286
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
מותרת לו – והרי היתה גיורת?21
לפי הדעה ש"לא נתכהן משה אלא שבעת ימי המלואים בלבד", ניתן היה לענות22 (אם כי בדוחק) שגם אז לא היה משה כהן גמור, והיה מותר לו להקריב אז את הקרבנות, מפני שבשבעת ימי המלואים – כהסבר ה"תוספות"23 – חל על המשכן דין של במה (ולכן "שימש משה שבעת ימי המלואים בחלוק לבן"24, ולא בבגדי כהונה, כי "אין בגדי כהונה בבמה") – ולפיכך גם "בת יתרו" (גיורת) לא היתה אסורה עליו.
אך עדיין קשה, שהרי מלשון הגמרא "לא נתכהן משה..." משתמע, שבשבעת ימי המלואים הוא היה כהן גמור25? וכן עדיין נשאר הקושי לפי הדעה שמשה "כל26 ימיו כהן היה"27.
ג. עדיין נותרים קשיים
לכאורה ניתן היה לומר, שהשאלות שהובאו לעיל מתרצות זו את זו:
בטענה "בת יתרו מי התירה לך" אכן לא התכוון זמרי לאיסור לקיחת "ארמית" לאשה, אלא לאיסור גיורת לכהן*, והקשר בין איסור זה לבין האיסור של "מדינית" ("אם תאמר (זו) אסורה, בת יתרו...") הוא, שהטעם
הערות
- 21. בפרש"י יבמות (סא, סע"א) דגיורת פסולה כי "ביאת עכו"ם כו' פסלה", ועד"ז מפרש שם (ע"ב) ד"ה אלא גיורת ("דנבעלה בנכריותה כו'"). והובא בב"ש לשו"ע אה"ע ס"ו סק"כ. – אבל דעת הפוסקים דאסורה גם כשלא נבעלה (ראה ב"ש שם. אנציקלופדי' שם, וש"נ). וראה מנ"ח (מצוה רסו) שתמה על דעת רש"י, עיי"ש. ובחכמת שלמה (לשו"ע אה"ע שם) מאריך דגם לרש"י אסורה גם אם לא נבעלה, עיי"ש.
- 22. גם יש לתרץ (למ"ד זה) – כי הציווי(ים) דפ' אמור ("אשה זונה גו' לא יקחו") נאמר(ו) לאחרי ז' ימי המילואים. ובגיטין (ס, סע"א): "ח' פרשיות נאמרו ביום שהוקם בו המשכן כו' פרשת כהנים ("אמור אל הכהנים כו'" – פרש"י שם) כו'". ולהעיר מתו"כ לשמיני (י, ד) "מיכן אמרו אין מטמאין למתים כו'".
- 23. ע"ז לד, א ד"ה במה.
- 24. ע"ז שם. וש"נ.
- 25. להעיר ממשנ"ת (לקו"ש [המתורגם] ח"ו ע' 184 שוה"ג הב' להערה 28), שי"ל שכהונת משה היתה רק התואר דכהונה, ולא הענין ד"לקדשו לכהנו לי" – שירות דכהונה (מכיון ששימש בחלוק לבן), עיי"ש. – אבל ג"ז די לאסור עליו גיורת משום "אשה זונה גו'", שהרי גרושה כו' אסורה גם לכהן בע"מ שאין בו שירות דכהונה.
- 26. לשון רש"י זבחים קב, א ד"ה ויש אומרים.
- 27. לכאורה אפשר לתרץ ע"ד תי' הש"ס (זבחים שם) דמשה זר הוא לענין נגעים כי "שאני מראות נגעים דאהרן ובניו כתובין בפרשה", והרי גם בר"פ אמור (אצל הציווי "אשה זונה גו'") נאמר "אמור אל הכהנים בני אהרן". אבל – יש לחלק. כי דיוק הש"ס "אהרן ובניו כתובין בפרשה" הוא משום שהכתוב (תזריע יג, ב) מקדים "אהרן הכהן" ורק אח"כ כתיב "או אל אחד מבניו הכהנים". משא"כ בנדו"ד שנאמר "הכהנים (ואח"כ) בני אהרן", י"ל שהכוונה לענין הכהונה ולא שצ"ל "בני אהרן" דוקא.
- *. ראה גם ראש דוד (להחיד"א) פ' פינחס.
- 29. שלשיטת רש"י בפירושו עה"ת הי' יתרו "אבי אמו" (ממש) דפינחס – היינו דגם אשת אלעזר הכהן היתה "בת יתרו" – השקו"ט שבפנים השיחה היא גם בנוגע לאלעזר הכהן.
הטקסט של שולחן ערוך אבן העזר ו קכ אינו זמין בספריא.
עבודה זרה ל״ד א - הטקסט מספריא
לְהוּ: אֲנָא חָזֵינָא לְהוּ דְּמִדַּיְּיתִי, וְכֵיוָן דְּמִדַּיְּיתִי וַדַּאי בָּלְעִי וַאֲסִירִי. מַאי טַעְמָא? הַתּוֹרָה הֵעִידָה עַל כְּלִי חֶרֶס שֶׁאֵינוֹ יוֹצֵא מִידֵי דּוֹפְנוֹ לְעוֹלָם.
