294

כדי להתגבר עליו, כפי שמדייקת התורה: "והכחדתי", "ונתשתי",

כי בהפטרה מדובר על התקופה של התחלת הגאולה, בעת ההכנות האחרונות לגאולה השלמה.

גם בפרשה, פרשת בלק, מדובר על תקופת דומה, לפני הכניסה לארץ ישראל בפעם הראשונה: בני ישראל כבר היו אז "בערבות מואב מעבר לירדן ירחו"¹², מוכנים לכניסה לארץ ישראל בגאולה העתידה, ובמיוחד לפי הידוע¹³, שאילולא החטא, היתה הגאולה השלמה מתגשמת בעת הכניסה הראשונה לארץ ישראל.

ג. ההכנה לגאולה:

הסתמכות על ה'

ההכנה לגאולה היא, כנאמר בתחילת ההפטרה, "אשר לא יקוה לאיש ולא ייחל לבני אדם": אמנם, נמצאים עדיין לפני הגאולה השלמה, אך בכל זאת אין צורך לסמוך ולהזדקק לבני אדם, ואף ליהודים, כנאמר¹⁴ "ארור הגבר אשר יבטח באדם", ו"אתם קרויין אדם"¹⁵, אלא יסמכו לגמרי על הקדוש־ברוך־הוא, כנאמר¹⁶ "ברוך הגבר אשר יבטח בה'".

בפסוק זה מדובר על תקופת תחילת הגאולה, ומובן, שבמילים "לא יקוה לאיש..." אין הכוונה לשלול רק התנהגות אסורה, שהיא מנוגדת לתורה, שעליה נאמר "ארור הגבר אשר יבטח באדם", אלא גם התנהגות של "יקוה לאיש" שיש לה בסיס בתורה, ואשר גם היא לא תהיה אז.

נאמר¹⁷ "וברכך ה' אלקיך בכל אשר תעשה", ומוסבר ב"ספרי"¹⁸: "יכול יהא יושב¹⁹ ובטל, תלמוד לומר: בכל אשר תעשה". כלומר, לפי התורה צריך להכין כלי לדרך הטבע²⁰, ו"אין סומכין על הנס"²¹, וכיון שבדרך הטבע נזקקים ל"איש", ואפילו ללא־יהודים, הרי שיש בתורה בסיס להתנהגות "יקוה לאיש".

אין סתירה בין האמור לבין "ארור הגבר אשר יבטח באדם", כי כאשר מכינים כלי טבעי, אין בוטחים על הטבע מצד עצמו ("יקוה לאיש") אלא בוטחים בקדוש־ברוך־הוא, שהוא יעזור באמצעות הכלי שהוכן בדרך הטבע²².

זהו החידוש שבתקופת הגאולה: אז יהיה "כטל מאת ה'..." – "שאין בא לעולם על ידי אדם ולא יבקשו בני אדם