15
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
לפי זה מתעורר קושי: מכך שהגזלן ל נטל מן הנגזל סכום כסף מסויים לזמן מסויים, מובן, שכך נגזר על הנגזל מן השמים, וגם אילו לא היה הגזלן גוזל, – היה סכום כסף זה נלקח מן הנגזל בתקופה זו, והוא לא היה יכול לסחור בו. מדוע אפוא יש להוסיף לו חומש?
ההסבר לכך הוא: אותו קושי מתעורר גם לגבי הקרן, ולא רק לגבי החומש: כיון שמלמעלה נגזר על האדם שהכסף יחסר לו, והגזירה היתה מתקיימת גם ללא מעשהו של הגזלן – מדוע יש להשיב לו את הכסף23?
אמנם, הגזלן חייב לשלם, שהרי הגזירה היתה לגבי הנגזל, ולא לגבי מעשהו של הגוזל. מעשה הגזילה נעשה מתוך בחירה, להיפך מהרצון העליון אשר ציוה עליו שלא לגזול. אך השאלה היא: מדוע הוא צריך להשיב את הכסף
נגזל? ייתכן שעליו לתת כסף זה למטרה אחרת, בדומה לגזל שאין מישהו שאפשר "להשיב האשם אליו"24
למטרת צדקה וכדומה25.
התשובה לכך בפשטות היא: מכך שהכסף נגזל אין הוכחה שאכן נגזר על הנגזל שהכסף יינטל ממנו לתמיד. הרי ייתכן, שנגזר עליו לאבד כסף זה רק לזמן מסויים. הבירור אם גזר הדין קבע שהנגזל יאבד את הכסף לתמיד או רק לזמן מסויים ייוודע מעצם התפתחות הענינים: אם הגזלן ישיב את הגזילה הרי זו הוכחה שגזר הדין קבע על הפסד זמני בלבד, ואם הגזילה לא תשוב אליו, גם על ידי אחרים, שהרי "הרבה שלוחים למקום"26, הרי מובן מכך, שנגזר עליו להפסיד ממון זה לתמיד.
הערות
- 23. ואין לומר שחיוב השבת הגזילה הוא לפי שכל זמן שלא השיב את הגזילה לבעלי' "עונו גלוי ונזכר" (לשון רש"י יבמות (כב, ב) ד"ה השתא – לענין בא על הערוה והוליד ממנה ממזר): א) לזה מספיק שיוציא הגזילה מתחת ידו (ע"ד ב"ק קט, א). ב) הרי גם כשהגזילה אינה בעין, חייב הוא בתשלומין, והא ד"עונו גלוי ונזכר" הוא רק "כל זמן שממזר קיים" (רש"י שם). ואין לומר שגם לאחרי הנ"ל יש זכרון לעונו, לפי שנשאר ההפסד שהגיע להנגזל על ידו – כי הפסד אינו מציאות, שמציאות מזכרת (עון).
- 24. נשא ה, ח.
- 25. ראה טושו"ע חו"מ סו"ס שסז.
- 26. שלכן גם ב"אינו יודע חבירו שחטא לו כדי שיחזיר לו או ישאל ממנו למחול לו" "אי אפשר לו שישוב בתשובה גמורה" (רמב"ם הל' תשובה פ"ד "ג) – אף שבאינו יודע אי אפשר שיחזיר לו הגזילה – כי מכיון ש"הרבה שלוחים למקום" ואפשר שיתמלא חסרונו ע"י אופן אחר (מציאה וכיו"ב), הרי אין שום הוכחה כלל שנגזר עליו שיפסיד לעולם*. ומכיון שכן, הרי נמצא שישנם בידו מעותיו של הנגזל, ולכן אין תשובתו תשובה גמורה.