מַאי שְׁנָא מִיַּיִן נֶסֶךְ, דְּדָרֵשׁ לְהוּ מָרִימָר: כּוּלְּהוּ מָאנֵי דְקוּנְיָא שְׁרֵי?
וְכִי תֵּימָא: חָמֵץ דְּאוֹרָיְיתָא, יֵין נֶסֶךְ דְּרַבָּנַן — וְהָא כֹּל דְּתַקּוּן רַבָּנַן כְּעֵין דְּאוֹרָיְיתָא תַּקּוּן! זֶה תַּשְׁמִישׁוֹ בְּחַמִּין, וְזֶה תַּשְׁמִישׁוֹ בְּצוֹנֵן.
רַבִּי עֲקִיבָא אִיקְּלַע לְגִינְזַק, בְּעוֹ מִינֵּיהּ: מִתְעַנִּין לְשָׁעוֹת אוֹ אֵין מִתְעַנִּין לְשָׁעוֹת? לָא הֲוָה בִּידֵיהּ. קַנְקַנִּים שֶׁל גּוֹיִם אֲסוּרִין אוֹ מוּתָּרִין? לָא הֲוָה בִּידֵיהּ. בַּמֶּה שִׁימֵּשׁ מֹשֶׁה כׇּל שִׁבְעַת יְמֵי הַמִּלּוּאִים? לָא הֲוָה בִּידֵיהּ.
אֲתָא שְׁאֵל בֵּי מִדְרְשָׁא, אָמְרִי: הִלְכְתָא מִתְעַנִּין לְשָׁעוֹת, וְאִם הִשְׁלִים — מִתְפַּלֵּל תְּפִלַּת תַּעֲנִית. וְהִלְכְתָא קַנְקַנִּים שֶׁל גּוֹיִם לְאַחַר שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ מוּתָּרִין. בַּמֶּה שִׁימֵּשׁ מֹשֶׁה שִׁבְעַת יְמֵי הַמִּלּוּאִים? בְּחָלוּק לָבָן. רַב כָּהֲנָא מַתְנֵי: בְּחָלוּק לָבָן שֶׁאֵין בּוֹ אִימְּרָא.
הַחַרְצַנִּים וְהַזַּגִּים שֶׁל גּוֹיִם וְכוּ׳. תָּנוּ רַבָּנַן: הַחַרְצַנִּים וְהַזַּגִּים שֶׁל גּוֹיִם, לַחִין — אֲסוּרִין, יְבֵשִׁים — מוּתָּרִים. הֵי נִינְהוּ לַחִין וְהֵי נִינְהוּ יְבֵשִׁין? אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל: לַחִין — כׇּל שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ, יְבֵשִׁים — לְאַחַר שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ.
אִתְּמַר, אָמַר רַבָּה בַּר בַּר חָנָה אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: כְּשֶׁהֵן אֲסוּרִין — אֲסוּרִין אֲפִילּוּ בַּהֲנָאָה, כְּשֶׁהֵן מוּתָּרִין — מוּתָּרִין אֲפִילּוּ בַּאֲכִילָה.
אָמַר רַב זְבִיד: הַאי דּוּרְדְּיָּא דְּחַמְרָא דַּאֲרַמָּאֵי, בָּתַר תְּרֵיסַר יַרְחֵי שַׁתָּא שָׁרֵי. אָמַר רַב חֲבִיבָא בְּרֵיהּ דְּרָבָא: הָנֵי גּוּלְפֵי, בָּתַר תְּרֵיסַר יַרְחֵי שַׁתָּא שָׁרֵי. אָמַר רַב חֲבִיבָא: הָנֵי
to them: I observe that they sweat, i.e., they exude liquid from their exterior. And since they sweat, they certainly absorb, and are therefore prohibited. The Gemara asks: What is the reason that they cannot be rendered permitted by purging with hot water? It is because the Torah attested with regard to an earthenware vessel that substances absorbed in it are never expelled from its walls.
The Gemara reiterates its question: Mareimar ruled that glazed earthenware absorbs leavened bread permanently, but he did not rule likewise with regard to wine. But in what way is leavened bread different from wine used for an idolatrous libation? Why is it that Mareimar taught with regard to them: All glazed earthenware vessels are permitted, even if they have contained wine of gentiles?
The Gemara adds: And if you would say that these cases are different, as leavened bread is prohibited by Torah law whereas wine used for a libation is prohibited by rabbinic law, that is difficult: But there is a principle that all ordinances that the Sages instituted, they instituted them parallel to Torah law. Although this wine is prohibited by rabbinic law, it is subject to the same halakhot as leavened bread. The Gemara answers: This one’s use is with hot substances, and that one’s use is with cold substances. Wine is drunk while it is cold and is therefore absorbed to a lesser extent than leavened bread, which is often cooked in the vessel.
