1327

(ככל

חטא זה בגשמיות, משתלשל הוא ברוחניות:

כמו שהפסולת של מאכל הגשמי ענינו והמובחר שבו נעשה דם בלב ומחי' את שמלמעלה מתבררת ע"י המלאכים

הענינים הגשמיים) מענינו בדקות,

הוא – שהמאכל מתברר ע"י הקרבים, הגוף והפסולת נדחה לחוץ, כן ההשפעה

הנקראים

המובחר (שנמשך בג"ע) ומהפסולת שבו הימנו; וכן מעולם לעולם ועד לעוה"ז ועד וכשהאדם (שמצד מעלת מהותו, צריך

קרבים, והמובחר שבו הוא התענוג

– נשתלשלו התענוגים דעולם שלמטה

להתענוגים הגשמיים, כסף וזהב כו'⁶. להיות התענוג שלו בענינים רוחניים⁷)

התענוגים

מחשיב ומתענג ועד שעושה עיקר את זהו"ע פעור בדקות, שממנו נשתלשל עון

הגשמיים (שהם פסולת) – הרי פעור כפשוטו.

ממנו

וז"ש⁸ בעון פעור "אשר לא הטהרנו עד היום הזה", כי, כנראה במוחש,

למלאות

גם אחרי הקדמת התפלה וכו', כשבא צרכי הגוף – לפעמים רבות נכשל

מושקע

"בעון פעור" – מתענג ועד שנעשה

‘ ‘

עפי"ז יובן מה שעון פעור הי' דוקא אנשי דור המדבר,

כי הסיבה שנשקע בענינים הגשמיים

– בענינים הגשמיים.

‘ בסמוך לכניסתם לארץ אחרי שתמו כל הוא מפני שמדמה אשר ההצלחה בפרנסה

ובתהלוכות

וכדומה – תלוי' בעיקר בכחו ועוצם ידו יתברך הנותן לו כח לעשות חיל, וכל

סדרי הטבע, ושוכח אשר הוא עניני הטבע אינם אלא כלים ולבושים

ברצונו

לברכתו של הקב"ה (אלא שכך עלה אלקיך" תהי' "בכל אשר תעשה").

ולכן, בהיותם במדבר, שהמזון שלהם אשר לא העדיף המרבה והממעיט לא להחשיב את הדברים הגשמיים כו'¹¹,

יתברך⁹, אשר הברכה ד"וברכך הוי' הי' – מן, לחם מן השמים, וראו במוחש

החסיר¹⁰ לא הי' נתינת מקום לטעות ורק כשהתחילה ההכנה וכניסה לארץ,