- . ובכלל, כל זה רק כלפי שמיא גליא. כי [כו"כ אופנים בהמילוי – כולל גם ביטול חסרון אחר (שנגזר על הנגזל), וכן לאידך גיסא – גם כשימצא מציאה וכיו"ב, הרי] אפ"ל שהמציאה לא למלאות באה, כ"א בלאה"כ שייכת אליו. וגם אפשר שמילוי החסרון יהי' לאחרי מות הגזלן, וימולא ג"כ הריוח שהי' יכול להרויח במשך ההפסד בשלמות. כל הזמן – שמזה הוכחה אליבא דאמת שלא נגזר על הנגזל הפסד כלל והגזלן מת ומעות הנגזל בידו. ופשוט. מעין דוגמא לדבר: לוה רשע ולא ישלם – (ואז) וצדיק (הקב"ה, המקום) חונן ונותן להמלוה (ראה מפרשים לאבות פ"ב מ"י).
משנה תורה, הלכות תשובה ד׳ - הטקסט מספריא
ארבעה ועשרים דברים מעכבין את התשובה.ארבעה מהן עון גדול והעושה אחד מהן, אין הקדוש ברוך הוא מספיק בידו לעשות תשובה לפי גודל חטאו. ואלו הן:(א) המחטיא את הרבים ובכלל עון זה, המעכב את הרבים מלעשות מצוה. (ב) והמטה את חבירו מדרך טובה לרעה, כגון מסית ומדיח. (ג) הרואה בנו יוצא לתרבות רעה ואינו ממחה בידו. הואיל ובנו ברשותו אילו מיחה בו היה פורש, ונמצא כמחטיאו ובכלל עון, זה כל שאפשר בידו למחות באחרים, בין יחיד בין רבים, ולא מיחה, אלא יניחם בכשלונם. (ד) והאומר אחטא ואשוב, ובכלל זה האומר אחטא ויום הכפורים מכפר.
ומהן חמשה דברים הנועלים דרכי התשובה בפני עושיהן ואלו הן.(א) הפורש מן הצבור, לפי שבזמן שיעשו תשובה לא יהיה עמהן ואינו זוכה עמהן בזכות שעושין. (ב) והחולק על דברי חכמים, לפי שמחלוקתו גורמת לו לפרוש מהן ואינו יודע דרכי התשובה. (ג) והמלעיג על המצות, שכיון שנתבזו בעיניו אינו רודף אחריהן ולא עושן ואם לא יעשה במה יזכה. (ד) והמבזה רבותיו, שדבר זה גורם לו לדחפו ולטרדו כגחזי ובזמן שנטרד לא ימצא מלמד ומורה לו דרך האמת. (ה) והשונא את התוכחות, שהרי לא הניח לו דרך תשובה שהתוכחה גורמת לתשובה, שבזמן שמודיעין לו לאדם חטאיו ומכלימין אותו, חוזר בתשובה, כמו שכתוב בתורה: "זכור ואל תשכח" (דברים ט, ז), "ממרים הייתם" (דברים ט, ז, דברים ט, כד, דברים לא, כז), "ולא נתן ה' לכם לב לדעת" (דברים כט, ג), "עם נבל ולא חכם" (דברים לב, ו). וכן ישעיהו הוכיח את ישראל ואמר "הוי גוי חוטא" (ישעיהו א, ד), "ידע שור קונהו" (ישעיהו א, ג), "מדעתי כי קשה אתה" (ישעיהו מח, ד). וכן צוהו האל להוכיח לחטאים, שנאמר: "קרא בגרון אל תחשוך" (ישעיהו נח, א). וכן כל הנביאים הוכיחו לישראל, עד שחזרו בתשובה. לפיכך, צריך להעמיד בכל קהל וקהל מישראל חכם גדול וזקן וירא שמים מנעוריו ואהוב להם, שיהא מוכיח לרבים ומחזירן בתשובה. וזה ששונא את התוכחות, אינו בא למוכיח ולא שומע דבריו. לפיכך, יעמוד בחטאתיו שהם בעיניו טובים.