The Gemara relates: Rabbi Akiva happened to come to the city of Ginzak, whose residents asked him three questions to which he did not know the answer: First, does one fast for hours, or does one not fast for hours? The answer to the question was not available to Rabbi Akiva. Second, are clay jars that belong to gentiles permanently prohibited, or can they be rendered permitted? The answer was not available to him. Third, in what garments did Moses serve all seven days of the Tabernacle’s inauguration, as acting priest when Aaron and his sons were initiated into the priesthood? Moses presumably did not wear the priestly vestments, as he himself was not a priest. Once again, the answer was not available to him.
Rabbi Akiva came and asked these questions in the study hall. They said to him: The halakha is that one fasts for hours, and if he completed the fast he prays the prayer of a fast. And the halakha is that the jars that belong to gentiles are permitted after they have not been used for twelve months. Finally, in what garments did Moses serve during the seven days of inauguration? He did not serve in his own clothes, nor in the regular priestly vestments, but in a special white cloak. Rav Kahana teaches: Moses served in a white cloak without a hem.
§ The mishna teaches that residual grape seeds and grape skins that belong to gentiles are prohibited. The Sages taught: Moist grape seeds and grape skins that belong to gentiles are prohibited, but dry ones are permitted. The Gemara asks: Which are considered moist and which are considered dry? Rav Yehuda says that Shmuel says: Grape residues are considered moist for all of the first twelve months after the grapes were pressed, and dry after the first twelve months.
It was stated that Rabba bar bar Ḥana says that Rabbi Yoḥanan says: When these grape residues are prohibited, one is prohibited even from deriving benefit from them. When they are permitted, they are permitted even with regard to consumption.
Rav Zevid says: With regard to these yeasts produced from the wine of Arameans, after twelve months of the year they are permitted. Rav Ḥaviva, son of Rava, says: With regard to these jugs that belong to gentiles, after twelve months of the year they are permitted. Rav Ḥaviva says: With regard to these
עמודים המצטטים את אותם מקורות
הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד - קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 27 עמודים.
- לקוטי שיחות כרך ל וישלח שיחה ג מאותו ספר ע"ז לד, א
- לקוטי שיחות כרך לב צו צו מאותו ספר ע"ז לד, א
- תורת מנחם שיחת ש"פ צו, ט"ז אדר-שני, ה'תשכ"ה ע"ז לד, א
- תורת מנחם יום ד' פ' תשא, טו"ב אדר-ראשון, ה'תשכ"ב ע"ז לד, ב
- שולחן ערוך קו"א יורה דעה סימן א (ה) ע"ז לד, ב
- שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות פסח - ח"ב (סי' תמב-תמז) תמב דין ביעור תערובת חמץ קודם הפסח ע"ז לד, א
- לקוטי שיחות כרך לב צו צו מאותו ספר זבחים קב, א
- לקוטי שיחות כרך לט הוספות - מכתבים ושיחות ברכת כ"ק אדמו"ר שליט"א להתלמידים שיחיו ערב יום הכפורים, לפני כל נדרי, ה'תש"נ מאותו ספר זבחים קב, א
- לקוטי שיחות כרך ד קרח שיחה א מאותו ספר זבחים קב, א
- לקוטי שיחות כרך ו תצוה שיחה א מאותו ספר זבחים קב, א
- לקוטי שיחות כרך ו תשא שיחה א מאותו ספר זבחים קב, א
- לקוטי שיחות כרך יח חג השבועות שיחה ב מאותו ספר זבחים קב, א
- לקוטי שיחות כרך יח בלק שיחה ג מאותו ספר זבחים קב, א
- לקוטי שיחות כרך יט שופטים שיחה א מאותו ספר זבחים קב, א
- לקוטי שיחות כרך כא שמות שיחה א מאותו ספר זבחים קב, א
- לקוטי שיחות כרך כג פינחס שיחה ב מאותו ספר זבחים קב, א
- לקוטי שיחות כרך כה חיי שרה שיחה ג מאותו ספר זבחים קב, א
- תורת מנחם שיחת יום ה' פ' בלק, י"ב תמוז ה'תשי"ג זבחים קב, א
- תורת מנחם תשט"ז שיחת ליל ג' דחול המועד סוכות זבחים קב, א
- תורת מנחם ר"ד* ז-ט** תשרי, ה'תשכ"ה זבחים קב, סע"ב
- תורת מנחם שיחת ש"פ קרח, ה' תמוז, ה'תשכ"ב זבחים קב, א
- תורת שמואל תר"ם ויאמר משה אל העם אל תיראו זבחים קב, א
- תורת שמואל תרמ"א הקבצו ושמעו זבחים קב, ב
- תורת חיים שמות ח"א פרשת וארא הוא אהרן ומשה זבחים קב, א
- שולחן ערוך יורה דעה הלכות תלמוד תורה הלכות ת"ת פרק שלישי זבחים קב , ב
- אגרות קודש אדמו"ר הזקן אגרת סג זבחים קב, א
- תורת מנחם שיחת ש"פ קרח, ג' תמוז, ה'תשכ"ח זבחים קב, א