293

שיחה ד

בלק

א. יש קשר בין פרשת בלק לבין ראשית הפטרתה

ההלכה¹ היא שהפטרה של פרשה צריכה להיות "מענין הפרשה", ואף יותר מכך: "מעין" סיום הפרשה².

וכך גם ברור, לכאורה, הקשר שבין פרשה בלק לבין הפטרתה: בהפטרה³ מסופר על דברי הקדוש־ברוך־הוא לישראל: "עמי, זכר נא מה יעץ בלק מלך מואב, ומה ענה אותו בלעם בן בעור מן השטים...", שזהו תוכן פרשת בלק.

אבל מובן – במיוחד לפי הידוע⁴, שמלכתחילה באה ההפטרה במקום כל הקריאה בתורה בשבת ויום טוב – שהקשר בין ההפטרה לפרשה איננו בפסוק אחד בלבד, אלא בתוכן הכללי. ולפי הידוע⁵, שתוכנו של כל ענין נרמז בראשיתו, מובן, שיש קשר בין התחלת ההפטרה⁶ – "והיה שארית יעקב בקרב ד עמים רבים... אשר לא יקוה לאיש ולא ייחל לבני אדם" לבין (סוף) פרשת בלק.

ב. בהפטרה ובפרשה מדובר על תקופות של התחלת גאולה

בהפטרה מדובר על תחילת הגאולה. כלומר, לא על התקופה של "משיח ודאי", לאחר סיום כל המלחמות, ולאחר ש"אהפוך⁷ אל עמים... לעבדו⁸ שכם אחד"⁹ – שהרי בהפטרה מסופר על מלחמות עם אומות העולם – "והיה שארית יעקב בגויים... כאריה בבהמות יער... ורמס וטרף..."¹⁰.

יתר־על־כן: בתקופה המתוארת בהפטרה יהיה עדיין רע לא רק מבחוץ – מאומות העולם, אלא גם מבפנים – אצל ישראל עצמם, כנאמר¹¹ "והכרתי כשפים מידך... והכרתי פסיליך... ונתשתי אשיריך...". והרע הוא בעוצמה חזקה כל־כך, עד אשר יש צורך בסיוע מלמעלה