ומהם חמשה דברים, העושה אותן אי אפשר לו שישוב בתשובה גמורה, לפי שהם עונות שבין אדם לחבירו, ואינו יודע חבירו שחטא לו, כדי שיחזיר לו או ישאל ממנו למחול לו. ואלו הן.(א) המקלל את הרבים. ולא קלל אדם ידוע כדי שישאל ממנו כפרה. (ב) והחולק עם גנב, שלפי שאינו יודע גניבה זו של מי היא, אלא הגנב גונב לרבים ומביא לו והוא לוקח. ועוד שהוא מחזיק יד הגנב ומחטיאו. (ג) והמוצא אבדה ואינו מכריז עליה עד שיחזירה לבעליה. לאחר זמן כשיעשה תשובה, אינו יודע למי יחזיר. (ד) והאוכל שור עניים ויתומים ואלמנות. אלו בני אדם אמללין הם ואינן ידועים ומפורסמים וגולים מעיר לעיר, ואין להם מכיר כדי שידע שור זה של מי הוא ויחזירנו לו. (ה) והמקבל שוחד להטות דין, אינו יודע עד היכן הגיע הטייה זו וכמה היא כחה כדי שיחזיר, שהדבר יש לו רגלים. ועוד שהוא מחזיק יד זה ומחטיאו.
ומהן חמשה דברים העושה אותן אין חזקתו לשוב מהן, לפי שהם דברים קלים בעיני רוב האדם, ונמצא חוטא והוא ידמה שאין זה חטא ואלו הן.(א) האוכל מסעודה שאינה מספקת לבעליה, שזה אבק גזל הוא, והוא מדמה שלא חטא, ויאמר: 'כלום אכלתי אלא ברשותו?'. (ב) המשתמש בעבוטו של עני, שהעבוט של עני אינו אלא כגון קורדום ומחרישה, ויאמר בלבו: 'אינן חסרים, והרי לא גזלתי אותו'. (ג) המסתכל בעריות, מעלה על דעתו שאין בכך כלום, שהוא אומר וכי בעלתי או קרבתי אצלה. והוא אינו יודע שראיית העינים עון גדול, שהיא גורמת לגופן של עריות, שנאמר: "ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם" (במדבר טו, לט). (ד) המתכבד בקלון חבירו, אומר בלבו שאינו חטא לפי שאין חבירו עומד שם ולא הגיע לו בושת ולא ביישו, אלא ערך מעשיו הטובים וחכמתו למול מעשה חבירו או חכמתו כדי שיראה מכללו שהוא מכובד וחבירו בזוי. (ה) והחושד כשרים, אומר בלבו שאינו חטא לפי שהוא אומר: מה עשיתי לו? וכי יש שם אלא חשד שמא עשה או לא עשה. והוא אינו יודע שזה עון, שמשים אדם כשר בדעתו כבעל עבירה.
ומהן חמשה דברים, העושה אותם ימשך אחריהם תמיד, וקשים הם לפרוש מהן. לפיכך, צריך אדם להזהר מהן שמא ידבק בהן, והן כולן דעות רעות עד מאד, ואלו הן:רכילות, ולשון הרע, ובעל חימה, ובעל מחשבה רעה, והמתחבר לרשע מפני שהוא לומד ממעשיו והן נרשמים בלבו. הוא שאמר שלמה: "ורועה כסילים ירוע" (משלי יג, כ).וכבר בארנו בהלכות דעות דברים שצריך כל אדם לנהוג בהן תמיד, קל וחומר לבעל תשובה.
כל אלו הדברים וכיוצא בהן, אע"פ שמעכבין את התשובה אין מונעין אותה, אלא אם עשה אדם תשובה מהן, הרי זה בעל תשובה ויש לו חלק לעולם הבא.
משנה אבות ב׳:י׳ - הטקסט מספריא
הם אמרו שלשה שלשה דברים. רבי אליעזר אומר יהי כבוד חברך חביב עליך כשלך. ואל תהי נוח לכעוס. ושוב יום אחד לפני מיתתך. והוי מתחמם כנגד אורן של חכמים. והוי זהיר בגחלתן שלא תכוה. שנשיכתן. נשיכת שועל. ועקיצתן. עקיצת עקרב. ולחישתן. לחישת שרף. וכל דבריהם כגחלי אש:
עמודים המצטטים את אותם מקורות
הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד - קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 3 עמודים.