223
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
ו. המעשר מדגיש את העלאת הגשמיות לקדושה יותר ממתנות
כהונה
אך גם במתנות כהונה עדיין אין מודגש באופן מושלם, שגם דברים תחתונים יכולים להתקשר לאלקות, במצב שבו הם שרויים, ב"מטה", כי:
א) רוב מתנות כהונה48, עשר במקדש וארבע בירושלים, נעשות תחילה קודש ורק לאחר מכן חלה החובה לתתן לכהן, והכהנים "משולחן גבוה קא זכו"49. כך גם תרומה, בכורים וחלה, יש בהם תחילה הרמה ונתינה לה', ורק לאחר מכן הם ניתנים לכהן, כפי שמדגישה התורה בפרשתנו50 "ראשיתם אשר יתנו לה' לך נתתים", "בכורי כל אשר בארצכם אשר יביאו לה' לך יהיו"51, "תתנו לה' תרומה"52, ואפילו אצל גזל הגר מתקיים תחילה "קנאו ה'", ורק לאחר מכן הוא ניתן לכהן53.
ב) גם יתר המתנות, עשר* בגבולין, הרי אלה הם דברים שעוד בהיותם ברשות ישראל הם כבר שייכים לכהן54, כ"מתנות" זרוע לחיים וקיבה, שדה אחוזה, שדה חרמים55,
[בנוסף לכך, ש"מתנות" ו"שדה אחוזה"56 אינם נזכרים במפורש בפרשתנו57. וכדברי חז"ל58, קשור ענין ה"מתנות" למעשה פינחס, שהיה מאוחר יותר59],
לפיכך מוזכר בהמשך לכך בפרשה גם המעשר ללויים, אשר: א) גם לאחר הבדלת המעשר ונתינתו ללוי60 הוא נשאר חולין גמורים61, ש"אין בו קדושה כלל" והוא מותר לזרים62. ב) אין זה חלק מסויים השייך ללוי גם לפני הפרשת היהודי.
הערות
- 48. בהבא לקמן – ראה לקו"ש ח"ה [המתורגם] ע' 72, וש"נ. ח"ח [המתורגם] ע' 33 ואילך.
- 49. ב"ק יג, א. וש"נ.
- 50. יח, יב (בתרומה).
- 51. שם, יג (בכורים).
- 52. שלח טו, כא (בחלה). ושם לפנ"ז יט "תרימו תרומה לה'".
- 53. ב"ק קט, ב. פרש"י נשא ה, ח. משא"כ בפ' שופטים (יח, ג־ד) מפורש "וזה יהי' משפט הכהנים מאת העם גו' ראשית דגנך גו' וראשית גז צאנך תתן לו".
- *. לחלוקה זו בגמ' ורמב"ם – גם תרומה וחלה שנזכרו לפנ"ז הם מהעשר בגבולין.
- 54. ראה שו"ת הרשב"א (ח"א סי' יח. אבודרהם שער ג' ועוד) דאין מברכין על מתנות כהונה משום דמשולחן גבוה קא זכו ולא משל הבעלים. וראה אנצקלופדי' תלמודית ערך ברכת המצות.
- 55. להעיר מבכורות (לב, סע"א. רמב"ם הל' ערכין וחרמין פ"ו ה"ה) חרמים כל זמן שהן בבית בעלים ה"ה כהקדש לכל דבריהם כו'.
- 56. שחולין הם – רמב"ם הל' בכורים פ"א ה"ו־ז. וראה בהנסמן בהערה שלפנ"ז.
- 57. ראה רמב"ן שופטים יח, ג. ושם כי (בפרשתנו) הזכיר כל אשר נתן לו בקודש, אבל הזרוע כו' הן חולין גמורים כו'.
- 58. ראה חולין קלד, ב. ספרי ופרש"י שופטים יח, ג.
- 59. וראה רמב"ן שופטים שם. מלבי"ם שם. ועוד.
- 60. ומש"כ ע"ז (יח, כד) "אשר ירימו לה' תרומה" – ראה פרש"י שם (מספרי) "הכתוב קראו תרומה עד שיפריש ממנו תרומת מעשר". ולהעיר מספרי יח, כא: אף זו קנאה השם כו'.
- 61. פרש"י פרשתנו יח, ל.
- 62. רמב"ם הל' מעשר פ"א ה"ב.
משנה תורה, הלכות ערכים וחרמין ו׳:ה׳ - הטקסט מספריא
ואחד המחרים קרקע או מטלטלין הרי אלו ניתנין לכהן שבאותו משמר בשעה שהחרים חרמי כהנים כל זמן שהן בבית הבעלים הרי הן הקדש לכל דבריהם שנאמר כל חרם קדש קדשים הוא לה' נתנו לכהן הרי הן כחולין לכל דבריהם שנאמר כל חרם בישראל לך יהיה.
