s father and mother: “That your days may be long, and that it go well with you” (Deuteronomy 5:16). Rav Ḥisda said to Rami bar Tamrei: I see that you are very sharp. Rami bar Tamrei said to Rav Ḥisda: If you were in the place where Rav Yehuda resides, I would be able to show you my sharpness of mind far better than here.
§ Pursuant to the discussion of different local customs, Abaye said to Rav Safra: When you ascend there, to Eretz Yisrael, ask the Sages there: With regard to liver, how do you treat it? When Rav Safra ascended to Eretz Yisrael he found Rav Zerika and asked him this question. Rav Zerika said to him: I cooked liver for Rabbi Ami and he ate it.
When Rav Safra returned to Babylonia and came before Abaye and reported what Rav Zerika had said, Abaye said to him: I do not raise the dilemma as to whether liver renders itself prohibited if cooked alone. It is clear to me that the blood that diffuses out of the liver is not absorbed again while it cooks. When I raise the dilemma, it is with regard to whether liver renders prohibited another piece of meat cooked with it. Rav Zerika’s statement therefore has no bearing on my question.
Rav Safra asked Abaye: What is different about the issue of the liver rendering itself prohibited, that you did not raise the dilemma with regard to this case? It is presumably because the answer is obvious to you, as we learned in a mishna (Terumot 10:11) that liver is not rendered prohibited by its own cooking. But if so, you should not raise the dilemma with regard to whether it renders the other piece of meat prohibited either, as we learned in that same mishna: Liver renders food cooked with it in the same pot prohibited but is not prohibited itself, because while it does expel blood as it cooks, it does not absorb this blood again, since the blood diffuses only outward. Abaye said to Rav Safra: That mishna does not answer my question, as perhaps there it is referring specifically to forbidden liver, e.g., the liver of a non-kosher animal.
מצוטט ב־4 עמודים
אגרות קודש 1
- כרך כד ‹ ט'של לקו"ש חי"ט ע' 121
תורת מנחם 2
מאמרים מלוקטים 1
- חלק א ‹ בס"ד. ש"פ בראשית (התוועדות ב'), ה'תנש"א לקו"ש חי"ט ע' 121
עמודים המצטטים את אותם מקורות
הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד - קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 19 עמודים.
- אגרות קודש כרך ז ב'עט חולין קי, א
- אגרות קודש כרך כג ח'תתסד חולין קי, א
- לקוטי שיחות כרך לו תצוה שיחה ב מאותו ספר חולין קי, ב
- לקוטי שיחות כרך לו תצוה שיחה ב מאותו ספר חולין קי, ב
- לקוטי שיחות כרך א קדושים שיחה א מאותו ספר חולין קי, א
- לקוטי שיחות כרך ו וארא שיחה ב מאותו ספר חולין קי, סע"ב
- לקוטי שיחות כרך יד הוספות - שיחות ומכתבים שיחה יא מאותו ספר חולין קי, א
- לקוטי שיחות כרך טו הוספות - שיחות ומכתבים שיחה ג מאותו ספר חולין קי, א
- לקוטי שיחות כרך יט וילך שיחה ב מאותו ספר חולין קי, א
- תורת מנחם שיחת יום ב' דחג השבועות, ה'תשח"י חולין קי, א
- שולחן ערוך אורח חיים חלק א הלכות ציצית יד דיני ציצית שעשאן נכרי ונשים וטלית שאולה ד חולין קי, ב
- שולחן ערוך אורח חיים חלק א הלכות תפילין: לח מי הם החייבים בתפילין והפטורים א חולין קי, א
- שולחן ערוך אורח חיים חלק ד הלכות יום טוב תצו דין יום טוב שני של גליות ז חולין קי, א
- שארית יהודה הלכות מליחה - סי' עג (א) ריבוי דם חולין קי, ב
- שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות פסח - ח"ד (סי' תנג-תסז) תסח שלא לעשות מלאכה בערב פסח אחר חצות חולין קי, א
- שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות יום טוב (סי' תצה-תקכט) הלכות יום טוב (סי' תצה-תקכט) תצו דין יום טוב שני של גליות חולין קי, א
- תורת מנחם שיחת יום ב', בדר"ח מרחשון, ה'תש"ל חולין קי, א
- תורת מנחם שיחת ש"פ בראשית, מבה"ח מרחשון, ה'תשל"א חולין קי, א
- שוע"ר עם ביאור דברי שלום השכמת הבוקר וציצית הלכות ציצית יד דיני ציצית שעשאן נכרי ונשים וטלית שאולה חולין קי, ב