295

מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.

עליו, כך לא יקוה ישראל לעזרת איש, כי אם לה'"23.

[בדומה לכך מוסבר בתורת החסידות24 הפסוק!25 "טוב לחסות בה' מבטוח באדם" – שמן הלשון "טוב לחסות בה' מבטוח באדם" מובן, שגם "בטוח באדם" היא התנהגות מותרת, אבל טוב יותר "לחסות בה'" –

שבמילים "בטוח באדם" הכוונה היא לאדם העליון, לדרגת ממלא כל עלמין, שבה צריך כל אדם להשתדל ולהכין כלי טבעי להשראת ברכת ה'26. לפיכך "טוב לחסות בה'", דרגת סובב כל עלמין, שמצד דרגה זו אין צורך בהשתדלות טבעית, אלא "והוא יכלכלך"27, הקדוש־ברוך־הוא מכין גם את הכלי26].

ד. המטרה – איחוד ה"טבע" עם "אלקות"

המטרה בכך איננה ביטול הטבע, אלא, להיפך, בירור הטבע והעלאתו28, עד אשר יהיה גלוי לעין כל, שגם הטבע מאוחד עם הקדוש־ברוך־הוא.

מכך מובן בעניננו, שב"לא יקוה לאיש" אין הכוונה לביטול עזרת ה"איש", אלא שהטבע עצמו יהיה מאוחד עם הקדוש־ברוך־הוא, עד אשר לא יראו בכך עזרת איש, אלא רק עזרת ה':

בענין של "אשר תעשה" אפשריים שני אופנים:

א) האדם יודע שהטבע איננו מציאות עצמאית, אלא "כגרזן ביד החוצב בו"22, אך למרות זאת תופס אצלו הטבע מקום, כיון שהקדוש־ברוך־הוא ציוה שיהיה "תעשה" – שצריך להכין כלי טבעי, ובגלל ציווי הקדוש־ברוך־הוא יש לטבע חשיבות בעיני האדם29.

ב) האדם מתעסק בטבע רק מפני ציווי הקדוש־ברוך־הוא, אך אין הוא רואה בו שום חשיבות, אלא רק אמצעי לביצוע רצון הבורא30.

זהו ההסבר31 לדברי חז"ל32 על הפסוק33 "והיה אמונת עתך...", ש"אמונת, זה סדר זרעים" – "שמאמין בחי העולמים וזורע":

הערות

  1. 23. פרש"י מיכה ה, ו.
  2. 24. לקו"ת שמע"צ צ, ד. צא, ב. יהל אור – להצ"צ – לתהלים עה"פ. סד"ה ולא זכר תרפ"ח.
  3. 25. תהלים קיח, ח.
  4. 26. ראה בכ"ז – תו"ח ויחי ד"ה בן פורת יוסף פי"ג. יהל אור – להצ"צ – לתהלים מ, ה. ד"ה ולא זכר הנ"ל.
  5. 27. ל' הכתוב – תהלים נה, כג.
  6. 28. ראה לקו"ד ח"ד תשנב, ב ואילך. לקו"ש [המתורגם] ח"ה ע' 81. ועוד.
  7. 22.
  8. 29. ע"ד משנ"ת בלקו"ש [המתורגם] ח"ד (ע'
  9. 30. להעיר מפדר"א רפל"ג: "וכי יצחק זרע דגן ח"ו אלא לקח כו' וזרע צדקה כו'". נתבאר בארוכה בלקו"ש [המתורגם] ח"ה ע' 75.
  10. 31. ראה גם לקו"ש [המתורגם] ח"א ע' 203. ע' 227.
  11. 32. שבת לא, סע"א. תוד"ה אמונת שם (בשם הירושלמי).
  12. 33. ישעי' לג, ו.
  13. 25. בטענת המרגלים "כביכול אפילו בעה"ב אינו יכול להוציא כליו" – דאף שהנהגת העולם היא "כליו" של הקב"ה, שהוא ית' ה"בעה"ב" על הנהגת העולם, מ"מ, מכיון שרצונו ית' בהנהגת העולם – "אינו יכול להוציא כליו".

מצוטט ב־3 עמודים

לקוטי שיחות 3
  1. כרך לב ‹ בהר ‹ שיחה א ‹ 159 לקו"ש חי"ח ע' 295
  2. כרך לט ‹ תבא ‹ תבא (תנש"א) ‹ 40 לקו"ש חי"ח ע' 295
  3. כרך יח ‹ שלח ‹ שיחה ה ‹ 183 לקו"ש חי"ח ע' 295

עמודים המצטטים את אותם מקורות

מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.