משנה תורה, הלכות ביכורים ושאר מתנות כהונה שבגבולין א׳:ו׳ - הטקסט מספריא
ומה הן החמש שבא"י התרומה ותרומת מעשר והחלה ושלשתן קדש וראשית הגז ושדה אחוזה ושניהן חולין אלו אינן זוכין בהן מן התורה אלא בא"י ואין אוכלין תרומות וחלות של ארץ ישראל אלא בא"י.
רש"י על שופטים י״ח:ג׳ - הטקסט מספריא
מִי הֱבִיאֲךָ הֲלֹם. יֵשׁ כָּאן תְּמִיהוֹת הַרְבֵּה, (בבא בתרא קי:) לֹא מִזַּרְעוֹ שֶׁל מֹשֶׁה רַבֵּינוּ אַתָּה, שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ (שמות ג:ה): ״אַל תִּקְרַב הֲלֹם״, (שם ד:יא): ״מִי שָׂם פֶּה לָאָדָם״, (שם ד:ב): ״מַה זֶּה בְיָדֶךָ״:
רש"י על שופטים י״ח:כ״ד - הטקסט מספריא
וּמַה לִּי עוֹד. וּמַה נִּשְׁאַר לִי עוֹד:
רש"י על במדבר י״ח:ל׳ - הטקסט מספריא
בהרימכם את חלבו ממנו. לְאַחַר שֶׁתָּרִימוּ תְרוּמַת מַעֲשֵׂר מִמֶּנּוּ:
ונחשב הַמּוֹתָר לַלְוִיִּם חֻלִּין גְּמוּרִין:
כתבואת גרן לישראל, שֶׁלֹּא תֹאמַר הוֹאִיל וּקְרָאוֹ הַכָּתוּב תְּרוּמָה — שֶׁנֶּאֱמַר "כִּי אֶת מַעְשַׂר בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יָרִימוּ לַה' תְּרוּמָה" — יָכוֹל יְהֵא כֻלּוֹ אָסוּר, תַּ"ל "וְנֶחְשַׁב לַלְוִיִּם כִּתְבוּאַת גֹּרֶן", מַה שֶּׁל יִשְׂרָאֵל חֻלִּין, אַף שֶׁל לֵוִי חֻלִּין (עי' ספרי):
בהרימכם את חלבו ממנו WHEN YE HEAVE THE BEST THEREOF FROM IT — i.e. after you have heaved the תרומת מעשר (the priest’s share in the tithe) from it.
ונחשב THEN the remainder MAY BE ACCOUNTED by the Levites as profane (of a non-sacred character) in all respects.
כתבואת גרן AS THE PRODUCE OF THRESHING FLOOR is to the Israelites. [This is not a mere repetition of verse 27 but is stated in order that] you should not say: Since Scripture terms it (the tithe) “Terumah”, — as it is said, (verse 24) “But the tithes of the children of Israel which they heave as a תרומה unto the Lord” — I may conclude that it is all entirely forbidden to the Levites (just as “Terumah” is forbidden to them); Scripture therefore states, “it shall be accounted unto the Levites as the produce of the threshing floor”. How is it with the remainder of the Israelite’s produce after he has set apart the “Terumah”? It is profane (non-holy)! So, too, is the corresponding portion of the Levite’s tithe profane (cf. Sifrei Bamidbar 122).
משנה תורה, הלכות מעשרות א׳:ב׳ - הטקסט מספריא
מעשר ראשון מותר באכילה לישראל ומותר לאכלו בטומאה שאין בו קדושה כלל וכ"מ שנאמר במעשרות קדש או פדייה אינו אלא מעשר שני ומניין שמעשר ראשון חולין שנאמר ונחשב לכם תרומתכם כדגן מן הגורן וכמלאה מן היקב מה גורן ויקב חולין לכל דבר אף מעשר ראשון שניטלה תרומתו חולין לכל דבר לפיכך בת לוי שנשבית או שנבעלה בעילת זנות נותנין לה המעשר ואוכלת אבל מי ששמעה שמת בעלה או העיד לה עד אחד וניסת ואח"כ בא בעלה קנסו אותה חכמים שתהיה אסורה במעשר.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד - קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 7 עמודים.
- שולחן ערוך יורה דעה הלכות תלמוד תורה הלכות ת"ת פרק רביעי טז חולין קלד , ב
- אגרות קודש כרך כב ח'תמא ב"ק קט, ב
- לקוטי שיחות כרך ז ויקרא שיחה ב מאותו ספר ב"ק קט, א
- לקוטי שיחות כרך ח נשא שיחה א מאותו ספר ב"ק קט, ב
- לקוטי שיחות כרך כח קרח שיחה ג מאותו ספר ב"ק יג, רע"א
- שו"ת סימן יד - ואשר ב"ק יג, ב
- שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות פסח - ח"א (סי' תכט-תמא) הוספות ב"ק יג, ב